הכרעת משרד האוצר בנושא ההוצאות שיורשו הגופים המוסדיים לגלגל על ציבור החוסכים לפנסיה, יצרה מהומה גדולה, עד שהעיקר הצליח לחמוק מעינינו. בשל הוויכוחים אם לאפשר למנהלי הפנסיות להפיל עלינו הוצאות נוספות, בשיעור 0.15%, או 0.25% מהתיק, לא שמנו לב למהפך: באוצר נפל האסימון. הם מבינים היום שבשל העלייה בתוחלת החיים והתפתחויות המאקרו בעולם, החוסכים צפויים לחוות נפילה דרמטית ברמת חייהם עם הפרישה מהעבודה, ולכן חיוני שאת החיסכון הפנסיוני הם ישקיעו באופן מיטבי, כדי לרכך את המכה לעת פרישה.
זה ההסבר למאבק שניהל האוצר עם מנהלי הקרנות והקופות על גובה דמי-הניהול, וגם לבחינת העלאת גיל הפרישה. כאן עולה שאלה - אם כבר התעוררו ונעשים מהלכים עם המוסדיים-מנהלי הנכסים, מדוע לא נעשה כלום בכל האמור למערכת ההפצה? שאלת ה"כמה אנחנו משלמים ליצרנים" עבור המוצרים הפנסיוניים שלנו היא משמעותית; אבל השאלה "אילו מוצרים מוכרים לנו אנשי המכירות שלהם והאם הם מתאימים לנו בכלל", היא קריטית.
הסבר קצר בנושא: רוב מוחלט של הציבור רוכש היום את תוכניות הפנסיה מסוכני מכירות, רובם בבעלות הגופים המוסדיים. מי שמופקד על ההחלטות להתאמת סוגי החיסכון לחוסך, שיקולי המס, דמי-הניהול, פתרונות לאובדן כושר עבודה, התאמת החיסכון לשינויים משפחתיים וכד', זו מערכת הפצה שאיננה אמונה על האינטרס של הלקוח.
כלומר, הציבור רוכש את מוצרי הפנסיה שלו בחנות-המפעל, או מסוכן מכירות שלה (סוכן ביטוח). במצב כזה, קשה לוודא שהסוכן עושה את הכול למקסום הפנסיה שלנו ולא פועל מתוך תמריץ לזכות בכרטיס-טיסה לחו"ל, שחברות הביטוח מבטיחות לסוכנים מצטיינים.
הרעיון המקורי של האוצר היה לתת לציבור אפשרות בחירה בין המערכת הקיימת של סוכני הביטוח, לבין מערכת הפצה אובייקטיבית של יועצים בבנקים. יועצי הבנקים, להבדיל מהסוכנים, מקבלים תגמול זהה מכל יצרן פנסיוני בגין כל תוכנית, קרן או קופה. כלומר, אי אפשר לקנות אותם באמצעות בונוס שמן וחופשה מפנקת. יותר מזה, בשוק הייעוץ הבנקאי, הענקת מתנות כאלה זו עבירה פלילית.
הרעיון של הפעלת שתי מערכות הפצה - סוכנים סובייקטיביים (סוכני ביטוח) ויועצים אובייקטיביים (יועצים בנקאיים) - שיתחרו זו בזו היה בליבת רפורמת בכר, אלא שהממשלה אינה מאפשרת לו להתממש. שש שנים לאחר שהבנקים קיבלו רישיונות ייעוץ, הפעילות איננה מתרוממת, כי ים המכשולים הרגולטוריים איננו מאפשר להנגיש את מערך הייעוץ הבנקאי לאוכלוסיית שכבות הביניים של העובדים השכירים, ומשאיר אותם בידי סוכני הביטוח.
אולי עכשיו, כאשר הבינו באוצר את גודל הבעיה שמאיימת עלינו עם הפרישה משוק העבודה, ילכו עם הצעד המתבקש קדימה, כדי לדאוג - שנוסף למחיר שאנחנו משלמים עבור מוצרי החיסכון הפנסיוני (דמי-הניהול), נקבל גם בתמורה את המוצר הפנסיוני הנכון והמתאים לנו ביותר.
*** הכותב הוא מנכ"ל איגוד הבנקים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
