סטארט-אפ בשבוע: קידני קיור משתילה תאים בתוך הכליות

הרקע: הטכנולוגיה של קידני קיור (KidneyCure) מקורה במרכז הרפואי שיבא, במעבדתו של פרופ' בנימין דקל, אשר עוסקת בממשק בין תחום תאי הגזע לתחום הכליות. "אני רופא וחוקר", מספר דקל, "ככל שאתה מתקדם יותר בקליניקה כרופא, אתה מזהה את החסמים העיקריים ביום-יום, שהיית רוצה שהמדע יפתור. כיוון שעברתי גם הכשרה מחקרית מלאה, דוקטורט ופוסט-דוקטורט, יש ברשותי ארגז כלים שמאפשר לי לנסות לפרוץ את החסמים.

"אני אומר למתמחים הצעירים שאם אחרי ביקור במחלקה הם מוטרדים משאלות כגון 'מדוע הדלקת התפרצה דווקא באיש הזה, או כיצד כליותיו של אחד השתקמו לגמרי ושל השני התדרדרו, הם חייבים ללכת אחרי נטיית ליבם ולא להשאיר את פתרון הקושיות הללו לאחרים".

פרופ' דקל הגיע לתחום הכליות עוד לפני שהפך לפופולרי. "זה איבר מאוד מורכב, גם בתפקוד שלו וגם בהבנה של היחסים שלו עם כלל הגוף. לעומת מערכת הדם שהיא מאוד נגישה ומאפשרת לקיחת דם ולימוד התאים הרלבנטיים, הכליה היא איבר פנימי ולא נגיש. יש פחות ידע והבנה הן לגבי מחלות כליה, ובמיוחד לגבי הדרכים שבהן כליה מסוגלת לשקם את עצמה. את תהליך השיקום העצמי של הכליות אנחנו מפענחים רק בשנים האחרונות". דקל מנהל את היחידה לנפרולוגיה של הילד ואת המכון לחקר תאי גזע בילדים בבית חולים שיבא, והוא פרופ' באוניברסיטת תל אביב.

השוק: בתחילת דרכו דקל עסק בניסיון להשתיל לעכברים רקמת כליה אנושית, כדי ליצור בהם מודל של מחלת כליה הפוגעת בבני אדם ושעליה ניתן יהיה לבדוק טיפולים שונים. "זה היה לפני יותר מעשור, ובהדרגה ראינו שאם אנחנו שותלים רקמות עובריות (בהתחלה מחזירים), הן מתפתחות ונותנות כליה קטנה ומתפקדת". אלה היו הימים הראשונים של הנדסת הרקמות וההתפתחות עוררה עניין רב.

ואולם, "מבחינה פרקטית זה לא ישים, כי הרקמה המושתלת לא משתלבת ברקמה המארחת. היא עצמה נותנת שתן אבל הן לא פועלות כגוף אחד".

דקל מסביר כי למחלות כליות חמישה שלבים המחולקים לפי מידת החומרה של המחלה. בשלבים המתקדמים חלה ההתדרדרות העיקרית באיכות החיים. היום נהוג לבצע דיאליזה או להשתיל כליה בשלבים האחרונים, אחרי שהכליה הקיימת כמעט ולא מתפקדת. ישנם פיתוחים שונים של הנדסת רקמות ששואפים לבנות איבר שלם. לדעת דקל, הפיתוח של כליה תלת ממדית שלמה, מתפקדת ופרקטית כתחליף לכליה שחדלה מלתפקד - לא ייצא לפועל בטווח הקרוב.

המוצר: הרעיון של דקל ואנשי צוותו היה להשתיל תאי גזע בתוך כליה שעדיין מתפקדת, לפני שהיא מגיעה לשלבי המחלה הסופניים - ולא ליצור כליה שלמה מחדש.

אבל איזה תאים? לחוקרים נדרשה תקופה לא קצרה לגלות כי התאים שמאפשרים יצירת רקמת כליה הם תאי גזע כליתיים שמקורם בכליות עובריות וכליות בוגרות. תאים אילו מסוגלים להתחלק בצורה יעילה מחוץ לגוף דורות רבים. דקל וצוותו איתרו סמנים ביולוגיים שמאפשרים בחירה של תאים ספציפיים מתוך כליות עובריות, שהם התאים המתאימים ביותר לשיקום.

לאחר שמפיקים אותם, ניתן להרבות אותם ולהזריק אותם לתוך כליה חולה - אבל עדיין מתפקדת. "אנחנו רואים כי נוצרים מבנים כליתיים. התאים עוברים התמיינות ומייצרים תאי כליה בריאים שחשובים לתפקוד הכלייתי בתוך מרקם של תאי כליה חולים. נוצרת תקשורת ועבודה משולבת בין התאים הבריאים לחולים".

בינתיים המחלה עדיין נמשכת, "ולכן אנחנו לא חושבים שזה יהיה טיפול יחיד". לעומת זאת ההפקה של התאים מהעובר אמורה להיות עניין חד פעמי או לפחות נדיר. היום התאים מתרבים להם במבחנה, ואין צורך מיידי להפיקם שוב.

מאמר שפרסמה הקבוצה לפני כמה חודשים על מודל חיה עם מחלת כליה כרונית הראה כי התאים האנושיים השתלבו והתפקוד הכלייתי אכן עלה.

בינתיים הקבוצה גילתה כי ניתן לקחת גם תאי כליה בוגרים ולגדלם בצורה שבה הם חוזרים למצב של 'כמו תאי גזע', ומחקים את הפעילות של תאי גזע העובריים הכליתיים. הכוונה שבעתיד ניתן יהיה לשקם כליות תוך שימוש בתאי הכליה של האדם עצמו.

"אם נצליח לצמצם דיאליזות והשתלות, יש לכך השלכה משמעותית אדירה על מערכת הבריאות", אומר דקל, "אני חושב שאנחנו לא רחוקים מניסוי קליני ראשון בבני אדם עם התאים הבוגרים בהם אין חשש לדחייה חיסונית הקיים בשימוש בתאי גזע עובריים".

גיוסי הון: פעילות הפיתוח לקראת ניסויים קליניים בבני אדם נתמכת היום בהשקעה של מספר גורמים פרטיים וביניהם יונתן לייטרסדורף שמייצג את קרן וולפסון קלור מאייר. כרגע החברה זקוקה למספר מיליוני דולרים על מנת להתחיל בניסויים.

KidneyCure

מייסדים: פרופ' בני דקל ובית החולים שיבא

משקיעים: גורמים פרטיים ביניהם קרן וולפסון קלור מאייר בראשות יונתן לייטרסדורף

גיוסי הון: מאות אלפי דולרים