כך תשפיע ההגבלה על שכר הבכירים בביטוח ובתי ההשקעות

אם ההצהרה משלשום (א') של שר האוצר יאיר לפיד וראשי משרדו הייתה בתוקף ב-2013, היא הייתה רלוונטית ל-8 חברות ביטוח ולפחות ל-22 מנהלים בענף הביטוח, שקיבלו תגמולים בעלות העולה על 3.5 מיליון שקל.

22 מנהלים בכירים אלה קיבלו בשנה שעברה תשלום מצרפי הגבוה בכ-71 מיליון שקל מהרף הנורמטיבי שמבקשים ראשי האוצר להחיל. מדובר ב"חריגה" ממוצעת של כ-3.2 מיליון שקל למנהל בודד. אצל עשיריית מקבלי השכר הגבוה בענף מדובר על "חריגה" של כ-170% ביחס לתקרה הנורמטיבית האמורה, שבשקלים מתבטאת בכ-5.9 מיליון שקל למנהל.

את השכר הגבוה בענף קיבל בשנה החולפת איזי כהן שקיבל שכר ואופציות בעלות כוללת של כ-18.1 מיליון שקל. במקום השני נמצא רביב צולר מאיי.די.איי ביטוח, שקיבל ב-2013 שכר בעלות כוללת של כ-11.9 מיליון שקל ובמקום השלישי אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס, שקיבל בשנה שעברה שכר בעלות של כ-10.5 מיליון שקל.

הראל, קבוצת הביטוח השנייה בגודלה, מובילה את רשימת החברות המתגמלות את הבכירים. נוסף על יו"ר הקבוצה יאיר המבורגר שקיבל ב-2013 שכר בעלות של כ-4.3 מיליון שקל, בקבוצה ישנם עוד לפחות 7 מנהלים שכירים שקיבלו בשנה שעברה שכר העולה יותר מ-3.5 מיליון שקל.

לצד חמשת מקבלי השכר הגבוה בהראל, המפורטים בטבלה הרצ"ב, ב-2013 היו בקבוצה עוד 3 לפחות שקיבלו שכר בעלות הגבוהה מ-3.5 מיליון שקל: היו"ר ובעל השליטה יאיר המבורגר (עם שכר בעלות של כ-4.3 מיליון שקל) והמנהלים הבכירים פרדי רוזנפלד ואבי קלר עם שכר בעלות שנתית של 3.8 מיליון שקל ו-3.9 מיליון שקל, בהתאמה, ב-2013.

מבין 22 מקבלי השכר הגבוה מ-3.5 מיליון שקל שזיהינו בדוחות קבוצות הביטוח, 4 נמנים על בעלי השליטה בחברות שלהם: לוי רחמני מאיילון; אלי אלעזרא מהכשרה ביטוח; יאיר המבורגר מהראל; ואיציק עוז מאגם לידרים.

 שכר הבכירים בחברות הביטוח

בתי ההשקעות כמעט לא יושפעו מהגבלות האוצר

הם כבר שחקנים מרכזיים בעולם ניהול כספי הציבור, אולם נראה כי בניגוד לבנקים ולחברות הביטוח, בתי ההשקעות כמעט לא יושפעו מהיוזמה של שר האוצר יאיר לפיד להגבלת שכר הבכירים. למעשה, מבדיקת "גלובס" עולה כי בשנה החולפת, רק 5 מנהלים מתוך 25 מקבלי השכר הגבוה בחמשת בתי ההשקעות הציבוריים זכו לתגמול שעלותו חורגת מהתקרה שקבע לפיד לגופים הפיננסיים (3.5 מיליון שקל).

בראש רשימת המנהלים שעלות שכרם חורגת מהרף המבוקש נמצאים דב ילין ויאיר לפידות, מנכ"לים משותפים ובעלים (50%) של בית ההשקעות ילין לפידות. ב-2013 עלות שכרם הסתכמה בכ-6.6 מיליון שקל כל אחד - גבוה ב-47% מהתקרה המקסימלית המוצעת.

אחריהם, עם שכר בעלות של 5.7 מיליון שקל, נמצא עופר לב, סמנכ"ל המסחר בבית ההשקעות אי.בי.אי, שעלות שכרו גבוהה בכ-39% מהתקרה המבוקשת. חריגה בהיקף דומה מציג גם עמית ורדי, מנכ"ל לידר שוקי הון (שמחזיקה ב-50% בבית ההשקעות ילין לפידות), שנהנה ב-2013 משכר של כ-5.5 מיליון שקל. את הרשימה חותם עוזי דנינו מנכ"ל אקסלנס, שבשנה החולפת הסתכמה עלות שכרו בכ-3.6 מיליון שקל.

לבכירים אלה מתווספים שני בכירים נוספים שמכהנים בבתי השקעות שנמצאים בבעלות חברות הביטוח. מדובר ביעקב וינשטיין, לשעבר מנהל ההשקעות הראשי של מגדל שוקי הון, שעלות שכרו הסתכמה בכ-4.7 מיליון שקל (חריגה של 25% מהתקרה); וכן נועם ברוורמן, מנכ"ל בית ההשקעות איילון. עם שכר בעלות של כ-3.4 מיליון שקל.

אלא שהתמונה הזאת אינה באמת משקפת את המציאות בענף בתי ההשקעות. הסיבה לכך היא שבניגוד לבנקים ולחברות הביטוח, חלק מבתי ההשקעות אינם ציבוריים. כך, יש בתי השקעות - ובראשם פסגות, בית ההשקעות הגדול בישראל - שהם גופים פרטיים ולכן שכר הבכירים שלהם אינו ידוע לציבור. בשנה שעברה, נזכיר, חשף "גלובס" כי שכרו של מנכ"ל פסגות, חגי בדש, הסתכם בכ-5 מיליון שקל - חריגה של כ-30% מהרף המוצע. מאחר ששנת 2013 היטיבה עם בתי ההשקעות, ייתכן כי בשנת 2013 שכרו של מנכ"ל פסגות גבוה אף יותר.

אז בכמה הסתכמה עלות שכרם של בדש ויתר הבכירים בפסגות בשנה החולפת ועד כמה הם צפויים להיפגע מהגבלה של לפיד? מהי תמונת המצב בקרב יתר הבכירים בבתי ההשקעות הפרטיים? עד שמשרד האוצר לא יחליט לסגור את הארביטראז' הרגולטורי בין הגופים הפיננסיים בישראל (הבנקים מפוקחים ע"י בנק ישראל וחברות הביטוח מפוקחות על ידי משרד האוצר, אך על בתי ההשקעות אין פיקוח ישיר ומסודר) השאלות הללו יישארו ללא מענה.

 שכר הבכירים בבתי ההשקעות