זו שעתה הקשה של רשות השידור. השר הממונה, גלעד ארדן, כבר הודיע על רצונו לסגור אותה. העובדים נעים בין עבודה לבין התכנסות. כ-30 מהם יתכנסו ביום שני באולם בהדר יוסף כדי להעביר שידור של דרבי כדורסל במסגרת הבית העליון של הליגה. יהיה דרבי מותח, עצבני, מלא תהפוכות, שיחל בשעות דימדומים ויסתיים עמוק בערב, דקה לפני התקרית שתגנוב ממנו את ההצגה - ההתנפלות של שחקן מכבי סופוקליס שחורציאניטיס על אוהד הפועל ת"א - דקה אחת יותר מדי. רשות השידור ריכזה את שני שידורי הספורט המרכזיים שלה לערב אחד, וכמו תמיד עברה מיד לשידור משחק הכדורגל, ופיספסה את החדשות. ערב של המון רצון טוב ואנושיות אין קץ יסתיים בסוג של מפלה עיתונאית. לא קל לעבוד ברשות השידור, גם כשעובדים.
***
אני מצטרף לצוות השידור של ערוץ 1 למשחק. השדר אורי לוי, והפרשן גור שלף צוותו למשחק, כמו בכל שבוע מאז החל הפורמט של "ערב הספורט של ישראל" בתחילת עונת המשחקים.
המשחק מתחיל ב-18:45 אבל הנוכחות של הצוות מתחילה הרבה מאוד זמן לפני כן. אורי לוי, 62, יליד יפו, בן למשפחה של עולים מבולגריה, אוהד מכבי יפו בכדורגל והפועל בכדורסל - לא ברור איזה, ת"א או ירושלים - נמצא שם עוד לפני 17:00. בא להרגיש את האווירה, לעבור קצת על הניירות לשידור, לבדוק שהכל תקין. הוא ברשות מ-1977, משדר מסוף שנות השמונים, מקצוען. בני דורו לא יתנו לעצמם אפילו את הסיכוי לאחר. אני נזכר בריטואל הזה בהקשר אחר: לפני יותר מעשור, ביום העצמאות, שיחקה נבחרת ישראל בכדורגל בדנמרק. בבוקר המשחק נסעו העיתונאים ברכבת שעוברת על גשר ובתעלה מקופנהגן למאלמו השבדית. שדר הרדיו, דני דבורין, סירב לעלות על הרכבת מחשש שהרכבת תיתקע, ונוכח העובדה כי מדובר במיצר שמפריד בין דנמרק לשבדיה, יש סיכוי, אפילו קלוש, שלא יגיע לשידור המשחק בערב.
לוי מסתובב באולם הקטן, מעמדת השידור לכניסה, מהכניסה לניידת השידור שנמצאת בחוץ. העורך, יגאל שמעוני, ירוץ אליו עם מידע על אלכס טיוס ממכבי ת"א, מידע שמתבסס על שני משחקים אחרונים בלבד. אורי לוי מתאפר באולם, מאחורי הסל, בדיוק כשמכבי ת"א מגיעה לאולם ונכנסת במהירות לחדר ההלבשה כאשר 30 אוהדים ביציע, שהקדימו ובאו לתלות אביזרי עידוד, עומדים במפלס העליון, חורצים אצבע משולשת ומקללים: "פאק יו".
30 איש בצוות, חלקם חיצוניים. הגיל הממוצע הוא הרבה מעל 40. אנשים ותיקים, חרושי קמטים, עובדים במוסד חבוט מרוב ביקורות אבל מתאמצים, אין פה ספק בכלל. יוני קנלר המפיק מגלה פתאום מולו את רפ"ק יהודה כהן מהמשטרה שמודיע לו: "אם תוך שלוש דקות לא מזיזים את המצלמה שנמצאת בין הספסל של מכבי ת"א ליציע הקטנטן שלה (148 מושבים), אני לא מאשר את המגרש". אלה דברים שנופלים על אנשים כמו קנלר. אורי לוי ממלמל: "רעיון טוב לא לאשר את המגרש". לוי מביט על הקהל של מכבי שמגיע עם תופים שבאולם הזה נשמעים כמו טם-טם, ואומר: "בדרבי הקודם היה חסר הקהל הזה".
