מי אנחנו בעצם?

אנחנו אומת הסטארט-אפ. אנחנו מעזים וממציאים, מקימים סטארט-אפים בקצב ובכמויות מעוררי התפעלות בכל העולם. אנחנו חדשניים. משקיעים מכל העולם נוהרים לממן את היזמים המדהימים שגדלים בארצנו. אנחנו מעצמת היי-טק בינלאומית.

אבל, גם יצרנו כאן מדינה בעלת פערים חברתיים בלתי נסבלים. לפי דוח המבקר שהתפרסם השבוע, כמיליון אנשים בישראל חיים מתחת לקו העוני, מהם 360 אלף ילדים. לפי אותו דוח, לממשלה אין מדיניות רשמית מגובשת בנושא העוני, וכספים שהובטחו כבר בתחילת השנה לטיפול במניעת רעב לעולם לא הועברו. גם כאן גילינו חדשנות ויצירתיות מרשימה ביותר, לא בפתרון הבעיה חלילה, אלא בכך שמצאנו שם חדש למילה "רעב": קוראים לזה "חוסר ביטחון תזונתי".

בעשור האחרון הקימו יזמי ההיי-טק הישראלי כ-7,000 חברות. יש היום בישראל כמה עשרות חממות ואקסלרטורים המקדמים את רוח היזמות והחדשנות בקרב דור חדש ומרשים ביותר של יזמים. המוסדות האקדמאיים בכל רחבי הארץ מעודדים יזמות, מקיימים כנסים רבים בנושאים הקשורים בתחום וכוללים קורסים אקדמיים בנושאי יזמות כחלק משמעותי במסלולי התארים השונים שהם מעניקים. העולם כולו מביט אלינו בהערכה רבה, ומיטב החוקרים ומובילי דעה ברחבי תבל מדברים על התרבות המבורכת שהצלחנו לייצר פה בכמה עשרות שנים של קיומנו כמדינה עצמאית.

אבל לא הצלחנו לייצר פה תרבות של סבלנות וסובלנות הדדית. השיח שלנו פרוע ואלים, ואנחנו לא עושים שום דבר באמת כדי למגר את האלימות הזו שמכרסמת בנו מבפנים. קומץ קטן של מתנחלים קיצוניים, מופרעים ואלימים תקף השבוע כוח מג"ב ופצע ששה לוחמים שפעלו בפקודת הצבא והמשטרה נגד פורעי חוק יהודים.

יום לפני, פגעו יהודים קיצוניים ברכבו של קצין צה"ל בכיר, מי שהיה קצין ללא חת בסיירת גולני, איבד את כף רגלו בקרב והתעקש לחזור למסלול צבאי פיקודי. הפורעים העלובים הללו לא מייצגים בשום אופן את המחנה הגדול של המתיישבים ביהודה ושומרון, אבל הם זכו - כמו תמיד - להתייחסות סלחנית מדי, להתחשבות ציבורית ברקע שלהם ובתירוצים האומללים שאנחנו מקפידים להשתמש בהם על מנת לכבס את מצפוננו ולהתעלם מהמראה שהאנשים האלה מציבים מול פנינו המתחסדות.

יו"ר קבוצת הכדורסל של המדינה, האלופה הנצחית עמוסת התארים, יצא השבוע להגנתו של שחקן כדורסל שהרשה לעצמו להתפרע ולפגוע באוהדים של הקבוצה היריבה. במקום לתת דוגמה אישית ולצאת באופן חד-משמעי כנגד האלימות, השתמש היו"ר הנכבד בתירוצים שונים ובהצדקות שונות. לא צריך להאשים את היו"ר, אלא את כולנו. כי כאלה אנחנו, מוכנים להבין אלימות, לתרץ אותה ולייחס לה הסברים כאלה ואחרים. אנחנו אלימים, אבל חושבים שאנחנו נאורים ומנומסים. ממש אור לגויים.

לא רואים את הפערים

אלפי אורחים מגיעים אלינו לכנסים, לביקורים רשמיים, לחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות שאומת הסטארט-אפ מייצרת עבורם ללא הפסק. הם באים לכאן ומתרשמים מהפתיחות שלנו, מהיכולת שלנו לדבר איתם בשפתם, אפילו בנימוס מסוים העטוף בחינניות צברית ישראלית מחוספסת. הם מתפעלים מהתובנות שפיתחנו המסייעות בידינו לגשר על פערים תרבותיים ולהפוך אותנו לחלק מהעולם הנאור, שהפך בשנים האחרונות לשטוח כל כך. הם מדברים בשבחו של החינוך שטיפח בנו תכונות של מצוינות, של סקרנות ושל העזה לחרוג מאזורי הנוחות שלנו אל מחוזות של חקר והרפתקאות.

אבל הם לא רואים את הפערים העצומים במערכת החינוך שלנו בין תלמידים משכבות חברתיות שונות. הם לא מבחינים בנסיגה שלנו לאחור במבחנים בינלאומיים, הם לא חשופים להיותנו אחת המדינות הכושלות ביותר במדד המוביליות החברתית הבוחן את יכולתם של אנשים לטפס בסולם הסוציו-אקונומי ולשפר את מצבם, יחסית למקום בו החלו את חייהם.

אז מי אנחנו באמת? אולי כדאי שנבין את עצמנו, שנפנים איזו חברה יצרנו ונחליט סוף-סוף: האם טוב לנו עם מה שהפכנו להיות, או שאולי אנחנו רוצים להיות דומים יותר למה שטובי ידידינו, מעריצי אומת הסטארט-אפ, מתעקשים עדיין לחשוב עלינו?

יזהר שי הוא שותף כללי בקיינן פרטנרס ומנהל פעילות הקרן בישראל