האצבע הסגולה של ראהול

מצביעים בדלהי.

זה היה היום הרביעי של "הבחירות הגדולות ביותר בעולם", ואזור עיר הבירה הוזמן לתרום שבעה מושבים מתוך 543.

ב-10:06 בבוקר (7:36 שעון ישראל) נכנס ראהול גאנדהי במהירות לחצר בית הספר התיכון אוראנג'ב בדרום דלהי, מהלך כמה דקות מביתו. זיפי זקן שחור עיטרו את פניו, הוא נראה קצת נמוך יותר, קצת עבה יותר, מן הצילומים המסורתיים. הוא בקושי השגיח בסוללת הצלמים, שארבו לו מצד שמאל.

הפעם, בניגוד להצבעה הקודמת (בדצמבר, לאסיפה המחוקקת של דלהי), הוא לא ניסה לנהוג כאחד העם. הוא עמד בתור, לא החליף מלים עם מצביעים אחרים. הוא נכנס במרוצה, ויצא במרוצה, מבלי להראות את אצבעו המוכתמת בדיו. הודו אמנם מחייבת את אזרחיה להראות תעודת בוחר בבואם לקלפי, אבל היא גם עומדת על הכתמת האצבע בדיו "לא מחיק". פוליטיקאים תמיד עוצרים מול המצלמות, כדי להתפאר בכתם הסגול, ולזכות בצילום נאה בעמוד הראשון, או בשבע שניות של טלוויזיה.

לא ראהול. צלמים זריזים ממני אולי קלטו איזה שביב שניה של הרמת אצבע, אבל יורש העצר של מפלגת השלטון לא היה במצב רוח תקשורתי. "הם יודעים שהם בצרות צרורות", הסבירה כתבת של ערוץ טלוויזיה מקומי.

דואגים? אנחנו?

את ראהול ליווה במרוצתו החוצה נשיא מפלגתו באזור דלהי, פוליטיקאי צעיר ששמו ארבינדאר סינג לאבלי (כן, Lovely). מדוע הוא מיהר כל כך, שאלתי אותו על חיפזון היציאה של גאנדהי.

"מתוך התחשבות במצביעים אחרים", השיב ארבינדאר, "הוא לא רצה לגרום עיכובים".

הוא נראה קצת מודאג, ניסיתי שוב.

"מודאג? לא. מפלגת הקונגרס היא מפלגה גדולה, אין סיבה לדאגה".

אתם בטוחים אפוא בניצחונכם.

"בטוחים בהחלט", אמר הנשיא, כשפניו אינן מחייכות מתחת לטורבאן הסיקי הכחול שלו.

זה היה דו-שיח הכרחי באוסף הקריצות שלו. איש אינו חושב ברצינות שמפלגת הקונגרס תנצח, או שראהול גאנדהי יהיה ראש הממשלה הבא. מועמדי הקונגרס בכל רחבי הודו לוחמים על חייהם הפוליטיים. עשר שנות שלטונם אמנם לא היו רצף של כישלונות. אדרבא, הם יכולים לזקוף שורה של הישגים לזכות ממשלתם, בייחוד בהבטחת תנאי מחיה בסיסיים. אבל עשר שנים הן הרבה זמן, והרושם של שחיתות מסיבית מחזק את החשק לשלוח את הקונגרס הביתה.

כנראה מבלי להתכוון, מופע הצללים של ראהול גאנדהי בתחנת הקלפי סימל את השקיעה ואת חוסר התקווה. לפני חמש שנים, מפלגתו זכתה בכל שבעת המושבים בדלהי. הפעם, שני מושבים ייחשבו להצלחה. יתכן שהיא לא תגיע אפילו לשניים. ראהול אינו מתמודד בדלהי, אלא במחוז מסורתי של משפחתו במדינת אוטאר-פראדש הסמוכה. הדעת נותנת שהוא ינצח שם. גם אמו סוניה, נשיאת המפלגה, מתמודדת באוטאר-פראדש.

