מלחמת האלונים: הסכסוך בין ויסמן לבירן מגיע לטונים צורמים

מנכ"ל קבוצת אלון דודי ויסמן הוא לא מהמנהלים שאפשר לכנות "שגרתיים". ההתבטאויות שלו נתפסו לא פעם כבוטות, ופוליטיקלי קורקט הוא עבורו בגדר המלצה. ובכל זאת, הדברים שאמר ב"כלכליסט" לפני כחודשיים הפתיעו גם את מי שמכירים אותו ואת דרך התבטאותו. ויסמן התייחס לדודו ולשותפו, עו"ד שרגא בירן ואמר כי "הוא לא היה מעורב באף מימון, לא ביקר באף בנק, ולא פגש מוסדיים מימיו. אני הקמתי, בניתי ועשיתי את זה. אלון היא מפעל חיי, מתחנת הדלק הראשונה והלאה".

אלה דברים בוטים בוודאי לאור העובדה שבירן ושלושת בניו מחזיק ב-80% מחברת ביילסול, המחזיקה בתורה 53% מקבוצת אלון (ויסמן מחזיק את ה-20% הנותרים בביילסול). מטבע הדברים, בירן לא קיבל את הדברים ברוח טובה: "דודי ויסמן חושב שהוא בעל השליטה", אומר אחד ממקורביו בהתייחסו לציטוט ההוא. "הוא שוכח שיש לו 20% בחברה. הבן-אדם שכח שהוא פקיד של מר בירן. מישהו כאן התבלבל".

מעבר לכעס הנקודתי על ההתבטאות הזאת, השבוע התברר כי הסכסוך בין השניים עמוק יותר. כל עוד העניינים התנהלו בצורה טובה, מסבירים מקורבי בירן, הוא היה מוכן לספוג את העובדה שויסמן מציג עצמו כבעל הבית, ולתת לו את הבמה. ואולם משעה שהתוצאות העסקיות של הקבוצה התדרדרו, בירן כבר לא היה שווה נפש: "דודי ויסמן חושב שהוא יודע הכול יותר טוב מכולם", אומר אחד ממקורבי בירן. "הוא לא מוכן לקבל עצות ולא מוכן לשמוע ביקורת. ותראי לאן הקבוצה הגיעה".

לקבוצת אלון שלוש רגליים: עסקי הדלק, המרוכזים בחברת דור-אלון (שבמסגרתה פועלת גם חברת אלון חיפושי גז, השותפה במאגר תמר); אלון-USA (זרוע האנרגיה, שבבעלותה תחנות דלק וחנויות נוחות בארצות הברית, ושמהווה כיום את הנכס התזרימי העיקרי של הקבוצה); ורבוע כחול (החברה המרכזת את עסקי הקמעונות, שבמסגרתה פועלת הרשת הקמעונאית מגה).

ויסמן מכהן כמנכ"ל משותף, כמנהל עסקים ראשי וכדירקטור באלון רבוע כחול, כיו"ר משותף בחברה הבת דור אלון, כיו"ר רבוע כחול, כדירקטור במגה קמעונאות ובאלון חיפושי גז וכיו"ר אלון-USA.

את השליטה ברבוע כחול רכשה קבוצת אלון ב-2003, יחד עם אנשי העסקים מתיו ברונפמן ושולם פישר, מידי האגודה השיתופית קו-אופ, תמורת 1.33 מיליארד שקלים, שהיווה פרמיה של כ-20% על מחיר השוק באותו זמן. העסקה הוכתרה אז כרכישת השליטה הממונפת הגדולה ביותר בשוק הקמעונות המקומי. כמה שנים לאחר מכן רכשה קבוצת אלון את חלקם של ברונפמן ופישר ברבוע כחול, וכיום היא מחזיקה כ-72% ממניותיה. בשנים האחרונות לא רווה קבוצת אלון נחת מביצועי הרשת, בלשון המעטה.

מעבר לכך ביצעה אלון רבוע כחול מסע רכישות בתחום הנון-פוד, והיא מחזיקה בשש רשתות, הכוללות את הכול בדולר, ד"ר בייבי, ורדינון, נעמן פורצלן, ששת וכפר השעשועים (האחרונה נמכרה בחזרה לרונן לוי, שהרבוע הכחול קנתה ממנו בזמנו את מניותיו בחברה).

בשנים הראשונות פעילות הנון-פוד של אלון רבוע כחול הייתה מבטיחה ורווחית, אך מאז 2009 היא רק מסבה לה הפסדים שהסתכמו בארבע השנים האחרונות בכ-118 מיליון שקלים.

במשך כל השנים האלה, טוענים מקורבי בירן, הוא אפשר לויסמן להיות בפרונט. לדעתם, האחרון כנראה הלך עם זה רחוק מדי: "דודי ויסמן לא יודע לקבל מרות, שלא לומר לקבל שיתוף", טוען מקורב לבירן. "הוא ניצל את העובדה שהוא היה מנהל בחברות, והוא לא יודע לקבל ביקורת על כישלונות".

מקורבי בירן טוענים גם את העובדה שויסמן, כחלק מהתנהגותו ה"בעלבתית", ממקם בחברות את בני משפחתו (בנו שניר, למשל, משמש כמנהל פיתוח עסקי באלון USA, ומקורבי בירן מציינים שיחסו של ויסמן ג'וניור לבירן הוא "לא יחס שמתבקש כלפי בעל בית").

מקורבי ויסמן לא נשארים חייבים: "אלון זה מפעל חיים של דודי, שהקים את התחנה הראשונה בספטמבר 93', וכיום מחזיק 16 אלף עובדים ומחזור של 44 מיליארד שקל", אומר אחד המקורבים, ומזכיר הפסדים בחברה אחרת בבעלות ביילסול (שכזכור, בירן מחזיק 80% ממנה ו-ויסמן את 20% הנותרים) - חברת הנדל"ן רוזבאד, שנקלעה לקשיים. בנוגע לחברה הזו, למקורבי ויסמן אין בעיה להודות שבירן הוא באמת הבוס: "למעשה ובפועל, שרגא בירן ניהל את רוזבאד", אומר המקורב, "כל הכישלון הינו אך ורק של שרגא - דודי נאלץ להביא כסף מהבית ולהכריח את שרגא להביא כסף ולא ללכת להסדרים".

בינתיים, בירן מנסה כנראה לרמוז משהו לוויסמן: לפי הפרסומים, הוא מתכוון לצרף לקבוצה את יונל כהן, עד לא מזמן מנכ"ל מגדל. צירופו של כהן, מסבירים מקורבי בירן, נועד להבהיר לוויסמן מי כאן בעצם הבוס.

בסביבתו של ויסמן רואים את זה קצת אחרת: "ב-25 השנים האחרונות בועז בירן שימש כנציג המשפחה והיה מעורב בכל ההחלטות המהותיות", אומר אחד המקורבים. "לאחרונה, בועז ביקש משרגא להשתחרר מתפקידו וימשיך לשמש כדירקטור. בהתאם לכך, המשפחה בחרה ביונל (כהן) כנציגה והוא יחליף את שרגא בדירקטוריון אלון ואלון "USA.

בכלל, רומזים בסביבת ויסמן, עושה רושם שהתכונה בקרב מקורביו של בירן נובעת מהסכסוכים שלו עם בניו, המנהלים נגד אביהם מאבק משפטי: "שרגא בירן בן 83 ומשפחת בירן עוברת טלטלה של חילופי דורות", אומר אותו גורם. "זו תקופה של החלפת משמרות, ודודי בקשר טוב וחברי עם שלושת הבנים [של בירן], שכולם תומכים בו".

בזמן האחרון מנהלים ויסמן ובירן סוג של גישור, שיש המגדירים אותו כ"שיחות". השיחות האלה נערכות כבר כמה חודשים באמצעות עו"ד אלי זהר, חברו של בירן, ובסיוע שותפו של זהר, עו"ד עודד ערן. המפגשים נועדו למצוא פתרון לנתק בין השותפים, ולא מן הנמנע, אומרים גורמים המקורבים לעניין, שהשיחות הללו יובילו למנגנון הפרדה ביניהם. זה רק עניין של זמן, אומר גורם המקורב לנושא.

למרות כל זאת, גורם מקורב לשניים מנסה קצת לאזן את התמונה: "שיתוף הפעולה ביניהם הוא אחד משיתופי הפעולה הכי מוצלחים בעולם העסקים הישראלי. שרגא הכניס את דודי לפני 30 שנה לעסקים, ולאורך השנים הם עשו דברים נפלאים יחד, מבחינה עסקית ויצירתית". נפלאים ככל שיהיו אותם דברים, 30 השנים הטובות כנראה באות לקצן.