לכולם מגיע מאכער

לפני ימים אחדים, בלי שום קשר להכרעת הדין בפרשת הולילנד, החליטה מועצת מקרקעי ישראל על דיון מחודש בהכשרת המתקן הסולארי שהוקם ללא היתר בחוות השקמים של משפחת שרון.

לפני חצי שנה אמנם הכריע בית משפט העליון לטובת רשות מקרקעי ישראל (הגוף המבצע את החלטות המועצה), שדרשה לפרק את המתקן הסולארי שתפס כמעט 9 דונם בחווה, וגם אריאל שרון האב נפטר מאז, אבל זה לא הפריע למשפחה לפנות לאורי אריאל, שר השיכון ויו"ר המועצה (שעבד שנים עם אביהם והדגיש בכמה הזדמנויות כי העריץ את ראש הממשלה לשעבר) וצ'יק צ'ק נקבע דיון והוחלט כי היועץ המשפטי ייבחן את העניין.

דיון מחודש זה לא בהכרח דבר רע. אבל האם מישהו באמת חושב שאזרח רגיל היה מסוגל להושיב את מועצת המינהל לדון שוב בחריגת בנייה שעשה, אחרי הכרעת בית משפט עליון ותביעה שהגישה רשות מקרקעי ישראל בעצמה?

וכי איזה ברירה יש לו, למישהו שאינו ממשפחת שרון למשל, מאשר למצוא "מקורב" שידאג לו שם למעלה?

ובמילים אחרות: רק מי שנהנה מפרוטקציות לא זקוק בעצם למאכער עם פרוטקציות. באוגוסט 2004 - שש שנים לפני שהמאכער מאיר רבין הפך לחלק מנאשמי הולילנד עד להרשעתו בשבוע שעבר - הופיע שמו לראשונה בתקשורת.

תחת הכותרת "הקרובים יעזרו לסדר", התרעתי (אז עוד ככתב "מעריב") כי רבין הפך לחלק מנוף המאכערים. אחד שיודע לארגן פגישה אצל דודו - כבוד המנכ"ל יעקב אפרתי (שניצל בעצמו מהרשעה במשפט הולילנד). בתגובה אמר לי אז רבין שהפגישות שהוא מארגן הן "מעשי חסד, וממתי ליהודי אסור לעשות מעשה חסד למי שמבקש ממנו עזרה?". חכו רגע עם שאט הנפש. במציאות העגומה שלנו, שבה שוחים בביצה הקטנה אנשי חוג הסילון אלה עם אלה, אולי יש משהו בדברים שאמר לנו אז רבין.

הכרעת הדין בשבוע שעבר אמנם לימדה שתעריף ה"חסדים" שלו היה לא מבוטל, אבל לפחות היא מזכירה לנו שגם למי שלא שייך למשפחה הנכונה ישנו לפחות את המאכער - עובד מינהל לשעבר, עובד עירייה, קרוב משפחה וכד' - שיכול לדאוג לו למעלה.

כל עוד המערכות השלטוניות שלנו מסורבלות, מושחתות ומפלות, זה לא ממש פייר שנצ'פר רק את מי שמגיע עם פרוטקציות מהבית (או מהחווה).