משיחות אקראיות בהחלט עם מצביעים מתקבל הרושם שהמאבק על הבכורה בדלהי (כ-18 מיליון בני אדם) מתנהל בין האופוזיציה הימנית הראשית (BJP) ובין מפלגה שזה מקרוב נולדה, 'מפלגת האדם הפשוט' (Aam Adami). היא נוסדה רק לפני שנה וחצי, ונחלה השג מדהים בבחירות לממשלה האוטונומית של דלהי, לפני ארבעה חודשים. היא אפילו הוזמנה להרכיב ממשלת מיעוט, שהחזיקה מעמד 49 יום.

"האדם הפשוט" רוצה הכול, או לא-כלום

בראש 'האדם הפשוט' עומד ארבינד קג'ריוואל (Kejriwal). הוא בן גילו של ראהול (שניהם באמצע שנות ה-40), אבל שם מסתיים הדמיון. לקג'ריוואל לא עמד ייחוס אבות או אמהות. הוא פעיל-מחאה רב-שנים, תוצר של עולם העמותות, שהגיע לפרקו הפוליטי בהפגנות רחוב נגד שחיתות. סמל הבחירות שלו הוא כומתה הודית לבנה, מן הרפרטואר של המהטמה גאנדהי. בימי החורף הוא קשר מטפחת סביב ראשו, זו שעניי העיר חובשים מעשה שגרה.

השוואה בין מסעי הבחירות של גאנדהי הצעיר ושל קג'ריוואל הוא שיעור מובהק בניגודים. גאנדהי מדבר על "נושאים", ברצינות עניינית, אם גם לא תמיד במידה של דיוק. הוא נמנע מהתקפות חזיתיות על יריבים, מסגל לעצמו משהו מעין לשון המעטה. קג'ריוואל הוא שור-נגח, אינו משתמט משום קרב, זולג פעלולי-בחירות.

במערכת הבחירות המקומית בדלהי, בסתיו שעבר, הוא הקדים להודיע שבדעתו להיאבק על "הכול או לא כלום". אין לו עניין במעמד מיעוט בתוך קואליציה של מישהו אחר. הוא רוצה בשלטון, בכל השלטון, ללא שותפים וללא תנאים. ותיקי המקצוע נדו להתרברבויותיו. אבל הוא גייס צבא אדיר של תומכים, כולל, למרבה החשיבות, את נהגי הטוק-טוקים, או האוטו-ריקשה: תלת-אופניים ממונעים, הממלאים את רחובות דלהי, וערים אחרות בהודו, ומשמשים ההודית שזורה סמלים, והמטאטא של 'האדם הפשוט' נעשה להיט.

הממשלה הכמעט-אנרכיסטית

המפלגה, שלא יוצגה באסיפה המחוקקת הקודמת, קיבלה 28 מתוך 70 מושבים בדצמבר שעבר. מפלגת הקונגרס צנחה מ-43 מושבים לשמונה. BJP קיבלה מקום ראשון, 31 מושבים, אבל לא מספיק לרוב מוחלט. להלן עשו הפוליטיקאים מה שפוליטיקאים מיטיבים לעשות בכל מקום, בייחוד בהודו: הם ניסו לתמרן אלה את אלה לעמדות חולשה, בהנחה שממילא ייקראו בחירות חדשות במהירות. הקונגרס השאיל את קולותיו ל'אדם הפשוט', וקג'ריוואל, בחוסר חשק ניכר, התייצב בראש ממשלת מיעוט.

הציפיות לשינוי הרחיקו מאוד לכת בחוסר הריאליות שלהן. נהגי הריקשות קיוו, שקג'ריוואל יסיר מעליהם את עולה של משטרת התנועה, הידועה לשימצה בשרירות-לבה ובשחיתותה. הם גם קיוו להורדת מחירי הדלק. תומכים אחרים של קג'ריוואל בשכונות דלהי קיוו להפחתת תעריפי החשמל והמים.

ממשלת 'האדם הפשוט' הסתחררה במהירות. היא איבדה את השליטה על מעשיה. חוסר ניסיונה היה לה לרועץ. הרגלי המחאה הכמעט-אנרכיסטיים שלה לא התיישבו עם ניהול יום-יומי של אחת מערי הבירה הגדולות והמסובכות ביותר בעולם.

