הסמל על החולצה (או הכסף בבנק)?

לפעמים, מרוב התפעלות מיכולת הקלאץ' והרעב הבלתי פוסק להצלחה שיש לערן זהבי, אנחנו שוכחים שרק לפני ארבע שנים, הוא שם על הראש של הפועל ת"א כתר אליפות בסיום הכי מדהים שהיה פה לעונת כדורגל מאז ומעולם. כשההצלחה שלו במכבי ת"א באה על חשבון הפועל ת"א, מלווה בטרנד ה'פיו פיו', נשאלת השאלה עד כמה מעבר כזה דרמטי של שחקן בין שתי קבוצות יריבות הוא באמת קשה לשחקן, או שבעיקר המעבר קשה לקהל ולתקשורת.

***

בקיץ 1979 ניגש אהוד בן טובים, השחקן הטוב ביותר של בני יהודה מאז ומעולם, "מלך השכונה", כפי שכונה ב'התקווה', להנהלת המועדון וביקש להגדיל את פרנסתו הדחוקה. בתנאי האינפלציה המתגברים של מדיניות שמחה ארליך באוצר, מעט הכסף שהרוויחו כאן שחקנים מסדר הגודל של בן טובים, נשחק במהירות. בבני יהודה לא חיכו הרבה והודיעו לבן טובים: "אתה משוחרר. חפש קבוצה". תג המחיר שקבעה בני יהודה היה אז חסר תקדים: 700 אלף לירות (כ-30 אלף דולר בעת ההיא, סכום עתק).

בן טובים, היום בן 61, נזכר השבוע בבהירות במה שקרה: "אני בכלל לא רציתי ללכת. גם לא האמנתי שמישהו ישלם סכום כזה". בן טובים, אז עובד מחלקת הספורט בעיריית תל אביב, פגש אקראית ביוסי גיל, בעל חנות פרחים, ואוהד בית"ר ירושלים שרוף, סיפר לו מה הודיעו לו בבני יהודה ולמחרת החל אחד מסיפורי עונת המלפפונים המדהימים שהיו כאן מאז ומעולם. בן טובים סיכם מיידית בבית"ר, עבר בהתאחדות לכדורגל, ערך אימון אחד ואז חזר הביתה, ליד אליהו, וגילה כי רחוב אצ"ל בשכונת התקווה מעשן, ולא מבשר צלוי, אלא מצמיגים שרופים. השכונה בערה, אוהדי בני יהודה הפגינו כאילו אין עוד יום. כשגיל בא לקחת אותו לפגישה עם מאמן בית"ר שמעון שנהר, התגודדו סביב המכונית מאות אוהדים וטלטלו אותה כאילו מדובר בנדנדה בפארק. "בדיוק נולד לי הילד השני, כבר התכוננתי לעבור לגור בירושלים ולא הבנתי מאיפה באו כל ההפגנות. חסמו את הכביש מול הבית שלי. אני רואה בטלוויזיה ילד בוכה ואומר: 'לא בכיתי כשאבא שלי נפטר כמו שבכיתי כשמכרו את אהוד'. הייתי בשוק".

ואז החלה העלייה לרגל של המקורבים והידוענים. אחד מהם אמר לבן טובים: "אם אתה רוצה להישאר פה, תישאר. אם אתה רוצה ללכת, תלך. אתה תקבע". כובד האחריות הציבורית הכריע את בן טובים. הוא ענה: "אם אתם יכולים להחזיר אותי, תחזירו אותי". השבוע הוא אמר: "באותו רגע ידעתי שכסף אני כבר לא אראה בכדורגל. קיבלתי מבני יהודה הצעה נמוכה יותר ממה שהציעו לי לפני כל הסיפור. אשתי אמרה לי לא לחזור, אבל לא יכולתי לעמוד בזה. אם הייתי יודע מה הולך לקרות, לא הייתי עושה את זה מלכתחילה. השכונה הייתה הכל בשבילי, רציתי לתת להם את החיוך. כולה רציתי לשפר את התנאים שלי. שיחקתי ממש בלי כסף".

***

לא כל אחד עמד בזה, לא כל אחד יכול לחזור לדבר על זה. שמעון גרשון עבר בקיץ 2006 מהפועל ת"א לבית"ר ירושלים של גאידמק כיוון שקיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה. כמו במקרה זהבי, הפועל לא היתה יכולה לעמוד בסכומי הכסף, אבל האוהדים לא יכולים היו לסבול את המעבר. לא פלא שגרשון התחמק באלגנטיות מהשתתפות בכתבה, מי רוצה לחזור לרגעים האלה שבמשחק גביע הטוטו מיד לאחר המעבר, השליכו לעברו אוהדי הפועל שטרות 'מונופול', כדי להדגיש את רדיפת הבצע שגרמה לסמל של הפועל לעבור ליריבה השנואה.

יוסי אבוקסיס עשה ב-2001 את הדרך ההפוכה, מבית"ר ירושלים בה כיכב 6 שנים, ואשר הפכה אותו לאחד הכדורגלנים הידועים והמצליחים בישראל, להפועל ת"א. למרות שהפועל הייתה קבוצת נעוריו, המעבר לא היה קל. כשעמד לעבור למכבי ת"א של לוני הרציקוביץ', החלה מהומה סטייל בן טובים גם בירושלים. אוהד היה מוכן למכור כליה כדי לממן את הישארותו של אבוקסיס. מאמן בני יהודה נזכר השבוע: "המעבר היה בשלבים, זה התגלגל באמצע העונה. כקפטן בית"ר, שמרתי ציבורית על הקבוצה וגם על המאמן אלי גוטמן. הקהל היה ממש נגד הקבוצה. ברגע שראיתי ששורקים לי בוז ומקללים אותי, החלטתי שאני לא נשאר. כולם זוכרים את הסוף, אבל המעבר היה קשה. תוך כדי העונה אמרתי לדוד אמסלם: 'אני עוזב בסוף השנה'. אמסלם ענה לי: 'אתה בחיים לא תעזוב'".

בניגוד לגרשון, אבוקסיס ויתר על 20 אחוז משכרו כדי לחזור להפועל ת"א. כשחזר לטדי עם הפועל ת"א, התקבל במפגן שנאה אדיר, למרות שבקלות היה נבחר היום ל-11 של בית"ר בכל הזמנים: "הרבה אוהדי בית"ר אומרים לי היום שמרוב שהם אהבו אותי, הם נפגעו מהמעבר, כי עברתי ליריבה השנואה, אבל למען האמת, כשעמדתי לעבור למכבי ת"א היה הרבה יותר קשה. אז התקשרו אליי למחרת הסיכום מלשכת ראש העיר כדי שאגיע לפגישה עם אהוד אולמרט. הוא הסביר את משמעות העזיבה שלי והצליח לשכנע אותי להישאר. ערן זהבי העדיף לחזור להפועל ת"א, אבל הפועל לא הייתה יכולה לעמוד בזה. חיים רמון אמר לי שזה בלתי אפשרי. בסופו של יום, הכל זה עניין של כסף, חד משמעית. בכל העולם זה נהיה ככה. זהבי חוזר מאיטליה והפועל לא יכולים להבטיח לו חוזה לחצי עונה, ואילו מכבי מבטיחים לארבע וחצי שנים. עם כל הכבוד, אין פה בכלל שאלה".