באיחור אלגנטי מגיע הפרשן האלגנטי, גור שלף, ועוד אומר: "באתי מוקדם לכבוד החג, לראות מה אני עושה פה". שלף סיפור מעניין. בן 40, נראה הרבה פחות, 2,03 מ' ("תמיד הייתי אומר שהגובה שלי 2 מטר, שלא ידרשו ממני לקחת יותר ריבאונדים"), גדל בבית אדום, בנו של עמי שלף ז"ל, מגדולי שחקני הפועל ת"א בכל הזמנים. אחיו, אורי, הוא ממייסדי הפועל ת"א החדשה, או כפי שקראו לה, הפועל אוסישקין. גור החל לשחק כדורסל בהפועל ת"א, עבר לגבעתיים, למכבי ר"ג, לגליל, בסוף הגיע למכבי, הפך לקפטן שלה ואחרי פרישתו למנהל שלה, חתום על אחד משני האסיסטים הגדולים שלה בהיסטוריה, זה שהציל לה את הפיינל פור ב-2004. עזב את מכבי לפני שנה, שומר שם על קשרים טובים, מתחבק איתם, אבל אפשר להעריך שהיה ונשאר אוהד הפועל ת"א. הוא יגיד בדרך דיפלומטית: "אני פה מהאו"ם".
בינתיים אורי לוי מביט על החימום של שחקני הפועל: "הם בלחץ". שלף מסתכל על אחיו אורי, שנמצא בקצה השני של האולם ומחמיא לו, למרות שלא בטוח שהאח הצעיר יאהב את הרכב המשפט: "אורי ושמעון (מזרחי, יו"ר מכבי) הם היחידים בענף שעושים את זה מאהבה בלבד". אחר כך אורי שלף יגיע וייתן לגור כרטיסי הזמנה, להעביר למי שבחוץ. כשאורי יעזוב אותו ימלמל האח הגדול: "אורי היה אחד השחקנים הטובים בארץ לבני גילו בקט סל".
***
באולם מסתובב אמיתי קארו, האבא האמיתי של השידור, מפיק על, איש שנראה ומתנהג כמו זהב. ישאל אותך אם חסר לך מים, יסדר לך כיסא, לא ישכח להודיע לך שיש קצת ביסקוויטים בחוץ. אין אנשים כאלה בתקשורת, ארדן היה צריך לראות אותו בפעולה, ועובדי הרשות לא היו מוצאים איש יחסי ציבור שיעשה את זה טוב ממנו. במעשים, לא בדיבורים.
הבמאי שמואל שלזינגר (שלז) מבקש לכוון שעונים: "עוד חמש דקות בדיקה". שידור נראה כמו מבצע צבאי. בהמשך יתברר כי נפלה תקלה, בסאונד. בינתיים מחזיקים לוי השדר ושלף הפרשן את המיקרופונים. מדובר באחיזה ידנית, לא במיקרופון שצמוד לאוזניות, אלא במיקרופון שהממברנה שלו מותאמת לאף ולשפתיים. שלף צמוד לסלולארי שלו, מוציא מסרונים בוואטס אפ בכל רגע נתון, גם בשידור. אורי לוי יושב על שני כסאות פלסטיק שיושבים זה על זה, כדי להשתוות בגובה. שלף צוחק: "כמו דני איילון והשגריר הטורקי".
מכבי מתיישבת מימין. שמעון מזרחי, היו"ר הנצחי, הכי קרוב לעמדת השידור, אבל לא עמדת השידור היא החשובה פה. עמדת השידור צמודה למזכירות. למזרחי, 75, יש די סצנות קפיצה בהיסטוריה על המזכירות. הוא דואג שלא יהיו טעויות. הבעות פניו אטומות. השירים נגדו באולם קשים, אבל הוא כאילו לא מקשיב.
קריאות הנאצה מתגברות ומזרחי קורא לאורי לוי. דרמה? לא, מזרחי כבר חושב הרבה קדימה אל מעבר לדרבי שזה עתה משוחק: הוא בסך הכל מבקש לדחות את משחק הליגה מול הפועל ירושלים ממוצאי שבת ליום ראשון כיוון שהמשחק הראשון בסדרת ההצלבה מול מילאנו מתקיים ביום רביעי. לוי בקושי שומע, אין לו מה להגיב, אבל הוא מקשיב.
תנאי העובדה קשים, רחוקים מלהיות אידאליים עבור צוות שידור, הכל צפוף. שלף משתגע מכך שכל העת עוברים אנשים מאחוריו, ברווח המינימלי בין הכיסא שלו לגב האולם. הסטטיסטיקאי יושב צמוד לשלף ושולף לו נתונים. שלף קורא ומבין מהר, למרות הוואטס אפ.
ההמנון הלאומי. שלף עומד מתוח, לוי מתעסק בניירות. מנהל מכבי, יורשו של שלף, הקרואטי ניקולה וויצ'יץ', עובר ליד השולחן ומפיל בשובבות את בקבוק המים של שלף. דאחקה ששמורה לחברים לקבוצה הגדולה של 2004.
***
המחצית הראשונה עומדת בסימן הפועל ת"א וקריסת הסאונד. המיקסר בניידת השידור מפסיק לעבוד. זיו, הבק-ליינר, איש הסאונד התוך-אולמי, רץ מהניידת לעמדה, מחליף מיקרופונים, מוציא חוטים, מחבר, נראה כמו ניתוח לב פתוח בתנאי שדה. לוי ושלף שומעים רעש אימים באוזניות, סאונד של מלחמת העולמות, וזה בלי עוד הרעש שיש בתוך האולם. גם בבית נשמע השידור על הפנים. בשלב מסוים, לקראת סוף המחצית, משליך שלף את האוזניות ממנו: "זה לא עובד". בסוף מחברים את החוטים באלתור מהסוג שהיה לפני 30 שנה, עולה אפילו קונספירציה שהמשטרה עלתה על תדר השידור.
הצוות מאוד מתורגל, די רגוע, מקבל הכל בשלווה. בחוץ אחוות מילואימניקים, כולל המיחם ועמדת עוגיות הפסח על השולחן בנייד. התקלות הן כאין וכאפס לעומת האלתורים, כאן נמדד הרכב הצוות, כאן נמדדת עבודת הצוות. גם כשלוי צריך לשדר ושלף לפרשן, וחלק מהמחצית הראשונה עומד בינם לבין הפרקט איש הסאונד ועמל על תיקון התקלה, הם ממשיכים לשדר באמצעות המוניטור, מתקשרים בינם לבין עצמם במימיקה חרישית, ומשתדלים לא להעביר לרגע את הדרמה שמתרחשת סביב קריסת המיקסר.
לאורי לוי יש דף עם רשימת שמות השחקנים, כמו רשימת תדרים וכינויים ברשת של קמב"ץ קרבי. על הנייר הזה משורבטים מספרים, נראים כמו קודים מוצפנים. רק הוא מבין אותם, רק הוא יכול לקרוא אותם בלי משקפיים.
במחצית הכל מסתדר, אפילו אני מקבל אוזניה. הצוות יוצא לקפה, חלקו מעשן בחוץ, חלק מסמס. זו עדיין עבודה, וזו ההפסקה גם שלהם. המחצית השנייה מתחילה עם עבירת תוקף של היקמן, מזרחי קופץ ממקומו בכעס, אבל שלף אומר בשידור: "שריקה נכונה". בפסקי הזמן יש לשלף אינטראקציה עם אנשי מכבי, מסמן להם סימנים בידיים, אבל זה לא מפריע לו לפסוק אחרי שריקה לצעדים של יונתן שולדברנד מהפועל: "לא היו צעדים".
באוזניות קטעים של כאוס. פתאום צליל תפוס של טלפון, אחר כך צליל חיוג. נשמע כמו מערכון של הגשש ("הלו, זה בלומפילד? לא, זה בלומשטיין...") שלף מנצל את פסק הזמן והקרנת החסויות, כדי לקבל טיפים מאיש הסטטיסטיקה.
***
מכבי מנצחת, אורי לוי מסיים את השידור ב"להתראות במוצאי שבת" (למרות בקשתו של מזרחי), גור שלף נעלם יותר מהר מהירידה של סופו לחדר ההלבשה. הוא לא יראה את התקרית שקורית כמה שניות מאוחר יותר, לוי לא ישדר אותה, ורק שדר הקווים ליאב נחמני יישאר בודד במערכה עקובת הגרסאות.
עודף רצון טוב נתקל בקבלת החלטות בעייתית שיוצרת תדמית איומה. השידור חי, האנשים נפלאים, המוניטין חרא.
משחק אחד, כאב ראש גדול - צוות שידור ערוץ 1 בדרבי התל-אביבי: *
1 עורך שידור, 1 מפיק שידור, 1 עוזר הפקה (משחקים "רגישים"), 1 שדר משחק, 1 פרשן משחק, 2 שדרי קווים, 1 מנהל הפקה, 6 צלמים, 1 פלור מנג'ר, 1 במאי, 1 ע. במאי, 1 הילוכים חוזרים, 1 נתב, 1 בקרת תמונה, 2 אנשי קול, 2 מפעילי גרפיקה וסטטיסטיקה, 1 מפקח טכני ניידת שידור, 2 טכנאי תמסורת, 3 טכנאי ניידת שידור חיצוניים (כלולים בהסכם שכירת הניידת החיצונית)
סה"כ: 30 עובדים
*יש לציין כי מדובר בצוות המתלווה לניידת שידור, והוא מהווה תחליף להפקת אולפן "רגילה"
כתבות
ני"ע