לבסוף, על רקע אי הצלחתה לחוקק חוק נגד שחיתות, קג'ריוואל התפטר. כישלונו העירוני גרע מזוהרו בדלהי. רוב נהגי הריקשות הסירו את המודעות. אבל בחלקים אחרים של הודו, בייחוד בין צעירים, כוכבו דרך במהירות. הוא נמנה וגמר לנסות את כוחו בזירה הארצית. מפלגתו הניחה תשתית ארגונית בסיסית במהירות גדולה, והצליחה להציג מועמדים בערך ב-400 מ-543 מחוזות הבחירה.

הסקרים אינם נוטים לה חסד. היא מפלגה עירונית, ורוב הודו יושבת בכפרים. בשיטה רובנית, שבה המקום הראשון גורף את כל הקופה, היא עשויה בהחלט לקבל 20% מן הקולות אבל רק 5% (למשל) מן המושבים, אולי פחות.

קג'ריוואל מגיש את הלחי השנייה

קג'ריוואל, אלוף הגימיקים, הודיע שהוא-הוא היריב העיקרי של הימין בבחירות האלה. הוא פתח מסע בחירות אגרסיבי במדינת גוג'ראט, שממנה בא מועמד הימין לראש הממשלה, נארנדרה מודי. אחר כך, כאשר מודי הציג את מועמדותו לפרלמנט במחוז בחירה בוואראנאסי, העיר הקדושה להינדו על שפת נהר הגאנגה, קג'ריוואל הודיע שהוא עצמו יתחרה באותו המחוז. בן רגע, העימות החזיתי ביניהם הפך לקרב המרתק ביותר של הבחירות האלה.

קג'ריוואל, בגימיק נוסף, דחה כל הגנה מצד המשטרה. איש לא יעמוד בינו ובין הבוחרים, הוא אמר. תוצאה אחת היתה שמצביעים יחידים התקרבו אליו פיזית, השליכו עליו קסתות דיו, או סטרו לו על פניו. השבוע, בדלהי, התקרב אליו גבר בסוף שנות ה-30, ענד זר פרחים על צווארו, והעיף לו סטירת לחי מצלצלת וכואבת. עינו של קג'ריוואל התנפחה.

האיש נעצר, אבל קג'ריוואל סירב להגיש תלונה פלילית, בג'סטה כמעט-נוצרית ("הנה הלחי השנייה"). יתר על כן, למחרת בצהריים קג'ריוואל סר אל ביתו של הסוטר, בפרוור מרוחק של דלהי. הוא רצה לשאול אותו מדוע, ואם מישהו עודד אותו, או שילם לו תמורת התקיפה. התברר שהתוקף היה נהג טוק-טוק, מן הרבים שקישטו את ריקשותיהם במודעות קג'ריוואל בסוף השנה שעברה. משטרת התנועה אפילו קנסה אותו על "פרסום לא-חוקי". התפטרות קג'ריוואל מהנהגת דלהי אכזבה אותו, נפשו נקעה מן הפוליטיקה, והוא הביע את מפח הנפש בסטירת לחי. סטירות עפות בפוליטיקה ההודית כפי שנעליים עפות בפוליטיקה העיראקית.

אבל מחוותו של קג'ריוואל קנתה את לבו של הסוטר. הוא הודיע לעיתונות שהוא חוזר אל חיקו של "האדם הפשוט". קג'ריוואל הוא "המשיח של העניים", אמר הנהג, וכמיטב המסורת ההודית ניסה לגעת ברגלו של מנהיג 'האדם הפשוט'.

על מעמדים סמליים כאלה קמות או נופלות הבחירות בהודו, שגודלן הבלתי-נתפס מצדיק כל סופרלטיב. כאשר מחוז בחירה אחד ויחיד כולל עד שני מיליון מצביעים, כמה שניות בטלוויזיה, צילום צבעוני בעיתון, ציוץ רב-עוקבים עלי-טוויטר הם האמצעי היעיל ביותר לשבות את דמיונם של 814 מיליון מצביעים.

ההצבעה בדלהי כבר הסתיימה. סקרי היציאה לא יתפרסמו עד 12 במאי, כאשר ההודי האחרון יצביע במדינה האחרונה. ארבעה ימים אחר כך יהיו תוצאות רשמיות. קג'ריוואל חושב שהפתעות גדולות יזומנו אז להודו. מי יודע, אולי הוא צודק.

רשימות קודמות ב-yoavkarny. com וב-bit.ly/1aPv4Id. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny