באמת לא גאון, אבל לוחם צדק ויושר. מי אני?

דמותו ביישנית משהו, חיוכו, זוויתי ומאולץ, במבט ישיר כלשהו ניבט אלינו ממסך הטלוויזיה, כאילו מנסה לומר לנו: "הנה אני כאן, המון תחקירים עשיתי, ניהלתי המון מאבקים ציבוריים בעוולות חברתיות, אני לוחם, רק למען הצדק והשוויון, חשוב לי שהצדק ישלוט והרוע יחלוף. לפעמים אני משלם ביוקר על גישותי אלה, אבל המון אני פועל ועושה".

לידו, עזר כנגדו, מנחה עירנית, נאה ורהוטה, מעודדת את מהלך הדיאלוג המתאמץ להביע רעיון. אין עימותים רציניים ביניהם, ואם קיימים, הם בדרך-כלל מסתיימים בדחיות מתחמקות, במטרה לסגור עניין, ויש השלמות, השלמת פערים שהתהוו מדברים לא מובנים, לעיתים, אבל היא מסבירה, היא מנמקת, היא מפרטת, היא ברורה וגמישה, דרוכה להגן ולחפות על כל מחדל. המגיש לא שלם ולא מוחלט עם דבריו ודעותיו, היא כבר מנחשת מתי הוא עלול "למעוד" וכבר מתכננת איך תתנהל ה"הגנה" כדי למנוע זאת ולא להגיע לבלבול או למצב סתום של אין יציאה.

זה קורה, אותו מגיש גם אינו בטוח שהיא תיתן לאמרי פיו לזרום בנחת, בוודאי תרצה לכסות, לחפות ולהעלים, אבל היא, שפתה רהוטה והיא מתבטאת יפה, נבונה ושולטת בעברית, משוחחת ברצף, באינטליגנציה ובידע רב. קולה נעים וערב לאוזן, ואין מצב שהיא תניח למגיש להתבטא כחפצו אם היא חשה כי בחפצו להתבטא לא יבטא את חפצו ובוודאי לא את אשר היא חפצה שיבטא ואולי לא כדאי בכלל שיתבטא כרגע.

היא מאוד חוששת שלא יצליח להשלים את משפטו, כי מילה או מספר מילים עלולות להיתקע ולהשתקע בגרונו ללא יכולת להיחלץ מה שעלול לגרום למנחה לאבד את עשתונותיו ואת הקשריו ולצלול לסיטואציה מביכה. המטרה היא למנוע ממנו להגיע למצב זה של איבוד שליטה. עלול להיווצר מצב פתטי, אבל היא כבר שולטת במצב ומגיבה בחיוכה המרשים והענוג, לכן, כמעט אין סיכוי שייווצר מצב כזה.

מראה פניה הפוטוגני כאילו אומר: "הסתכלו עליי, יש לי דעה שתצדיק את הנושא שעורר המגיש, כי שנינו גם התנסינו וגם חקרנו ושנינו צפינו בדיוק במתרחש, ואנו בטוחים שגם יש בידינו לעזור".

וכך היא יושבת דרוכה וקשובה לכל "יציאה" שעומדת לצאת מפיו של המגיש במטרה למנוע את יציאתה לאור, אם ניתן, שלא לדבר על היווצרות מצב של אי-הבנת הנאמר, כי הדיקציה והקול המונוטוני שלו אינם תורמים להצדקת ה"יציאה", שעדיין לא קיבלה אישור סופי ליציאתה. עגום מעט, פרופורציונלית לציפיות, אבל אין ספק, מעורר אמפטיה.

