עננים כבדים מאיימים

‎‎דם רע זורם לאחרונה בין ישראל לארצות-הברית. טרם ברור לי מה מניע את המתיחות הזו, אולם ברור כי היא רעה ומזיקה. תקופה ארוכה גורמים ישראלים רשמיים מותחים ביקורת על ארצות-הברית, בעיקר בשל מעורבות-היתר שלה, כך נראה להם, במשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים. אותם גורמים, אשר לא קשה לזהות בהם את טביעת ידה של לשכת ראש הממשלה או הסביבה הרחבה יותר, מנגחים את ארצות-הברית בפומבי. לפעמים הביקורת היא אנונימית, ובכל מקרה היא בוטה.

‏אולם בעת האחרונה, דווקא שר הביטחון משה יעלון מוביל את המסע הזה. לפני שבועות אחדים, בשיחה "אוף-רקורד", אשר הפכה ל"און-רקורד" הוא אמר דברים קשים על מזכיר המדינה, ג'ון קרי. מיד לאחר כך, הוא התבקש בנימוס אך בתקיפות על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו להגיב, ותגובתו שיצאה שלוש פעמים לאורך יממה אחת, בכל פעם הזיקה יותר משעזרה.

‏טרם יבש הדיו מעל הפרק הלא נעים הזה, והינה בהרצאה באוניברסיטת תל-אביב שהוקלטה בחשאי, התברר כי שר הביטחון מתמיד בקו הביקורתי כלפי ארצות-הברית, והביע אכזבה מכך שהיא דחתה אפשרות של מתקפה על מתקני הגרעין של איראן, וכי הנשיא ברק אובמה מתחמק מלפעול בכוח. יעלון גרס כי ארצות-הברית מפגינה חולשה בכל אזור בעולם ומאכזבת את ידידיה.

‏בעבר נהגו ארצות-הברית ודובריה הרשמיים להמעיט בחשיבותן של דברי הביקורת. אולם ברגע שהדברים מגיעים מ"פי הסוס" בצורת ציטוטים אישיים, כבר קשה לנהוג כבת-יענה.

‏לפני כשבוע ימים, בעיצומה של מתקפת רקטות נוספת על ישראל, הודיעה ארצות-הברית על העברת 429 מיליון דולר נוספים לישראל, למימון ייצור סוללות וטילים. הסיוע האמריקאי בעניין זה הוא מאוד נדיב וחשוב, וצוואר-הבקבוק בהצטיידות בכיפת-ברזל הוא קצב הכשרת כוח-אדם בצה"ל. נזכיר, כי ישראל פיתחה וארצות-הברית שילמה. בלשון פשוטה, אין כסף - אין טילים.

‏בין ישראל לבין ארצות-הברית מתקיימים יחסי קירבה הדוקים, בין הקרובים ביותר בינה לבין איזושהי מדינה בעולם. הצהרתו של הנשיא אובמה בבנייני האומה בירושלים, שאמר ל-2,500 צעירים ישראלים: "כל עוד ארצות-הברית תתקיים, תהיה גם מדינת ישראל", היא התחייבות דרמטית שלה יותר מלכל מדינה אחרת בעולם. ארצות-הברית תומכת בישראל בעניינים רבים וגם נעזרת בה. לישראל יש מה להציע, וטוב הדבר. קיים גם מכנה-משותף ערכי בין שתי המדינות אשר מחזק את האינטרסים המשותפים.

‏ ‎‎מחלוקת מיותרת ומזיקה

‏נכון, היו בעבר רגעים ותקופות שארצות-הברית וישראל לא ראו עין בעין נושאים בינלאומיים ונושאים אזוריים. אך החוכמה היא לאתר תמיד את המשותף שעולה על המפריד, ובכל מקרה, את הדיאלוג יש לקיים סמוי מן העין. אין כל תועלת בהצגת מחלוקות בין שתי המדינות.

‏נכון עשה ראש הממשלה, כ"מבוגר האחראי" שתבע משר הביטחון להתנצל בפני עמיתו האמריקאי. עדיף רגע אחד של אי-נוחות על פני שיבוש היחסים. נתניהו זוכר תקופות שבהן ידעה ארצות-הברית להפנות לנו כתף קרה ולצנן את היחסים. עכשיו, כאשר תשעת חודשי המשא-ומתן פוקעים והסדר אין, עננים כבדים מאיימים על יחסי ארצות-הברית וישראל, שמנסה להטיל את האשמה על הפלסטינים.

‏האמריקאים יצטרכו להחליט מי אשם ואם בכלל להמשיך במו"מ. ברגע כזה המחלוקת החדשה היא מיותרת ומזיקה. זה הזמן והמקום הרעים ביותר כדי להרחיק מאיתנו את ארצות-הברית.

‏ ‎‎הכותב, חבר-כנסת (העבודה), שימש כדובר משלחת ישראל באו"ם בוושינגטון. כיום יו"ר שדולת יחסי ישראל-ארצות-הברית וחבר ועדת החוץ והביטחון