שוליית המלך: העונה הקשה של דוויין ווייד

הישורת האחרונה לפני הפלייאוף ב-NBA, שיתחיל בעוד שבוע וחצי, היא בדרך כלל תקופה שבה קבוצות שואפות לתת לכוכבים כמה שיותר מנוחה - אם הן לא נאבקות על הכרטיס לפלייאוף או על יתרון ביתיות כמובן. במקרה של מיאמי היט ודוויין ווייד, השאיפה היא הפוכה: לא כל כך כי מיאמי עדיין נאבקת עם אינדיאנה פייסרס על יתרון הביתיות במזרח, אלא בעיקר כי ווייד כבר החמיץ מספיק משחקים העונה.

ווייד לא שיחק בשבועיים האחרונים בגלל פציעה בשרירי מיתר הברך (Hamstring), שעדיין לא ברור מתי הוא יחזור ממנה. בסך הכל הוא החמיץ העונה 26 משחקים, כתוצאה מפציעות בגיד האכילס, במפשעה, ומעל הכל בגלל בעיות כרוניות בברכיים שמהן הוא סובל בשנים האחרונות. בגיל 32, לווייד כבר אין ימים שבהם הברכיים שלו לא כואבות. יש רק "ימים יותר גרועים מאחרים", הוא אמר, "אתה לא יכול לדעת מראש".

***

אי-הוודאות לגבי מצבו של ווייד היא אולי האיום הכי גדול על הניסיון של מיאמי לזכות באליפות שלישית ברציפות. בשני הקמפיינים האחרונים של ההיט בפלייאוף גם היכולת הפנומנלית של לברון ג'יימס לא הספיקה כשהכאבים הכריעו את ווייד: ב-2012 הם היו בפיגור 2-1 בחצי גמר המזרח נגד אינדיאנה לפני שווייד, שעד המשחק הרביעי נראה כמו הצל של עצמו, התאושש בצורה מדהימה, כולל 41 נק' במשחק השביעי בסדרה; בעונה הקודמת הברכיים הגבילו אותו לאורך כל הפלייאוף, אבל בפיגור 2-1 בגמר נגד סן אנטוניו ספרס הוא שוב התעלה עם 23.5 נק' (לעומת 15.9 בפלייאוף), 6 ריב' ו-4.8 אס' בממוצע בארבעת המשחקים האחרונים.

גם העונה המספרים של ווייד (19.2 נק', 4.8 אס' ו-4.6 ריב') עדיין מעולים, במיוחד אם לוקחים בחשבון את ההסתגלות שלו למצבו הגופני. בניגוד לגארדים במודל שלו, כמו מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט, שפיצו על אובדן היתרון האתלטי בעיקר באמצעות קליעה מבחוץ, לווייד לא הייתה האופציה הזו; הוא קלעי לא מספיק טוב. מתוך 307 שחקנים בתולדות ה-NBA שזרקו לפחות 1,000 שלשות בקריירה, רק לשמונה יש פחות מ-30% הצלחה, ואחד מהם הוא ווייד. בשלוש העונות האחרונות הוא הפחית את כמות השלשות ל-0.86 במשחק, לעומת 3.1 ניסיונות בשלוש העונות שקדמו להן, ומצא דרכים אחרות לשים נקודות על הלוח.

"הוא פיתח את המשחק שלו", אמר מאמן מיאמי אריק ספולסטרה, "לא רק כדי להמציא את עצמו מחדש, אלא יותר חשוב: כדי להוסיף סט של מיומנויות חשובות לקבוצה. זה היה תהליך ארוך ועקבי של פיתוח משחק עם הגב לסל ומשחק מחצי מרחק". ההתפתחות של ווייד הפכה אותו ליעיל מאי פעם: בשתי העונות האחרונות הוא קולע ב-53.35% מהשדה, לעומת ממוצע קריירה של 49.2% - ואפשרה למיאמי להציג גרסה משלה למה שמכונה Small ball (כדורסל ללא גבוהים קלאסיים רוב הזמן, שיוצר מיסמאצ'ים ליריבות), כשהוא וג'יימס מספקים מה שבדרך כלל חסר לקבוצות שמשחקות ככה: נקודות בצבע.

