את שמואל (שמוליק) דונרשטיין, אני פוגש רגע לפני שהתאחדות התעשיינים העניקה לו פרס על תרומתו לתעשייה הישראלית. אני לא מבין הרבה בתעשייה, אבל אם לשפוט לפי הלהט של דונרשטיין - הרי שהפרס מגיע לו בהחלט. מעבר לניהול ענייניה של רב-בריח, חברה שהבריא, שיקם והוליך למספרים מאוד מרשימים, הרי שהלהט לתעשייה הישראלית בוער בעצמותיו. מי שהחל את דרכו, ביחד עם אביו, במפעל קטן לייצור ממתקים, לא מפסיק להטיף לפיתוח תעשייה בכל הרמות. "אני מעריך את תעשיית ההיי-טק, אבל התמכרנו למושג הזה של 'אומת הסטארט-אפ'. זו תעשייה שמטבעה מיטיבה רק עם קבוצה מצומצמת של אנשים, בעוד שבתעשייה ותיקה, יש פרנסה לכל אורך השדרה: מהנדסים, משפטנים, כלכלנים, בעלי מקצוע, פועלי ייצור, שיווק ועוד.
"תעשייה מייצרת חברה בריאה. ברב-בריח יש קרוב ל-500 עובדים, אנחנו מייצרים בדרום-אשקלון, גם תחת מתקפות של טילים. מתוך 500 העובדים שלנו, כ-40 הם מהנדסים ואנחנו מייצאים ל-40 מדינות ברחבי העולם".
- זה לא מתחיל בחינוך, הרי כל ילד ישראלי והוריו חולמים היום על אקזיט?
"חינוך טכנולוגי הוא בהחלט חשוב, אבל רק במקביל לחינוך של הציבור לתעשייה. אם לא ישתנו כאן דרכי החשיבה, לא רק של הציבור, אלא גם של מקבלי ההחלטות, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בבעיה חמורה, לא רק כלכלית ותעסוקתית, אלא גם חברתית".
לא בכדי מזכיר דונרשטיין את המחלקות השונות במפעל, ונותן את דעתו על מגוון התפקידים והמשרות שתעשייה ותיקה יכולה לספק. כשהצטרף לאביו, לאחר הצבא, במפעל שבו היה האב שותף, הוא נאלץ לעבור מכונה אחר מכונה כדי להכיר את תהליך הייצור על כל שלביו, כשבמקביל, למד כלכלה באוניברסיטת תל-אביב. רק אחרי שלמד את תורת הייצור על בוריה והתנסה בכל המחלקות, הקימו האב ובנו את 'ממתקי מוטי', מפעל מצליח שלבסוף נרכש על-ידי "עלית".
אנחנו יושבים בסניף צמרות ("יו") של "רביבה וסיליה": אם הסניף הרמת-שרוני הוא אחד ממרכזי הכוח של האליטה הכלכלית בישראל, הרי שהשלוחה הזאת שלו היא גרסת האקספרס, כשחלק מבעלי הדירות בשכונה היוקרתית צובעים את המקום בגוונים של כסף חדש. דונרשטיין מסתכל על הדברים יותר מלמעלה, כאשר אפילו המשבר במנצ'סטר יונייטד, הופך אצלו לשיחה על מנהיגות, אפרופו חילופי המשמרות בין סר אלכס פרגוסון ודיוויד מויס. אבל אם יש משהו, חוץ מתעשייה שמסוגל לחלץ מדונרשטיין כל-כך הרבה להט, אלה הנכדים שלו: "נכדים זה כמו דיבדנדים", הוא אומר בחיוך רחב, רוצה לומר - הנאה נטו.
אם יש משהו, חוץ מתעשייה שמסוגל לחלץ מדונרשטיין כל-כך הרבה להט, אלה הנכדים שלו: "נכדים זה כמו דיבדנדים" הוא אומר בחיוך רחב, רוצה לומר, הנאה נטו.
- חוץ מצפייה במשחקי כדורגל, אתה גם עוסק בספורט?
"בהחלט, בכל בוקר, לפני הנסיעה למפעל באשקלון, אני מגיע לשחק טניס במרכז הטניס ברמת השרון. גם בשבתות, עם הנכדים, אנחנו יוצאים לטיולי אופניים משפחתיים".
- ובערב, מה אתה רואה בטלוויזיה?
"בגלל ששעות הפנאי שלי מצומצמות יחסית, אני מוכרח לבחור בקפידה. אני מקליט בכל ערב את החדשות ב-20:00 ורואה אותן בשעה מאוחרת יותר. אני אוהב גם תוכניות אקטואליה, במיוחד את 'עובדה' ואם יוצא לי, אני צופה גם בסדרות מוקלטות כמו 'הגשר' ו'בית הקלפים'. מעבר לכך, אני צופה במשדרי ספורט, בעיקר כדורגל, אבל גם כדורסל. אפילו באולימפיאדת החורף צפיתי".
תפריט תרבותי:
קולנוע:
"אני מאוד אוהב קולנוע. בכל שבת ב-19:00 אני מתייצב בקולנוע ורואה סרט חדש".
משהו שאהבת במיוחד לאחרונה?
"אהבתי מאוד את 'הזאב מוול-סטריט' וגם את 'יסמין הכחולה', למרות שהז'אנר המועדף עליי הוא סרטי מתח ופעולה".
מוזיקה:
"בכל הקשור למוזיקה, נתקעתי קצת בעבר: שלום חנוך, ביטלס, לאונרד כהן, אריק איינשטיין. במוזיקה הישראלית אני אוהב את השירים שמשדרים ברדיו אחרי הצהרים, אבל בחדר העבודה שלי בבית, זה יהיה בעיקר פרנק סינטרה או אופרה".
ספרים:
"כמו שאמרתי, הפנאי שלי מצומצם, אבל קריאה היא חלק בלתי נפרד ממנו. אני קורא בעיקר היסטוריה וביוגרפיות, אבל גם מתח. לאחרונה, אחרי מותו של אריק שרון, קראתי שוב את הביוגרפיה שלו. לאחרונה קראתי גם את ספרו החדש של איש המוסד לשעבר, מישקה בן-דוד".
שמואל דונרשטיין
תפקיד: בעלים ומנכ"ל רב-בריח
גיל: 61
מצב משפחתי: נשוי 3 (ושני נכדים)
מגורים: רמת השרון
עוד משהו: בתקופת מגוריו בלונדון החזיק במנויים ל"בוקס" של מספר קבוצות פרימיירליג
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
