משתחווים לאדלסון

אוליגרכיה: מערכת שלטונית, במדינה לא דמוקרטית או דמוקרטית לכאורה, שבה מרוכז הכוח הפוליטי בידי קבוצה קטנה, שלא עמדה לבחירות, שפועלת מאחורי הקלעים ושמבססת את כוחה על הון או על אמצעים אחרים, שאינם די זמינים לרוב האזרחים.

בית-המשפט העליון של ארה"ב תרם בשבוע שעבר תרומה משמעותית לחיזוק האוליגרכיה בארה"ב. ברוב של חמישה שופטים שמרנים נגד ארבעה שופטים ליברלים, ניתץ בית-המשפט את הסכר שחצץ בין ימת דולרים אדירה לבין העמק החשוף של הדמוקרטיה האמריקאית. הפסיקה העניקה לקבוצה זעירה של מיליארדרים מכשיר להשפיע על תוצאות הבחירות לקונגרס ולנשיאות.

בנימוק שעקרון חירות הביטוי צריך לחול על כל אזרח, גם מיליארדרים, ושאחת מצורות חירות הביטוי היא מתן תרומה למועמדים פוליטיים, הסיר בית-המשפט אחת מהמגבלות האחרונות שהצרו את אילי ההון בעלי הצ'קים הפתוחים: הסכום המרבי שאזרח יכול לתרום למועמדים פוליטיים מדי סבב בחירות בן שנתיים. עד לפסיקה החדשה, אזרח יכול היה לתרום עד 123,200 דולר למספר בלתי מוגבל של מועמדים, ובלבד שמועמד בודד יקבל עד 5,200 דולר. עכשיו יכול איל-הון עם אמביציות פוליטיות לממן קמפיינים של כל סנאטור וציר בארה"ב, אף שמגבלת גובה התרומה למחוקק בודד נותרה בעינה.

בנימוק להחלטה כתב נשיא בית-המשפט העליון, ג'ון רוברטס, "אין זכות בסיסית יותר בדמוקרטיה שלנו מהזכות להשתתף בבחירת מנהיגינו הפוליטיים".

אבל הוא התעלם מהרוב המכריע של אזרחי ארה"ב, שאינם מיליונרים ואינם יכולים למצות את "הזכות הבסיסית" בדמוקרטיה שלהם. הם יצטרכו להסתפק בהצבעה בקלפי, בעוד שמיעוט של אילי-הון קונה גישה למוקדי-כוח ומציב בהם את מקורביו. כמה קטן המיעוט הזה? רק 591 אנשים תרמו את הסכומים המרביים שמפורטים בחוק ב-2012. בארה"ב חיים 314 מיליון בני-אדם. האקסיומה בחברות דמוקרטיות, 'אזרח אחד, קול אחד', מתחילה להתפוגג.

בערוגות הפוליטיות האלה, עם הדשן הדולרי הטרי שיצר בית-המשפט העליון, פורחים תורמי-על חדורי מוטיבציות פוליטיות, כאיל בתי-הקזינו שלדון אדלסון. כמו רוב עמיתיו, מנווט אדלסון את תרומותיו לפוליטיקאים רפובליקאים. אבל אדלסון, בניגוד לעמיתיו מהימין, שמקדמים את עקרונות האורתודוכסיה הרפובליקאית, מונע ע"י נושא אחד: מלחמה עיקשת בעד ישראל, וליתר דיוק, בעד עמדות ראש ממשלתה, בנימין נתניהו.

הבידול הזה אינו חושך ממנו את שבט מבקרי צמיחת האוליגרכיות האמריקאית. הזעם בציבור בארה"ב על אילי-ההון שמזרימים מיליונים למערכות הבחירות גובר והולך. אבל אדלסון חשוף לביקורת נוספת, ייחודית לו, בגלל מאמציו למכור לפוליטיקאים רעבים לפיננסים את עקרונות ממשלת הליכוד.

אש מרוכזת ונמרצת כוונה לאדלסון בעקבות כנס "הקואליציה היהודית הרפובליקאית", קבוצת יהודים עשירים שאדלסון ממלא בה תפקיד מרכזי, שנערך בלאס-וגאס בסוף-השבוע שעבר, בהשתתפות ארבעה מועמדים לנשיאות בעיני עצמם, מושלי מדינות בהווה ובעבר, שכל אחד מהם ניסה להתעלות על חברו באהבת ישראל (של ביבי), בתקווה לקבל מתת מאדלסון.

בבלוג עמודי הדעות ומאמרי המערכת של "ניו-יורק טיימס", תחת הכותרת "התור לנשק את המגפיים של אדלסון", נכתב: "קשה לדמיין ספקטאקל פוליטי מגעיל יותר מאשר מצעד של מועמדים רפובליקאים לנשיאות, שבזבזו כמה ימים כשהם מחווים קידות ומשתחווים לחשבון הבנק האדיר של איל ההימורים אדלסון.

בזה אחר זה הם דיברו לפני 'הקואליציה היהודית הרפובליקאית', בתקווה שיישמעו מספיק פרו-ישראלים, מספיק תומכים במדיניות-חוץ שרירנית של ארה"ב, ומספיק אוהבי יהודים כדי לזכות בנתח מהמיליארדים של אדלסון למימון הקמפיינים שלהם". ברשת ABC, אמר יועץ פוליטי רפובליקאי "אני חושב שזה מגוחך שהמועמדים האלה לנשיאות באים ללאס-וגאס כדי לנשק את הטבעת של בעל קזינו מיליארדר, שלדעתם יכול לעזור להם להיבחר לנשיא".

דבר אחד הוא מאמץ לקנות השפעה בזירה הפוליטית תוך מזעור השפעתם של בוחרים אחרים; דבר אחר הוא להביא פוליטיקאים מהשורה הראשונה לקהל יהודי ולהעמידם למבחן לקמוס, מי ציוני טוב יותר. זה מצטייר לא טוב. אדלסון מתעסק בהימורים. הוא לא לוביסט מטעם מדינה זרה שצריך להירשם כחוק בוושינגטון.