איך נשאיר פה את הדור הצעיר

בחודש האחרון נחשפנו לסערה ציבורית ותקשורתית סביב יוזמת שר האוצר, יאיר לפיד, להפחית את שיעור המע"מ לאפס, לרוכשי דירה ראשונה, במגבלות של מחיר ואחרות. מאז נחשפה התוכנית, באמצע מרץ, ועד אישורה בקבינט הדיור, ב-24 במרץ, הייתה התוכנית להטלת מע"מ אפס על רוכשי הדירות, מושא לביקורת מצד פוליטיקאים וכלכלנים, שהזהירו כי סופו של המהלך יוביל דווקא לעליות המחירים.

למעשה, בימים האחרונים לא נמצאו הרבה מומחים בעלי שם שיגבו את תוכניתו של שר האוצר. אמנם איני בא לתמוך בתוכנית, אולם אני סבור כי העלאת הנושא לשיח הציבורי וקבלת החלטה של בחירה במתווה מסוים, עשויה דווקא להשיג את מטרותיה. זאת, בתנאי שזוכרים כי הפחתת המע"מ אינה המטרה, כי אם האמצעי.

המטרה הייתה ונשארה - להוריד את מחירי הדירות כחלק מהוזלת יוקר המחיה, ולהשיב בכך את אמון האזרחים הצעירים מקרב מעמד הביניים, במדינה ובמוסדותיה. הפחתת המע"מ היא פתרון אחד מתוכנית כוללת בדרך להשגת מטרה זו.

אם הגעת ל-30 פלוס ואין לך דירה, אתה "תקוע"

עם זאת, הפתרון של הטלת מע"מ בשיעור אפס יוצר בעיה קשה, בכך שהוא שובר את הסטטוס-קוו הקיים מיום החלת חוק מע"מ, שלפיו השיעור הוא אחיד ולא דיפרנציאלי. החלת מע"מ דיפרנציאלי עלולה ליצור קשיים רבים באכיפה בעתיד, ופתיחת ערוץ ללחצים של סקטורים רבים להחלת מע"מ דיפרנציאלי.

אבל לאותם צעירים, דור ההמשך, יש יסוד להאמין - לראשונה מאז פרוץ המחאה החברתית בקיץ 2011 - כי הם יוכלו סוף-סוף להרשות לעצמם לקנות דירה, גם אם המדינה תגרע כמה מיליארדי שקלים מהכנסותיה כדי לאפשר זאת.

בשלוש השנים האחרונות נחשפנו לגל מחאות צרכניות, דוגמת "מחאת הקוטג'" והזעם על זינוק מחירי החלב, המים (התאגידים), הדלק ומחירי הדירות; וטענות על "בריחת מוחות לעמק-הסיליקון, לבריטניה, גרמניה, קנדה, וערים נוספים בעולם".

מחאות אלה אילצו את ראשי המדינה להעלות על סדר-היום את נושא יוקר המחיה ויותר מכך, למצוא פתרונות מהירים ויעילים. כל פתרון כלכלי ניתן לתקוף בנימוקים כאלה ואחרים. החוכמה היא לא לומר מה לא טוב, אלא מה כן טוב! אני מאמין, כי שר האוצר הגה את התוכנית כי הוא מבין דבר בסיסי וחשוב: כשמדובר בבית שלו, הישראלי מוכן להילחם עליו! מדוע?

בתרבות הישראלית, המונח "בית" הוא הרבה יותר מקורת-גג ומיקום גיאוגרפי, שכן הוא מאגד בתוכו מספר ערכים משמעותיים במסלול חייו של כל אחד מאיתנו: משפחתיות, מעמד חברתי כסמל להצלחה, חלום שמתגשם, תרבות חיים וכדומה.

הישראלי שנלחם על יוקר המחיה, נלחם בעצם על "הבית" שלו - הבית שהוא מרכז החיים שלנו וחלק מהזהות שלנו, שלפיו אנו גם מגדירים את עצמנו. בשונה מארה"ב, שבה גרים רבים כל חייהם בשכירות, הרי שאצלנו, אם הגעת לגיל 30 פלוס, ואין לך דירה בבעלותך, אתה "תקוע".

התוכנית נקראת "פטור ממע"מ", ואולי כאן טמונה הבעיה. היות שבפועל מדובר בסובסידיה, רוב הכלכלנים, שמעדיפים פתרונות המגיעים מכוחות השוק ולא מהתערבות ממשלתית, מתנגדים לה.