***

ההתאמות המקצועיות שווייד עשה אמנם מרשימות, אבל הן מתגמדות לעומת ההתאמות המנטליות שהוא נאלץ לעשות מאז שג'יימס הגיע למיאמי. ווייד, הבחירה החמישית בדראפט 2003 המהולל (שבו ג'יימס נבחר ראשון), נחשב במשך כמה שנים לשחקן לא פחות טוב מג'יימס, אחרי שהוא הוביל את מיאמי לאליפות ב-2006 עם תצוגה ג'ורדנית בפלייאוף (34.7 נק' למשחק בסדרת הגמר נגד דאלאס מאבריקס). פאט ריילי, שאימן את ווייד בין 2005-2008 ומאז משמש כנשיא ההיט, נהג לשלוח לו הודעות טקסט עם האותיות BMI (Best in the world).

כשג'יימס חתם במיאמי, בקיץ 2010, אחת השאלות הגדולות שעלו הייתה האם שני זכרי אלפא כמוהו וכמו ווייד יכולים לתפקד יחד. בעונה הראשונה התשובה הייתה שלילית, ומיאמי הפסידה בגמר הפלייאוף לדאלאס. מאז השאלה הזאת נהייתה לא רלוונטית: ווייד, מודע לירידה ביכולת שלו ולעליונות המוחלטת של ג'יימס מבחינה מקצועית, נסוג לתפקיד שסקוטי פיפן מילא בשיקגו בולס של ג'ורדן. רק שפיפן, בניגוד לווייד, מעולם לא היה זכר אלפא. "אם אתה הפנים של הארגון", אמר ספולסטרה, "ואז אתה לוקח צעד אחורה מרצון ומקריב כדי שהארגון יהיה יותר טוב, אני לא יודע כמה אנשים יהיו מוכנים לעשות את זה. אתה חייב להיות מאוד, מאוד בוגר".

 לברון ג'יימס עם דוויין ווייד, שחקני קבוצת ה-NBA מיאמי היט / צלם: רויטרס

לא תמיד ווייד מצליח להישאר בוגר. כשג'יימס נבחר לספורטאי השנה של "ספורטס אילוסטרייטד" בדצמבר 2012, ווייד בירך אותו בציוץ בטוויטר, אבל הוסיף תמונה שלו כספורטאי השנה של המגזין מ-2006. בינואר 2013 ווייד נשאל אם הוא מתגעגע לימים שבהם הוא לקח 20-25 זריקות במשחק; "כל יום", הוא ענה. "אני רואה תסכול על הפנים של דוויין כל הזמן במהלך משחקים", אמר סטיב קר, ששיחק עם ג'ורדן ופיפן בשיקגו בשנות ה-90 והיום עובד כפרשן ברשת TNT. "הוא מתגבר על זה".

היכולת של ווייד להתגבר על היצר להיות האיש המרכזי לא מקבלת יותר מדי קרדיט. אבל אסור לשכוח שלמרות הירידה ביכולת שלו מדובר בבחירה אמיצה, אפילו חסרת תקדים. "אלה החיים שבחרתי", אמר ווייד בסוף העונה הקודמת. "שיניתי את המשחק שלי לגמרי, אני האופציה השנייה בקבוצה הזאת. נקודה. האם זה היה הכי טוב בשבילי מבחינה אינדיבידואלית? אולי לא. לפעמים זה מתסכל כי אני יודע שיש בי יותר". אחרי העונה הקשה שהוא עבר, השאלה עכשיו היא האם יש בו מספיק כדי להיות עוד פעם סקוטי פיפן.