הגרושה שניצחה את הבנק

בני זוג, הורים לארבעה ילדים, רכשו דירה בחיפה ולקחו עבורה משכנתא מבנק דיסקונט למשכנתאות. כעבור מספר שנים חייהם נקלעו למערבולת הרסנית, לאחר שהבעל החל לסחור בסמים, הסתבך עם החוק ונאסר למשך שנתיים.

גם לאחר שחרורו של הבעל מהכלא, החיים לא חזרו למסלולם, הבעל החל לנהוג באלימות כלפי האישה והילדים, ולא השתתף בנטל הכלכלי של המשפחה, עד שלבסוף בני הזוג התגרשו.

לאחר הגרושין, ובהעדר יכולת לגבות את חובות המזונות מהבעל, האישה, שהיתה מנהלת חשבונות בעברה, מצאה עצמה חסרת כל ואף הוכרזה כפושטת רגל. לצבר הנושים של בני הזוג הצטרף הבנק למשכנתאות, שבעקבות הפסקת תשלומי המשכנתא, פנה להוצאה לפועל, וביקש לפנות את האישה וילדיה מהדירה ולמכור את הדירה לתשלום החוב.

לא רבים ערים לכך, אך ס' 38 לחוק ההוצאה לפועל מגן על החייבים מפני השלכתם לרחוב, כאשר הם נקלעים לקשיים כלכליים ואינם יכולים לעמוד בתשלומי המשכנתא. על פי סעיף זה, כאשר הדירה עליה רובצת המשכנתא היא דירת המגורים היחידה של המשפחה, החוק דורש מהבנק, העותר לפינויה של המשפחה, להוכיח לרשם ההוצאה לפועל, שלמשפחה יש לאן ללכת, והיא לא תעבור להתגורר ברחוב.

אם למשפחה אין מקום מגורים חליפי, הבנק נדרש לדאוג לה לכזה, בדרך כלל על ידי תשלום דמי שכירות לתקופה קצובה. דמי שכירות אלה אינם ניתנים למשפחה כמתנה, אלא נוספים לחוב המשכנתא, כלומר החוק בעצם כופה על הבנק לתת למשפחה הלוואה זמנית על תקן חמצן כלכלי לשעת החירום.

אליה וקוץ בה, אותו סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, גם קובע שהצדדים יכולים להתנות על זכות זאת, כלומר לקבוע בחוזה ההלוואה, שהלווה מוותר על זכותו לקבל מדור חלופי בשעת צרה. לכן בין יתר הסעיפים הרבים הכלולים בחוזה המשכנתא הסטנדרטי עליו חותמים כולם, ועליו חתמו גם בני הזוג בעניננו, מופיע סעיף האומר שהוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, לא תחול בהלוואה זאת וכי "הלווה לא יהיה זכאי לדרוש כי יועמד לרשותו ולרשות בני משפחתו סדור חלוף, לא בדרך של המצאת דירה אחרת ולא בדרך של תשלום פיצויים ולא בכל דרך אחרת".

האפשרות להגניב סעיף כה מהותי בתוך חוזה משכנתא סטנדרטי הייתה עלולה להפוך את החוק הנועד להגן על הלווה לאות מתה, ולכן החוק והפסיקה דורשים מן הבנק שיבהיר ללווה באופן מפורש וברור שקיימת לו זכות כזאת, ושהוא מוותר עליה.

במקרה של הגרושה, היא טענה שבעת חתימתה על חוזה ההלוואה, היא לא הבינה מלשון הסעיף שקיימת לה זכות חוקית לקבל מדור חלופי ושהיא מוותרת עליה, אלא רק שהיא מתחייבת שהיא עצמה לא תיזום דרישה כזאת.

בית המשפט לעניני משפחה קיבל את עמדתה של האישה וקבע כי הבנק אינו יכול לסלק את האישה וילדיה מבלי לדאוג להם למדור חלופי ,מאחר שהבנק לא עמד בנטל להוכיח שהסביר לאישה את זכויותיה ואת משמעות ויתורה עליהן. הבנק ערער לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, וערעורו התקבל, כלומר בית המשפט המחוזי התיר לבנק לפנות את האישה וילדיה ולממש את הדירה מבלי לספק להם את האפשרות של מדור חלופי.

האישה לא התייאשה ופנתה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ששוב הפך את הגלגל, כך שבסופו של יום האישה נצחה את הבנק, ובדרך גם זכתה לקבוע הלכה מחייבת. לכן כיום, כאשר בעת החתימה על המשכנתא, הבנק לא הפנה את תשומת ליבכם לסעיף הויתור על המדור החלופי, לא הסביר לכם שהיתה לכם זכות מכח החוק לקבל מדור כזה, אם הבית יעוקל ותאלצו לפנותו, ולא הבהיר לכם שבחתימתכם על חוזה ההלוואה ויתרתם על זכות חשובה זאת, יתכן שלא יהיה תוקף לסעיף זה, ושווה להלחם על כך.

הבעיה שעלולה להיווצר כתוצאה מפסיקה זאת תהיה מעתה והלאה. מה יקרה אם כל הבנקים יישרו קו, ימלאו את דרישות הפסיקה ויבהירו ללווים שהם נדרשים לוותר על זכותם למדור חלופי כתנאי לקבלת המשכנתא.

בהעדר אלטרנטיבות אחרות הלווים יאלצו להסכים, והגנת החוק עלולה להתמוסס באופן גורף. זוהי נקודה למחשבה למחוקק, כיצד לצמצם את זכות ההתנאה על החוק באופן מאוזן, כך שלא יכבול את הלווים מחד, אך גם לא יהפוך את אפשרות המדור החלופי לסטנדרט מהצד השני.

עו"ד ליהיא כהן דמבינסקי מומחית לדיני משפחה וירושה מנהלת פורום דיני משפחה בגלובס בעלת אתר www.divorceinfo.co.il