לא טוב היות השופט לבדו

הרבה מחמאות מקבל השופט דוד רוזן על תפקודו במשפט הולילנד, רובן ככולן מוצדקות בהחלט. גם לגבי הניהול המבריק של המשפט המורכב הזה, וגם בהקשר להכרעת הדין המנומקת. השאלה שאני מבקש לעסוק בה אינה קשורה לרוזן: למה שופט אחד, למה לא שלושה? ההחלטה על כך היא של נשיאת המחוזי דבורה ברלינר. למרות תפקודו החיובי של רוזן, ההחלטה אינה תקינה.

המקרה של חיים רמון

פרט לחומרת האישום, יש שיקולים נוספים בקביעת מספר השופטים. אחד מהם הוא זהות הנאשם, מעמדו הציבורי, ההשפעה של פסיקה נגדו או בעדו. חיים רמון, למשל. האישום נגדו היה די מינורי. בכל זאת, שובצו שלושה שופטים כדי לדון בעניינו (הוא הורשע במעשה מגונה), למרות שהאישום לא חייב זאת. אולם רמון היה אז שר המשפטים, והפסיקה נגדו הייתה אמורה להשפיע על עתידו ועל תפקודו. אז הוחלט על שלושה שופטים.

"רק" ראש ממשלה

איך אפשר להסביר, או להצדיק, שבאישום מינורי יושבים שלושה, ובאישום כבד כמו שוחד יושב דן יחיד? אולמרט אמנם לא היה שר המשפטים, אלא "רק" ראש הממשלה. לא "הגיע" גם לו הרכב יותר רחב? לא "הגיע" לנו? כי גם אם השופט היחיד הוא גאון, גם אז דעתו היא דעת יחיד. האם זה מספיק כדי לחרוץ את דינו של ראש ממשלה לשעבר (ועוד רבים אחרים)?

מה גם שמדובר בפסק דין שנשען בעיקר על תחושות והתרשמויות וראיות נסיבתיות, ופחות על עובדות מוצקות. במקרים כאלה מדובר בראיית דברים סובייקטיבית. שופט אחד יכול להרגיש כך, שופט שני יכול להרגיש אחרת. ברור מעל לכל ספק סביר, שהחלטה של שלושה משקלה רב יותר משל אחד. במיוחד, כאמור, במשפט המתנהל על בסיס כה סובייקטיבי.

מכיוון שכך, ההכרעה בהולילנד מחייבת ערעור כדי לשמוע דעות של שופטים נוספים. לו ההכרעה הייתה של שלושה שופטים, היה בה כדי להרתיע הגשת ערעור, מכיוון שהרבה יותר קשה לקעקע אותה. הבעיה של מגישי ערעור כזה היא בדיוק אותה בעיה המצדיקה ערעור - הקביעות הסובייקטיביות של מרבית הכרעת הדין. לשופטי הערעור אין את ההתרשמות האישית מהעדים, שהיא תמיד חשובה. בית משפט של ערעור אינו נוטה להתערב בשיקול דעת ותחושות, אלא בקביעות העובדתיות. אבל בשנים האחרונות בתי משפט לערעורים נוטים להסיר מעליהם את הכבלים הללו.

טריוויאלי? חכו והיווכחו

נקודה זו נראית לכם טריוויאלית? חכו וראו איך היא הופכת לאחת מנקודות המחלוקת העיקריות בערעור. אני מניח שאחד הלקחים מפסק דין זה יהיה לחדד יותר בחקיקה את הרכבי בתי המשפט ולהמעיט את אלמנט שיקול הדעת בהחלטה על כך. במיוחד כשמדובר באנשי ציבור.