ניתוח "גלובס": למה לא צריך להיבהל מהאיומים של וודסייד?

מי שבחר את הלוקיישן לטקס החתימה על עסקת הענק למכירת רבע מלוויתן לוודסייד ביום חמישי האחרון, מכיר כנראה היטב את ירושלים. טיילת ארמון הנציב היא אתר הצילומים המועדף על זוגות ירושלמים ביום נישואיהם. העיר העתיקה עם כיפת הזהב במרכז היא תפאורה שיכולה לרגש אפילו כרישי גז מאוסטרליה. יצחק תשובה שותפיו ועשרות מוזמנים הגיעו לטקס ב-19:30 והמתינו לאוסטרלים שנשארו במלון.

מה שהשאיר אותם שם היה שיחת טלפון קצרה בין מנכ"ל וודסייד פיטר קולמן ומנהל רשות המס משה אשר. במשך יותר משנה מתנהלים מגעים בין וודסייד לרשות המסים בשאלה האם תאפשר הרשות פחת מואץ על התשלום תמורת לוויתן. מדובר ב-1.2 מיליארד דולר, מתוך סכום כולל של 2.71 מיליארד שוודסייד אמורה לשלם במזומן לשותפים בלוויתן: נובל אנרג'י, קבוצת דלק ורציו-ים. עמדת הרשות הייתה שאת סכום ההשקעה יש להפחית לאורך חיי הפרויקט, כלומר 30 שנה.

בוודסייד דרשו בהתחלה כי תקופת הפחת תקוצר ל-3 שנים בלבד. במהלך ביקורם כאן בשבוע שעבר עשו בוודסייד מאמץ גדול להגיע לפשרה. ערב הטקס בירושלים הייתה החברה האוסטרלית מוכנה להסתפק בפחת שייפרס על פני עשר שנים. רשות המסים הסכימה לרדת ל-25 שנה.

נכון להיום מעריכים ברשות המסים כי הפער נותר בלתי ניתן לגישור. ב-19:45 הודיע קולמן למארחיו הנדהמים על הברזה. שווי הטבת המס שדורשת וודסייד מגיע למאות מיליוני דולרים, אך בצד של היזמים טוענים שכל מפעל טפטפות בגליל יכול לקבל בקלות פחת מואץ, שלא לדבר על אינטל, שקיבלה מהמדינה הטבות בשווי מיליארד דולר. מצד שני אינטל מייצרת למשק אלפי מקומות עבודה בזמן שמוודסייד עוד לא ראינו משרה אחת.

ההחלטה אם ללכת לקראת וודסייד הונחה על כתפיו של אשר במלוא כובד משקלה. את ההכרעה נאלץ אשר לקבל כשרוחו עדיין סוערת מראיון שנתן שעות קודם לכן לרינו צרור בגלי צה"ל.

לפניו בשידור דיברה שלי יחימוביץ'. "הרגולטורים הם השפוטים של חברות הגז", הכריזה יחימוביץ' וחזרה על המנטרה הקבועה על העסקאות הנסגרות במחשכים מבלי שהציבור יקבל מידע. מנהל רשות המסים של מדינת המחשכים ישראל נדרש לעלות לשידור ברדיו ולהשיב לשאלות בעניינו של נישום, רגע לפני ההכרעה בעניינו. הוא החל בהסבר מלומד שנקטע במהרה בצעקות על ידי המראיין שתבע לדעת מדוע הציבור אינו זוכה להתייחסות למרות היותו בעלים של 55% מהגז.

אשר בחר בפתרון ההגיוני ביותר שעמד לפניו. את ההחלטה אם הבאת משקיעים זרים כמו וודסייד מצדיקה ויתור על מס המגיע למדינה צריכים לקבל ראש הממשלה ושר האוצר, לא מנהל רשות המס. נתניהו ולפיד מוכנים להרחיק עד בוורלי הילס ועמק הסיליקון כדי למכור את ישראל למשקיעים זרים, אבל להסתבך עם הפה הגדול של שלי יחימוביץ' - זה כבר כנראה יותר מדי.

מכה כואבת אך לא קטלנית

אם נתעלם לרגע מהמבוכה הפומבית שנגרמה להם, הרי שיוזמת הבאתה של הכלה האוסטרלית לטקס בירושלים, הוכיחה את עצמה למרות ההברזה התיאטרלית. טקס החתימה המתקרב הפך לדד-ליין אפקטיבי שהאיץ את סיומם של ההליכים מול הרשות להגבלים עסקיים ומול משרד התשתיות הלאומיות. מרתון הדיונים שנערך בלילה שקדם לעסקה במשרד התשתיות, הניב ליזמי לוויתן שטרי חזקה ששני הצדדים מרוצים מהם.

מנכ"לית משרד התשתיות הלאומיות אורנה הוזמן בכור הבטיחה למשק כמות גז מינימלית ודאגה לקידום תעסוקת ישראלים בתעשיית הגז בעוד שהיזמים הצליחו לקבל חזקה ל-30 שנה מבלי שנאלצו לערוך שינויים מהותיים בתכניות הפיתוח של המאגר. כמות הגז שהובטחה "למערכת ההולכה הישראלית" גדולה אמנם בהרבה מהביקוש הצפוי לגז בפועל אך עונה בדיוק על הכמות - כשמכניסים לחשבון גם את ירדן והרשות הפלסטינית.

גם תרחיש האימים של פיצוץ העסקה עם וודסייד ינחית מכה כואבת אך לא קטלנית על פיתוח לוויתן. וודסייד תכננה להשקיע בהקמת מתקן צף להנזלת גז טבעי לצורך מכירותו ללקוחות במזרח אסיה. פרויקט ההנזלה היה אמור להתממש רק בסביבות 2020, לאחר שבשלב ראשון יחובר לוויתן לחוף הישראלי בצנרת.

הנזק המיידי שהיזמים חשופים לו כתוצאה מביטול עסקת וודסייד הוא בעיקר מימוני. וודסייד אמורה להעביר לידי השותפים בלווייתן 850 מיליון דולר במזומן עד לסוף המחצית הראשונה של השנה ו-350 מיליון דולר בהמשך השנה. ללא סכומים אלה יתקשו השותפים, בעיקר רציו, לגייס את חלקם בשלב הראשון של פיתוח המאגר שעלותו כ-5 מיליארד דולר. מדובר במכה כפולה כי ללא הנתח שאמורים האוסטרלים לקחת, יגדל חלקם היחסי של השותפים בהתאמה.

אלא שמצב הדברים עשוי להשתנות בצורה דרמטית כתוצאה מחתימת הסכם מכירת גז משמעותי ללקוחות בטורקיה או במצרים. עסקה כזו, שהיקפה הכספי יכול להגיע ל-30 מיליארד דולר עשויה להפוך את וודסייד להיסטוריה. וודסייד מודעת לכך, וזהו אחד התמריצים החזקים מבחינתה להיכנס ללוויתן. כמובן שללא האופציה של וודסייד נחלשת גם עמדת המיקוח של השותפים במאגר מול הגנרל סיסי במצרים וראש ממשלת טורקיה רג'יב ארדואן, אך לפחות נכון להיום הסיכון אינו נראה מופרז.