באתי, ראיתי, ברחתי: למה נכשל דן חלוץ באיגוד הכדורסל?

כחובב מושבע של הענף, אני שמח שדן חלוץ התפטר מראשות איגוד הכדורסל. בשום שלב לא השתכנעתי שהאיש מבין בכדורסל או שאכפת לו מהמשחק, והוא נראה כמי שלקח את הג'וב בעיקר כי לא היה לו הצעות אחרות. כאזרח, אני שמח שאדריכל מלחמת לבנון הכושלת רושם עוד כישלון, בתקווה שזה ימנע ממנו לשוב לחיי תוך פיזור הבטחות כאילו הוא מתכוון לשפר אותם. אני מקווה שכולנו, כישראלים, ירדנו סופית מהרעיון שדן חלוץ קורץ מחומרים של מנהל נדיר או עובד ציבור חרוץ.

קראתי את הסנגוריה ששפכו כותבים שונים בתקשורת על חלוץ לאחר התפטרותו השבוע, כולל טענות במדור זה שלאיש לא היה מלכתחילה סיכוי "לשרוד את מאורת הנחשים" הקרויה איגוד הכדורסל, ומיהרתי לחזור לטקסטים המתלהבים שליוו את מינויו של האיש לפני כחצי שנה. אז, כשהרמטכ"ל בדימוס קיבל את התפקיד, הדיבור היה שסוף-סוף מונה לראשות האיגוד איש חיצוני שלא יחשוש לדחוף ידו לקלחת ולעשות סדר באיגוד, מאחר ואין לו מחויבות למרכזי הספורט או לעסקן כזה או אחר. השבוע, לאחר שחלוץ התפטר, הסבירו אותם פרשנים שאיגוד הכדורסל הוא גוף רקוב, כזה שבהנהלה שלו יושבים לא פחות מ-46 איש, וששום יו"ר לא יעזור לאיגוד כל עוד המנגנון לא יתוקן והריקבון ינוכש לאלתר.

זה כבר ראוי להירשם כפטנט: להצדיק התפטרות של אדם בגלל אותה סיבה שבגינה נטען מלכתחילה שהיה צריך למנותו לתפקיד! אם חלוץ נשלח לאיגוד הכדורסל משום שהוא ביצועיסט אקסטרנלי לביצת הכדורסל שלא יחשוש להזיז הרים, איך אפשר לבוא ולומר אח"כ שאין זו אשמתו שנכשל, מאחר ובינו לבין ההצלחה ניצבו הרים? הנימוק לעזיבה שסיפק חלוץ עצמו לתקשורת נשמע כמו שכפול של הודעת עזיבה גנרית של מנכ"ל את חברת ההייטק אותה ניהל: "בבחירה שבין להוביל על-פי דרכי לבין המשך הליכה בתלמים הנוכחיים - בחרתי להיות נאמן לדרכי". אם "דרכו" מסתכמת בלהציע לצביקה שרף את אימון הנבחרת כדי שיפסיק לנג'ס כאופוזיציונר, נסתפק בעסקונה הישנה, תודה.

***

חלוץ היה מצליח בתפקיד אם היה מפעיל פוליטיקה אינטליגנטית, אגרסיבית ויצירתית. הבעיות של האיגוד הן יותר ארגוניות מאשר ביצועיות, מאחר וענף הכדורסל בישראל מתפקד בצורה די מרשימה סה"כ וגם הישגי הנבחרות סבירים. החסרונות, אם כן, טמונים במבנה האיגוד: הכמות הבלתי סבירה של חברי ההנהלה, ריבוי הפונקציונרים, היעדר ייצוג נשי הולם ובעיקר התלות הארכאית והמסורבלת במרכזי הספורט המיושנים והמסואבים.

משה כחלון במשרד התקשורת ועמרם מצנע בעיריית ירוחם הם דוגמה לשניים שהצליחו לשנות סדרי עולם במסגרת תפקידם במגזר הציבורי. האם כחלון חיכה שאורנג', סלקום, פלאפון ופקידי משרדו יואילו בטובם להסכים לפתיחת השוק לתחרות? ממש לא. האם מצנע ניסה להבריא את ירוחם על-ידי העברת החלטות מהפכניות במועצת העיר, זו שתחתיה הידרדרה העירייה? אין מצב. הדרך לשינוי רדיקלי במערכות גדולות וחולות אף פעם לא עוברת דרך המנגנונים שאחראים על החולי.

המשרד העיקרי שבו היה צריך חלוץ לבלות את רוב זמנו בתור יו"ר איגוד הכדורסל הוא לשכתה של שרת הספורט, לימור לבנת. הוא היה צריך לגייס את כל הפרסטיז'ה שלו מימיו בצה"ל כדי 'לדפוק' ללבנת על השולחן ולדרוש: חייבים לפרק את מרכזי הספורט. הגיע הזמן לאחד בין נבחרות בתי הספר וקבוצות המועדונים בגילאי הנוער. צריך שגוף יעיל, קטן וחסכוני ינהל את הכדורסל בארץ. ומי יעשה את כל זה, היתה שואלת אותו השרה, וחלוץ היה משיב: אני! רק אני! תני לי גב ומשאבים ובזכותי הקדנציה שלך תהפוך לבעלת משמעות, לשם שינוי.