אולם חשוב לזכור, כי למדינה ולעומדים בראשה, יש גם אחריות חברתית, ותפקידם גם לדאוג לאזרחים. וכך כל ממשלה קובעת את סדר-העדיפויות שלה לקהלים שונים. ישנן הטבות שניתנות לתושבי קו עימות, יש סובסידיה למוצרי חלב וללחם אחיד, ישנן הטבות לקשישים, לבדווים, ליוצאי צבא, לעולים חדשים ועוד דוגמאות רבות להטבות מגזריות.

הפעם, מוצע לתת הטבה לצעירים אשר עובדים קשה כדי לפרנס את עצמם ואת משפחתם, ובכל זאת לא מצליחים לחסוך מספיק, שלא לדבר על אפשרות לרכישת דירה. ואם תוכנית כזו תצליח גם לבלום את "בריחת המוחות" לעמק-הסיליקון, לברלין ולמקומות אחרים בעולם, שבהם תנאי המחיה נוחים יותר, הרי שיש למהלך חשיבות רבה מאוד.

האם מדובר בפתרון כלכלי אמיתי או בניצול מומנטום חברתי? המהלך יגרום להגדלת היכולת של משפחות צעירות לרכוש דירה ולצמצום מספר חודשי העבודה הדרושים לרכישת דירה. וכך, גם אם לא מיד, בתוך מספר שנים נוכל לראות את ההשפעות של תוכנית זו.

נכון, הפחתת המע"מ תביא להגדלת הביקוש מצד צעירים הזכאים לדיור, וכתוצאה מעליית הביקוש תיתכן עלייה מסוימת במחירים. עם זאת, על מנת לזכות בקהל רוכשים זה, ניתן לצפות להוזלת הדירות שעלותן כיום 1.7-2 מיליון שקל. קבלנים יוזילו את הדירות האלה אל הרף של 1.6 מיליון שקל; וכך שוק הדירות מיד שנייה (שעליו לא חלה התוכנית בשלב זה) צפוי להיקלע להאטה, מה שיגרום גם כן להורדת מחירים.

מציאת פתרון מיידי לצעירים היא צו השעה

לפיכך, בסופו של יום, אף אם התוכנית אינה אידיאלית, היא מטפלת בטווח הקצר בסוגיה הכואבת, ומשתלבת בטווח הארוך עם פעולות נוספות הנדרשות להפחתת מחירי הדיור. יודגש, כי איני בא לצדד בתוכנית הפחתת המע"מ השוברת את העיקרון של שיעור מע"מ אחיד, אלא אני רואה בה אמצעי בדרך אל המטרה, שהיא שמירת הדור הצעיר כאן אצלנו בבית.

מציאת פתרון מיידי ומעשי לבעיית הדיור לזוגות צעירים היא צו השעה. לכן, במקום לקטרג, לקטר, ולצאת נגד, צריך פשוט לעשות! במציאות העכשווית קיימת חשיבות רבה לנושאים של אחריות חברתית, שלטון אחראי, וכן לשאלה עד כמה רחוק המדינה צריכה לאפשר ליזמי הנדל"ן ללכת, ועד כמה היא תמשיך, כריבון, לא לשלוט במשאב הקרקע שמרביתו נמצא בבעלותה.

המדינה חייבת לשאול את עצמה, מה הן ההשפעות שיהיו על אזרחיה כשהיא מחליטה על מדיניות חברתית מסוימת וכשהיא מאפשרת לחברות הנדל"ן ולגופים האמונים על קרקעות המדינה, רמת מחירים בלתי סבירה בעליל.

לדאבון כולנו, ישראל לא התברכה באוצרות הטבע, והנכס העיקרי שהתברכנו בו הוא המשאב האנושי והמוח היהודי, שרכש לו מוניטין בעולם.

ישראל משוועת לחזרתם של המוחות שברחו, לאקדמאים שבחרו לחיות בניכר, ולכן תוכנית כזו, גם אם היא כרוכה בעלויות כבדות לתקציב המדינה, תוכל להניב גם פירות לאורך זמן, כי בסופו של יום אזרחים שבעי-רצון מאיכות החיים שלהם, משלמים מסים, קונים תוצרת כחול-לבן, וכנראה גם לא יחפשו את אושרם בשדות זרים.

הכותב, רו"ח, הוא שותף מנהל ב RSM שיף הזנפרץ ושות', לשעבר נשיא לשכת רואי חשבון