בסך-הכול הוא מתכוון לעשות טוב, כאילו מסביר זאת כך: "זה קשה, קשה אתכם, גם להתבטא וגם לגרום לכך שתבינו, הבינו אותי, זה קשה! אני באמת לא גאון, אבל אני לוחם לצדק וליושר. אני עוזר למקופחים ולסובלים, וזה המון, אז תבינו! יש לי בהחלט כבוד והערכה לעצמי, ואני נורא מעריך גם שמעריכים אותי! זה חשוב להיות מוערך, זה אומר שהחברה מכבדת את מה שאתה עושה, ואני עושה המון כי חשוב לי שיהיה טוב למסכנים, תקוותי היא שאנשים יחייכו ברחוב ויהיו מאושרים, אני המון משקיע. תבינו!"

בערב אביבי נעים וקריר התקיים במרכז המוזיקה ביפו קונצרט סיום של תלמידי השמיניות של בית-הספר "תלמה ילין", התיכון העיוני במגמות אמנותיות בגבעתיים. תלמידי המגמה למוזיקה קלאסית הופיעו בקונצרט סיום. בקונצרט ניגנה תזמורת המורכבת מתלמידי המגמה, כולם נגנים מוכשרים, סולנים ברמה גבוהה ומנצח. התזמורת ביצעה רפרטואר מגוון של יצירות קלאסיות. אירוע מכובד ביותר. בקהל הצופים נכחו הורי התלמידים, אורחים רבים ואנשי מוזיקה, לבושים במיטב מחלצותיהם, כפי שמקובל להופיע באירוע מוזיקלי המתקיים באולם קונצרטים.

לפתע, הגיח בכניסה לאולם גבר אשר הופעתו בלטה בחוסר התאמה לאירוע ובאי התחשבות בקונבנציות מקובלות: הגבר היה לבוש במכנסיים קצרים, ורודים, חולצת T לבנה, כמובן מודפסת, סנדלי אצבע .

"הרי זה המגיש, שהגיע גם הוא לקונצרט", עבר רחש בקהל. מתברר כי בת משפחתו מנגנת בתזמורת. בשלב מסוים הוא התקרב לבמה כדי לצפות מקרוב בנגינתה. העיניים היו נשואות אליו. רבים גיחכו: "תראו איך הוא נראה?", מישהו מילמל, "אולי הוא חזר מהים? אולי הוא הולך לים אחרי הקונצרט?"

מישהו אחר ניסה להצדיק: "אולי סתם עשה הליכה ברגל מהבית? אולי הוא רכב על אופניים?" מישהו גם קטל: "אולי הוא מצפצף על הכול ולובש מה שבא לו?" הקהל המשיך להאזין ולהתרכז ביצירות שהתזמורת ביצעה וחדל להתייחס ל"תופעת" המגיש אשר נבלע אי-שם במקום הישיבה שלו, ונשכח...

אבל המגיש לא מוותר,יש לו תוכניות, אולי לא כל הציבור מודע להן: המגיש וזוגתו ממש מסוחררים מהצלחתם ומהתלהבות הציבור מתחקיריהם, בתוכניות הטלוויזיה שמופיעים בהן, מעריכים ומציינים לשבח את דאגתם לנדכאים ולחלכאים אשר מאד מקווים ושואפים להביא לרווחתם, הצדק והיושר הם מגמתם ולקיומם ישקיעו משאבים רבים!

לאחר שימצו, הם מתקדמים, הם מתכוונים לרוץ לפוליטיקה, אבל בדרך לעצור בלשכת ראש העיר ולשרת בה קדנציה אחת לפחות. היא - כראש, הוא... בעיר. יש להם המון לתרום!

כן, הרי היו דברים מעולם, יש תקדימים: מגיש בטלוויזיה היה לשר בממשלה. המגיש שלנו משוכנע בהצלחתו, כשיגיע לפוליטיקה יביא לשינויים גדולים, הכול ישתנה: העניים יהיו עשירים, הרעבים יהיו שבעים, הטפשים יהיו חכמים, המכוערים יהיו יפים, המגישים יהיו שרים. יש עתיד למגישים.

■ הכותבת היא ד"ר לספרות עברית מאוניברסיטת בר-אילן ומנהלת משרד יחסי הציבור "צפריר - יחסי ציבור".