הישראלית שמקימה חממה שתזניק את הסטארט-אפ שלכם

לאסתר ברק-לנדס אין בעיה לדלג ממשרה אחת לשנייה, גם כשאין שום סיבה ממשית לעשות את זה. דווקא כשהכול טוב, היא מחליטה לקום וללכת. "צריך אומץ לעשות שינויים, לעזוב הכול ולעשות משהו חדש. הרי הכי קל להישאר באזור הנוחות, המעבר לדבר חדש קשה ומפחיד, במיוחד אם את עם משפחה ומפרנסת. אבל אני תמיד חשבתי שזה לא נכון לפחד מהדבר הזה. אני מתחברת לתחושות הפנימיות שלי, ברוח האמירה של איינשטיין: 'החוכמה היא לעבוד במשהו שאתה אוהב, כי אז אתה לא מרגיש שאתה עובד'. זאת הגישה שלי לחיים, ובכל רגע נתון אני בודקת אם אני נהנית. המוטו שלי הוא לחפש בכל דרך את המקום שבו ארגיש שאני ממצה את עצמי".

ברק-לנדס, 48, היא מהנשים הבודדות בצמרת תעשיית ההון סיכון הישראלית. לפני כחצי שנה הפכה למנהלת הראשונה בארץ שהקימה חממה טכנולוגית בשיתוף עם גוף זר - חברת המחקר הגלובלית נילסן, שהכנסותיה עומדות על יותר מ-5 מיליארד דולר בשנה. בקופת הקרן שהקימה ברק-לנדס, שנקראת נילסן אינווייט, יש כיום כ-100 מיליון שקל. נילסן מחזיקה ב-51% מהחממה, ושותפים נוספים הם טייקון הנדל"ן יגאל אהובי, איש העסקים רון לאודר, יו"ר סיטי גרופ וטיים וורנר לשעבר, ריצ'רד פרסונס, ויו"ר ומנכ"ל אסתי לאודר לשעבר, פרד לנגהמר.

"החיבור עם נילסן נוצר כשהפגישו אותי עם יצחק פישר, מהמנהלים הבכירים ביותר בנילסן העולמית. זו הייתה פגישה שבכלל נועדה למטרה עסקית אחרת, ובמקרה השיחה התגלגלה לנושא החממות הטכנולוגיות. ככה קמה השותפות.

"אני הראשונה שהקימה בארץ חממה עם גוף זר, זה היה מהלך חדש בנוף הישראלי. הלוגיקה הייתה שיש פה המון חדשנות והמון יזמים - רק בשנה שעברה קמו כאן 900 חברות חדשות, ומתוכן 600 גייסו כסף. בכל העולם יש עכשיו עניין רב במודל שלנו. אני מקבלת פניות בכל שבוע, ומגיעים אלינו גופים שמתעניינים בתוכנית. זה לא טריוויאלי".

"היה לי אומץ"

מסלול הקריירה של ברק-לנדס התחיל בכלל בעולם המשפטי - כמו אביה ואמה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, וסגנית נשיא בית הדין הארצי, השופטת אלישבע ברק. אחרי שסיימה את לימודי המשפטים והתמחתה בעליון, הצטרפה למשרד קנטור אלחנני טל ושות', שם הייתה מעורבת בעסקאות ענק. כעבור תשע שנים החליטה לעבור לעולם ההייטק, והצטרפה לסטארט-אפ CashU.

- מה גרם לך לעזוב את המשרד?

"הרגשתי שזה לא אני, להילחם בבתי משפט. רציתי להפסיק לעשות מלחמות ולהתחיל לעשות עסקאות ווין-ווין. רציתי גם להיות בצד של מקבלי ההחלטות, להיות חלק גדול מהעשייה, ולא רק בצד של הייעוץ.

"רק כשעזבתי את עריכת הדין לטובת עולם ההייטק, הרגשתי הקלה גדולה. פתאום הרגשתי כמה נעים להגיע לפגישות בלי שמסתכלים עליי וחושבים על המשפחה שלי. זה חלחל לאט לאט, אבל כנראה שבכל זאת איזו אבן כבדה ירדה מעליי. פתאום סללתי לעצמי נישה מבודלת ועצמאית לגמרי. פתאום הצלחותיי נמדדו בלי שום קשר לרקע המשפחתי שלי".

- למה דווקא היי-טק?

"כעורכת דין תמיד נמשכתי לצדדים העסקיים. עולם ההייטק ריתק אותי, כי הוא מגדיר את העתיד. נכנסתי לזה לגמרי במקרה - חברה שלי בדיוק קיבלה הצעה שנאלצה לסרב לה, הפנתה את היזמים אליי, והם הציעו לי להצטרף לסטארט-אפ שהקימו. זה היה אמיץ מצדם לצרף למסע שלהם עורכת דין חסרת ניסיון טכנולוגי. גם לי היה אומץ, ראיתי את המעבר כסוג של הרפתקה. השנים שלי שם היו שנים של מתנה. היו שם אנשים טובים שנתנו לי הזדמנות, למדתי מרצפת הייצור מה זה לבנות סטארט-אפ.

"אחרי שלוש שנים הלכתי ללמוד תואר שני במינהל עסקים, ובלימודים הכרתי את השותפים הבאים שלי למועדון 'ישראל אנג'לס', שבו איתרנו מיזמים והצגנו אותם בפני קבוצת אנג'לים (משקיעים פרטיים). יגאל אהובי היה אחד מהאנג'לים האלה, ובסופו של דבר מצאתי עצמי עוברת לעבוד עמו בחברת ההשקעות פרתם. זה היה בשנת 2006, ואני השקעתי במיזמים תחת הכובע של אהובי והמשאבים שלו".

- מה למדת ממנו?

"הוא אדם שנכנס לפרטים הקטנים, מתעמק בכל מספר ובכל נתון, ויחד עם זאת פועל מהבטן. הוא איש של אנשים, יש לו תפיסה עסקית רחבה ועמוקה, אך גם אינטואיטיבית. הוא נתן לי קרקע ללמוד את התחום, לשחק בעולם ההייטק. עם פרוץ המשבר הכלכלי עצרנו קצת את ההשקעות, והתרכזנו בניהול הפורטפוליו. ב-2010 חזרנו להשקיע, ואז גם התחלתי לחשוב על מודל החממה".

- ביצעתם אקזיטים יפים בפרתם, למה לצאת ולהקים קרן חדשה?

"התובנות שנולדו אצלי אחרי שנים של ביצוע השקעות בחברות טכנולוגיה בישראל, לא השאירו מקום לספק. צריך היה להקים גוף השקעות שיכול לאתר את המיזמים הכי טובים, אך גם לקחת אותם יד ביד אל הלקוחות הפוטנציאליים, ולא לשלוח אותם לדפוק לבד על דלתות התאגידים הגדולים בעולם. אי אפשר לשבת בישראל ולעסוק בפיתוח, לבנות חברות בתוך בועה, ואחרי שנתיים להתחיל לחפש לקוחות. הרגשתי את הקושי הזה בשבע השנים שעבדתי עם אהובי, והשקענו בחברות בשלבים הראשוניים שלהן. היה לי ויז'ן שאני צריכה מקום אחד שכל החברות יעבדו בו יחד, וידעתי שעם הרצון שלי לעזור לפיתוח החברות, והיכולת שלי למצוא את הקשרים הנכונים, אגיע למקום שבו ארגיש טוב יותר".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי