בעלי הברית של פוטין

בעלי בריתו עכשיו הם אנשי הנפט, הגז והכימיקלים של אירופה

באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה, הצורך בברית צבאית מערבית באירופה חזר והועמד בספק, "עכשיו, משהסתיימה המלחמה הקרה". לשם מה היא קיימת, שאלה המבקרים, לאחר שברית וארשה המאיימת התפרקה, הצבא הסובייטי נסוג הרחק מזרחה, ברית המועצות התפרקה לגורמיה וירדה מנכסיה, ושלום עז וחמים השתולל בחוצות.

תמרון צבאי של נאט"ו באותם הימים תואר בחיוך סלחני. כבכל תמרון, צריך לדמות בו את האויב. איזה אויב? לגלגו אז. "אולי טנקים סרביים?" זה היה, פחות או יותר, שיעור האיום על אירופה: רודן פרובינציאלי בארץ קטנה, העושה קצת רוח (והורג חפים מפשע). ב-1999 יעוטו עליו חילות האוויר של נאט"ו, ויעזרו לארצו להתמוטט. הרוסים? הם ישבו הרחק משם, וחרקו שיניים.

השאלה הלעגנית "אולי טנקים סרביים?" אינה חוזרת ונשאלת עכשיו. "האויב" בתמרון הבא ידמה להפליא לאויב בתמרונים של שנות ה-50, ה-60, ה-70 וה-80.

"אחיזת העיניים הרוסית"

השבוע פרסמה מחלקת המדינה בוושינגטון מסמך, שהיה מסתווג על נקלה בין מסמכי המלחמה הקרה. "אחיזת-העיניים הרוסית, הפרק הבא", הוא נקרא, "עוד 10 טענות כוזבות על אוקראינה". (http://tinyurl.com/russian-lies).

אחת לאחת, ממשלת ארה"ב מתארת במסמך הזה את הקשר שקשרה רוסיה נגד עצמאותה של אוקראינה ונגד שלמותה הטריטוריאלית.

היא מראה את היקף הפעילות של סוכנים רוסיים במזרח אוקראינה, אשר הדריכו מקומיים בארגון הפגנות, בכיבוש בנייני ממשלה, בתפיסת נשק ממחסני הממשלה; היא מתארת את גיוסם של "מתנדבים רוסיים" באמצעות האינטרנט לשם "מערכה רוסית מנוהלת היטב של הסתה, של בדלנות, ושל ערעור המדינה האוקראינית".

היא מזכירה, כי בניגוד לרושם שמנסה רוסיה לעורר, סקר דעת קהל מקומי הראה בסוף מארס ששני שלישים מתושבי מזרח אוקראינה דוחים "איחוד" עם רוסיה. "הרפובליקה העממית של דונייצק", אשר הוכרזה באזור מכרות הפחם של מזרח אוקראינה בתחילת החודש, נהנית מ"תמיכה מבוטלת".

מחלקת המדינה סותרת את הודעת רוסיה, שהיא הסיגה חלק מכוחותיה מגבול אוקראינה. בין 35 ל-40 אלף חיילים רוסיים מוסיפים להתפרס לאורך הגבול, בנוסף ל-25 אלף חיילים המוצבים בחצי-האי קרים, שרוסיה סיפחה בכוח בחודש שעבר.

היא דוחה את האשמות רוסיה, שסכנה מרחפת על רוסים אתניים באוקראינה. סקר של גוף אמריקאי, המסונף למפלגה הרפובליקאית בארה"ב, הראה ב-5 באפריל, כי 74% מן האוכלוסייה דוברת הרוסית במזרח אוקראינה ובדרומה אינם מרגישים "כל לחץ או איום בגלל לשונם". באותו הזמן, הארגון לביטחון ולשיתוף-פעולה באירופה (OSCE) הביע בימים האחרונים דאגה חמורה לגורל המיעוטים האתניים בקרים, בייחוד אוקראינים וטאטארים (מוסלמים דוברי לשון טורקית).

היא דוחה את הטענה הרוסית החוזרת, שאת ממשלת אוקראינה מנהיגים "פשיסטים". רוב עצום של הפרלמנט האוקראיני תומך בממשלה, ובכלל זה מפלגתו של הנשיא הפרו-רוסי המודח יאנוקוביץ'. הטענות על רדיפת מיעוטים באוקראינה בידי "הפאשיסטים" מופרכות על-ידי המיעוטים עצמם, כולל ראשי הקהילה היהודית.

4 שעות נסיעה מקייב

"מילים, מילים, מילים", נאנח אתמול (ד') בערב מדען אוקראיני בשיחת סקייפ ארוכה לביתו בקייב. "הם לא יעשו שום דבר, ופוטין יוסיף לטרוף את אוקראינה".

בן השיח הוא יהודי, שנולד וגדל ושגשג תחת המשטר הסובייטי. רוסית היא שפתו הראשונה. אבל הוא חושב את עצמו לפטריוט אוקראיני. הוא מזהיר מפני הכשל הלוגי, המייחס תמיכה אוטומטית במאוויי רוסיה לכל דוברי הרוסית. מוסקבה כמובן מעודדת את הרושם הזה, ועיתונים רוסיים מפרסמים מפות לשוניות של אוקראינה, שמהן משתמע כי כמעט כולה רוצה לחזור הביתה. לאמיתו של דבר, אומר המדען, רוב דוברי הרוסית באוקראינה הם אוקראינים לכל דבר, הרוצים לשמור את עצמאותה של ארצם ואת אחדותה.

הוא מדבר על מתח ניכר בקייב. "הכול שקט, אבל העיניים נשואות אל הטלוויזיה ואל האינטרנט. לחץ הדם עולה, יש יותר התקפי לב, איש אינו יודע מה קורה, או מה יקרה".

היש חשש בין מכריו של המדען ובני משפחתו, שבוקר אחד יתעוררו ויגלו טנקים רוסיים ברחובות? הוא מצטחק. "אשתי מתלוננת שאני פיתחתי הומור שחור מדי בזמן האחרון", הוא אומר. "דונייצק נמצאת 800 ק"מ מקייב", הוא אומר על העיר העומדת במרכז התסיסה במזרח אוקראינה. "אבל מצד צפון, הרוסים נמצאים רק 4 שעות נסיעה מקייב. קשה לראות מה יוכל לעצור אותם, אם ירצו להתקדם. צבאנו בוודאי לא יוכל". הוא מוסיף, באנחה כבדה: "אינני חושב שמר פוטין עומד לעצור. אני חושב שהרוסים יפלשו".

בגידתו של ואלרי גרגייב

מעניין לעמוד על תחושת הבגידה אצל אוקראינים דוברי-רוסית, דווקא מפני שאוזניהם כרויות לתרבות הרוסית, לספרות, לתיאטרון, למוסיקה.

המדען בקייב מדבר על הכאב הצורב שהוא וחבריו הרגישו, כאשר "מאה מאות סופרים, שחקנים ואנשי תרבות מפורסמים חתמו על עצומה (בחודש שעבר) בזכות מעשיו של פוטין" באוקראינה. בייחוד חרתה לו תמיכתו של ואלרי גרגייב, אולי המנצח הרוסי המפורסם ביותר בעולם, ראש תיאטרון מארינסקי בפטרבורג, העומד להפוך למנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית במינכן בשנה הבאה (http://tinyurl.com/putin-man).

גרגייב נעשה בשנים האחרונות מליץ יושר של פוטין בשורה של עניינים, אפילו בהצדקת אפלייתם של הומוסקסואלים ("סכנה לילדים"). יש לו ניסיון ניכר במתן עידוד לבדלנים ולמפרקי מדינות. הוא קיבל אפילו עיטור כבוד רם מממשלתה של מדינה הנקראת "דרום אוסטיה", שרוסיה תלשה מגרוזיה/גיאורגיה ב-2008. רק רוסיה, ואוסף מקרי וזעיר של מדינות אחרות, מכירות ב"עצמאותה".

ההתערבות של 2008 היתה תוצאה של שגיאה חמורה מאוד מצד נשיא גרוזיה בימים ההם. אבל העונש - כיווץ הטריטוריה של ארצו - היה חמור, מפני שהיה בלתי הפיך, ומפני שיצר תקדים.

בקיץ ההוא, כמעט לפני שש שנים, רוסיה התחילה את הרוויזיה של גבולות 1991, אלה שנתוו כאשר התמוטטה ברית המועצות. חלקם היו בוודאי שרירותיים ולא צודקים, אבל זה בדרך כלל עניינם של גבולות: הם נמתחים על המפה, לא פעם על חשבון אוכלוסייה מקומית. אלא שגבולות מייצגים לגיטימיות ולגאליות; הם משקפים את החוק הבין לאומי, בייחוד כאשר כל הצדדים חתומים על אמנה הנותנת להם תוקף.

"רצח עם", אמרו הרוסים

התגובה הבינלאומית הרפה ל"עצמאות" דרום אוסטיה ואבחזיה היתה איתות ברור למדי לרוסיה, שהיא חופשית לנצל משברים לטובת שאיפותיה הטריטוריאליות. הגרוזינים, צריך להגיד, הגישו את עצמם על מגש של כסף. דרום אוסטיה אמנם היתה שייכת להם חוקית, אבל היה עליהם לדעת שניסיון לחזור ולכונן שלטון ישיר בתחומיה יניב התערבות רוסית.

אולי הם הניחו שהחילופים הנומינליים של השלטון ברוסיה יקלו עליהם. בקיץ 2008, פוטין עתה זה פרש מן הנשיאות, והסכים בטובו לכהן ראש ממשלה תחת יורשו, דמיטרי מדבדייב. כפי שהכול מיהרו ללמוד, השלטון נשאר בידי פוטין. מדבדייב לא היה אלא עושה דברו החלוש והלהוט. הבוס הכריז, כי הגרוזינים מבצעים "רצח עם" בדרום אוסטיה, ושלח את צבאו.

מדבדייב, שלא לפגר אחר הבוס, חתם מיד על צו נשיאותי המכיר בעצמאות המדינות הבדלניות. אפילו דרום אפריקה של האפרטהייד לא העזה להכיר בממשלה המורדת של המיעוט הלבן ברודזיה (כיום זימבאבווה); והארמנים אינם מכירים רשמית בעצמאותה של מדינת הכיס הארמנית בנגורנו-קרבך (השייכת חוקית לאזרבייג'ן); כיוצא בזה טורקיה לא הכירה רשמית במדינה הטורקית בקפריסין. הן לא היו מוכות להפר בגלוי את החוק הבין לאומי.

לרוסיה אין עכבות כאלה, גם כאשר פוטין מתלונן על "שותפינו המערביים, הנזכרים פתאום בחוק הבין לאומי". אגב, מעניין שהרוסים מקפידים להוסיף ולדבר על "שותפינו" כל אימת שהם מתארים את יחסיהם עם המערב. אולי זו ציניות, אולי זו עורמה דיפלומטית, אבל אולי זה גם ביטוי של חשש מפני התוצאות האסטרטגיות והפיננסיות של בידוד בין לאומי.

פוטין מגן על חוקת אוקראינה

בינתיים חזרו פוטין ומדבדייב והתחלפו. ראש הממשלה מדבדייב הכריז בשבוע שעבר (בעמוד הפייסבוק שלו, ללמדכם שהוא בן הדור הצעיר והנועז), לאחר ששני בני אדם נהרגו במזרח אוקראינה, כי "אוקראינה עומדת על סף מלחמת אזרחים". פוטין המתין כמה ימים לפני שהשמיע הודעה דומה. הוא עשה כן בעקבות החלטתה המהוססת והמרוככת של הממשלה בקייב לשלוח את כוחות הביטחון שלה מזרחה להוציא את בנייני הממשלה מידי כובשיהם, ולפרוק אותם מנשקם.

פוטין הכריז ברוב פאתוס, כי זה מהלך "המנוגד לחוקת אוקראינה". מה נוגעת ללב היא חרדתו לחוקתה של מדינה, שהוא מנסה לפרק. אבל היא מתיישבת יפה עם הסגנון הכללי הבוקע ממוסקבה, ומוצא תמיכה רחבה בדעת הקהל הרוסית. דיווחים ממוסקבה מדברים על אוירה לאומנית, שונאת זרים ושונאת אינטלקטואלים.

ה"ניו יורק טיימס" תיאר השבוע כיצד כרזה אדומה ענקית הונפה סמוך ל"דום קניגי", חנות הספרים הגדולה ביותר של מוסקבה, לרוחב שדרות ארבאט, "הגיס החמישי. זרים יושבים בקרבנו" (http://tinyurl.com/5column). "הזרים" הם כמובן כל מי שחושבים אחרת.

נמצאו במוסקבה כמה אלפי רוסים, שהרימו קול נגד מעשי ארצם באוקראינה. המדען האוקראיני בקייב אומר: "אני מוכרח להודות שרוסיה התקדמה. ב-1968, כאשר ברית המועצות פלשה לצ'כוסלובקיה, 10 בני אדם הפגינו בכיכר האדומה. 10 מתוך 300 מיליון (אוכלוסייתן של כל 15 הרפובליקות). עכשיו הפגינו 5,000 מתוך 150 מיליון (מספר תושבי רוסיה)".

הבוקר אנחנו שומעים שכמה מן הגדולים בתאגידי אירופה פתחו במערכה נגד סנקציות על רוסיה: ענק הכימיקלים הגרמני BASF, חברת האנרגיה האיטלקית ENI, חברת האנרגיה הבריטית BP ואחרים (http://tinyurl.com/no-sanctions).

בקיץ 1939, לנוכח התביעות הטריטוריאליות של גרמניה בפולין, והאשמות גרמניה שהפולנים רודפים את המיעוט הגרמני, עיתון בצרפת פרסם מאמר ידוע לשמצה, "למות בשביל דאנציג?" (שמה הגרמני של זו הידועה כיום כגדאנסק). עכשיו השאלה יכולה להתנסח קצת אחרת: "להפסיד כסף בשביל דונייצק?" חס ושלום.

* רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-bit.ly/1aPv4Id. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny