"ניו יורק טיימס": שלדון אדלסון - החבר הכי טוב של איראן

"עלה בדעתי שלמיליארדר הפרו-ישראלי הקנאי שלדון אדלסון ולשליט העליון של איראן, עלי חמינאי, יש מכנה משותף גדול. שניהם מנסים להשמיד את ישראל. אדלסון עושה זאת בכך שהוא אוהב את ישראל עד מוות וחמינאי עושה זאת בכך שהוא שונא את ישראל עד מוות". כך כותב היום (א') בעל הטור תומאס פרידמן ב"ניו יורק טיימס".

ההתקפה הקשה היא חוליה אחת בשרשרת ביקורות חריפות, ויש אומרים בעלות גוון אנטישמי, על אדלסון שהופיעו כמה כלי תקשורת גדולים בארה"ב בעקבות מה שכונה במדיה "ה'פריימרי' של שלדון אדלסון", כנס של "הקואליציה הרפובליקאית היהודית", שנערך בסוף השבוע שעבר בלאס-וגאס, בהשתתפות כמה פוליטיקאים רפובליקאים עם שאיפות נשיאותיות, שבאו לשחר את פניו של אדלסון במאמץ לגייס תמיכה כספית בקמפיינים פוטנציאליים לבית הלבן.

"הקואליציה הרפובליקאית היהודית" היא קבוצה של כמה מאות מיליונרים יהודיים שדוחפים אג'נדה של תמיכה אמריקאית שרירנית, ללא סייגים, בישראל. אדלסון הוא אחד מהחברים המרכזים בקבוצה ותורם לה סכומים ניכרים. הפוליטיקאים הרפובליקאים, מועמדים לנשיאות בעיני עצמם, שבאו לכנס הם ג'ון קסיץ', מושל מדינת אוהיו; ג'ב בוש, מושל פלורידה לשעבר ואחיו של הנשיא הקודם; כריס כריסטי, מושל ניו-ג'רזי; וסקוט ווקר, מושל מדינת וויסקונסין.

מה ההיגיון בקביעה שאדלסון וחמינאי מנסים להשמיד את ישראל? - שואל פרידמן, ומשיב: "מנהיגי איראן רוצים להשמיד את ישראל, אך הם אינם רוצים, לדעתי, להשתמש בנשק גרעיני כדי להפציץ אותה מפני שפעולה כזו תחשוף אותם לפעולות גמול ולמוות בטוח. האסטרטגיה האמיתית שלהם מעודנת יותר: הם עושים כל מה שביכולתם כדי לוודא שישראל תישאר ב'שטחים הכבושים', מונח שבו משתמש גם משרד החוץ האמריקאי.

"איראן תומכת בקיצונים הפלסטינים שמקדישים עצמם לסיכולו של כל תהליך שלום, ומקווה שבכך היא תגרום לישראל להישאר שקועה לנצח בגדה המערבית ובכיבוש 2.7 מיליון פלסטינים... ככל שישראל תיתקע שם יותר, כך תגבר דרישת הפלסטינים, והעולם כולו, ל'פיתרון של מדינה אחת', שבה תהיה לפלסטינים זכות הצבעה. ככל שתגבר ההתנגדות הישראלית לפיתרון כזה, כן יגבר בידודה", טוען בעל הטור.

הוא גורס שלאיראן ולבעל הברית שלה, החמאס, יש שפע הוכחות שהאסטרגיה הזו עובדת: במשך 47 שנות כיבוש הגדה בנתה שם ישראל התנחלויות והפעילות הזו גורמת לה להיראות כמעצמה הקולוניאליסטית הפעילה ביותר על אדמות. התוצאה היא תנועה לבידוד ישראל ולשלילת הלגיטיציה שלה, שהולכת וצומחת בקמפוסים של האוניברסיטאות. התנועה הזו, BDS (חרמים, משיכת השקעות, סנקציות), צוברת תומכים לא רק בקרב סטודנטים לא יהודיים בקמפוסים, אלא גם בקרב ארגונים של סטודנטים יהודיים.

ועכשיו יש לאיראן בעל ברית: שלדון אלדסון, איל ההימורים הימני והפרו-ישראלי הקיצוני, מוסיף וכותב פרידמן. הוא טוען, שאדלסון נתן למועמדים רפובליקאים לנשיאות, בסבב הבחירות הקודם, כ-100 מיליון דולר, והינחו אותו כמה קדימויות: המועמדים היו צריכים לשלול את הלגיטימציה מהפלסטינים והם היו צריכים להימנע מכל איזכור של הגדה המערבית כ"שטחים הכבושים", או של הרעיון שארה"ב צריכה ללחוץ על ישראל למסור שטחים תמורת שלום. ניוט גינגריץ' ומיט רומני לקחו את הכסף ושיחקו לפי הכללים של אדלסון, טוען פרידמן.

בעל הטור מתאר כיצד הזמין אדלסון לפני כשבוע פוליטיקאים רפובליקאים ומועמדים בעיני עצמם לנשיאות ב-2016 לכנס של "הקואליציה הרפובליקאית היהודית" באחד מבתי-המלון שלו בלאס-וגאס, בנוכחות תורמים ש"יכולים לשנות באופן דרמטי קמפיין בחירות באמצעות צ'ק אחד שניים".

"אדלסון מגלם כל דבר שמרעיל את הדמוקרטיה בארה"ב ובישראל - אוליגרכים רברבנים, שמשתמשים בכמויות עצומות של כסף כדי לנסות ולשעבד את המערכת לרצונם", כותב פרידמן.

הוא מזכיר כיצד כריס כריסטי, מושל ניו-ג'רזי, דיבר על "השטחים הכבושים" בנאומו בכנס וכשהוסבר לו שזה אינו המונח המתאים לשימוש באירוע כזה, הוא "התנצל באזני איל ההימורים בפגישה פרטית במשרדו במלון 'ונישן' זמן קצר לאחר מכן", כפי שדיווח האתר "פוליטיקו". באותו דיווח נאמר, שאדלסון "קיבל" את ה"התנצלות המהירה" ו"ההסבר" של קריסטי. "קראו את המשפטים האחרונים שוב וחישבו עליהם", ממליץ פרידמן.

"אינני יודע אם לישראל יש שותף פלסטיני ליציאה מהגדה המערבית, או אם אי פעם יהיה לה", כותב בעל הטור. "אבל אני יודע דבר אחד: אם ישראל רוצה להישאר מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית, היא צריכה לעשות כל דבר כדי לטפח שותף כזה או שהיא תצטרך לפעול באופן חד-צדדי כדי לצאת".

"אני משוכנע שכאשר הדיווחים על 'הפריימרי של אדלסון' יגיעו לשולחנו של חמייני בטהראן, חיוך גדול יעלה פניו והוא יאמר לעוזריו: 'הלוואי שאללה יעניק לאדלסון חיים ארוכים. הכל מתנהל לפי התכנית'".