***

בסופו של דבר, האישיות של השחקן קובעת את טראומת המעבר. לואיש פיגו שעבר ב-2000 מברצלונה לריאל מדריד, התקבל בקאמפ נואו בצורה קשה. רובין ואן פרסי התנצל בפני אוהדי ארסנל על המעבר שלו ליונייטד והיו מקרים קשים יותר בהם הוריד דניס לאו, במדי הסיטי, את היונייטד לליגה השנייה, בדרבי בלתי נשכח ב-1974. פליקס חלפון היה קפטן הפועל ת"א, שעבר קיץ אחד למכבי ת"א ואחרי שנתיים גם שיחק בבית"ר ירושלים. גרשון? זהבי? מתברר כי על חלפון אפילו לא כעסו. כך הוא מספר: "בהפועל הראו לי את הדרך החוצה וקבוצת הצמרת היחידה הייתה מכבי. האוהדים לוקחים את זה יותר קשה מאשר אנחנו. תמיד אמרתי להם שזו הייתה שנת ריגול.

"רציתי להצליח מקצועית וכלכלית. הייתי מוכן להוריד כסף כדי להישאר בהפועל. הקהל במכבי קיבל אותי ברגשות מעורבים, אבל אחר כך חיבק. הקהל של הפועל הבין אותי. אחרי הכל היו בהנהלת הפועל שני אוהדי מכבי שרופים - רפי עגיב ומוטי בורנשטיין - שהיו טסים במטוסים פרטיים למשחקי מכבי בכדורסל. הראש בהפועל היה מכבי, חוץ מאשר מוישיק תאומים. היום היה קשה יותר לעזוב את הפועל. אנחנו היינו בתקופה הכי רעה של הפועל, היו אולי אז 5,000 צופים שבאים למשחק. היום ההד היה יותר גדול, כמו שעשו לשמעון גרשון".

***

אורי מלמיליאן עזב את בית"ר בקיץ 1989, מכורח הנסיבות הכלכליות, לטובת מכבי ת"א. מלמיליאן, שהיה אחד הסמלים הגדולים של בית"ר ושיחק בה 16 שנים בבוגרים, מתקשה לחזור לרגעים ההם: "היה לי קשה. היה מוות לעבור אז מאגודה לאגודה. אין מה להשוות בין ערן זהבי למקרה שלי. הוא היה ברמת השרון, בחוץ לארץ. בתקופה ההיא שחקנים שיחקו באגודות שלהם 18 שנה. הכל השתנה. לא יודע איזה שחקני בית יש בכלל בכדורגל הישראלי. יש הבדל אדיר. מחר ערן זהבי יכול לחזור ולשחק בהפועל ת"א. היום אין סמלים בכדורגל, אני לא מאמין בדברים האלה".

אמרנו מלמיליאן, אמרנו אבי נמני, רק הפוך. כשעבר אבי נמני לבית"ר ירושלים לאחר שנחתך מסגל מכבי ת"א בעידן ניר קלינגר, היה ברור שהמעבר יהיה קשה בעיקר לו מאשר לקהל, אבל מתברר שלא: "הייתי בטוח שיהיה לי קשה מאוד, אבל הקהל הפך לי את זה למאוד קל. הוא נתן לי תחושה מהשנייה הראשונה שהגעתי הביתה. זו היתה שנה וחצי נפלאה. קיבלתי באותו זמן הצעה מהפועל ת"א. היתה לי חברות עם רפי עגיב ועם תאומים, אבל זה היה סיפור עמוק מדי מכדי שזה יקרה".

התובנה של נמני ברורה: "למרות המעברים פה, אני לא רואה שחקנים גדולים עוברים מאינטר למילאן, מצ'לסי לטוטנהאם, מהסיטי ליונייטד או מברצלונה לריאל מדריד למעט פיגו ולואיס אנריקה, שזה אחד לדור. יש עדיין תחרותיות, יוקרה, קווים אדומים שמשתדלים לא לעבור. בישראל כולם כבר בקטע של הכסף, של הזווית הכלכלית, אפילו בסיפור של ערן זהבי. הוא חיכה להפועל ת"א, אבל יצא לו טוב מאוד והוא בא למקום בריא ולמקום טוב ואם לא היה מגיע למכבי, היא גם לא הייתה הופכת למה שהפכה".