נפילתו של איש האליטה

מושחת לא-לא. אוליגרכיות המשפטים, העסקים הגדולים, האקדמיה, והתקשורת מתייצבות לטובת אהוד אולמרט שהורשע השבוע בלקיחת שוחד. אנשיהן רוצים אותו שוב בממשלה, והם יודעים למה.

אולמרט לא לקח, לא ידע, נעדר כוונה פלילית, אין לו מודעות פלילית, היה במצב נפשי של אי-כוונה, לא התעסק בכסף קטן, היה עסוק בדברים גדולים, במלחמות על הארץ. השופט לא הבין, זו דעה של שופט אחד בלבד, אין הוכחות, אין צ'קים. לא ולא, אין ואין.

פרופ' חוה עציוני הלוי מהמחלקה לסוציולגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן קראה לאוליגרכיות הללו "אליטות". בספרה " מקום בצמרת - אליטות ואליטיזם בישראל", היא כותבת שחברי האליטות שולטים על משאבים, יש להם עוצמה ארגונית ועוצמה פוליטית, והם שולטים על המשפט ועל הידע. השליטה הזאת מאפשרת להם לתת לעצמם הטבות, והחברים מחפים זה על זה.

הם מטפחים את הקשרים ביניהם וכך צוברים עוצמה שמאפשרת להם לצבור קשרים נוספים שצוברים בתורם עוד עוצמה. מי שקשור לאליטות, הדלתות הנכונות נפתחות בפניו ביתר קלות. הנה ציטוט אחד מהספר: "... הזרמת ההטבות בין האליטות היא תכופות על גבול השחיתות באזור הדמדומים האפור של מה שנקרא בשפה העממית 'כשר אבל מסריח', או מה שאפשר לכנות 'טרף אבל מקובל'.

זאת באשר הן נוגדות את כללי האתיקה האוסרים לקבל או להעניק משאבי ציבור בתמורה לטובות הנאה. עם זאת, המעשים תכופות נעשים בתחכום כזה, שאין בהם עבירה ישירה על החוק, או שקשה להוכיח שיש בהם עבירה כזו...".

קרובים קרובים. מנהל רשות החברות אורי יוגב "הורה", כך היה כתוב השבוע בהודעה לעיתונות, "על החמרת התקנות" בעניין העסקת בני משפחה בחברות הממשלתיות. "אנו פועלים להפסקת תופעת הנפוטיזם", הצהיר. פרץ הצחוק הרם שיצא מגרונם של הוועדים הגדולים, המנהלים, הדירקטורים ואנשיהם בחברות הממשלתיות נשמע מדן ועד אילת. הוראות צדקניות בציפוי מילים נחושות.

התקנות החדשות קובעות מגבלות, תנאים ואחוזים, אבל... אבל לדירקטורים נשמר הכוח לאשר קרוב משפחה "רק במקרה שיוכח כי למועמד כישורים מיוחדים". עכשיו רק תגידו למי מהילדים, ההורים, הדודים והגיסים אין "כישורים מיוחדים". בקיצור, אם היום 42% מעובדי נמל אשדוד הם קרובי משפחה, 24% בחברת החשמל, 15% בתעשייה האווירית ו-14% בדואר - אחרי התקנות החדשות ובעזרת הדירקטורים הרכים, הנדיבים, המתחשבים והאינטרסנטים, שיעורם רק יגדל.

"להתמודד עם הבנקים ולנצח". הסתיימה הצגת הדוחות הכספיים של הבנקים. יד רוחצת יד - מגלגלי הכסף, המנהלים ו-46,000 עובדיהם, ממשיכים לחגוג את המיליארדים הנמצאים בעלייה. החודש יצא הספר "להתמודד עם הבנקים ולנצח" מאת אמנון שוורץ, שהיה הראשון, באמצע שנות השמונים, שזיהה "טעויות חישוב", שאל שאלות, התמודד בבתי משפט והביא את הדברים לידיעת הציבור.

זה התחיל מהודעה שגרתית שהבנק שלח לו והייתה בה טעות חישוב. איש התוכנה הצעיר דאז, שרק השתחרר משירות צבאי ארוך, בעל זיכרון מופלא למספרים, שאל והבנק לא סיפק תשובה ("זה המחשב", ענה לו מנהל הסניף, "המחשב חישב, המחשב לא טועה... יש לו נוסחאות משלו").

לקח עוד כמה שנים, ובצעד חסר תקדים באותה עת, ימים שבהם בנקים היו עדיין פרות קדושות מורמות מעם, הקים את חברת שגיא שפתחה במאבק נגד עמלות יתר, טעויות חישוב, חיובי יתר, מעשים שלא כדין, וגבייה בניגוד לתקנות ולחוקים. אלה היו ימי האינפלציה הדוהרת. לקוחות מפוחדים וחוששים זרמו והבנקאים יצאו למלחמה מצוידים (אז כעתה) במיטב אנשיהם - עורכי דין, רואי חשבון, פרופסורים, יועצים ותקשורת - כדי להכשיל ולהכפיש אותו. הספר הזה הוא סיכום חיים מקצועי ואישי של חלוץ ומו רד פיננסי, והוא מוקדש ומיועד לכל בעל חשבון בנק - קטן, גדול, מנהל כספים ועקר/ת בית.

stella-k@globes.co.il