יו"ר מרקסטון פרש; הקרן לא משלמת לנושים ולמנהלים

מותו הטראגי של אמיר קס, ממנהלי קרן מרקסטון, שפך אור על הקושי התזרימי בו נתונה רשת חנויות הספרים סטימצקי שבבעלות הקרן, אשר נחשף לראשונה ב"גלובס".

כעת מתברר כי גם קרן מרקסטון עצמה - שלפני כעשור גייסה התחייבויות השקעה בסכום עתק של כ-800 מיליון דולר - נתונה במצוקה תזרימית, שאינה מאפשרת לה לסייע לחברות המוחזקות על ידיה בפורטפוליו ההשקעות שלה, שחלקן, כמו סטימצקי ואמפיק (לשעבר פריזמה), נתונות במצוקה קשה.

מצוקה זו, כך נודע ל"גלובס", גורמת לכך שלא רק נושים בחברות שבבעלות מרקסטון אינם מקבלים את כספם במועד, אלא גם נושאי משרה בקרן שבראשה עומד כיום שותפו של קס המנוח, רון לובש. דמי הניהול שנקבעו בתקנון קרן מרקסטון עומדים על 2% מההון שגויס לשנה (16 מיליון דולר), ולא ברור מתי שולם לאחרונה סכום זה לחברת הניהול.

על רקע קשיי מרקסטון לתמוך בחברות שבבעלותה - קשיים שהובילו אותה לנטילת הלוואות בריבית שוק אפור - עזב במהלך הרבעון הראשון יו"ר הקרן, דני גילרמן, את תפקידו, בו שימש בחמש השנים האחרונות. עזיבתו של גילרמן נעשתה מבלי שנמסרה על כך עד כה הודעה למשקיעים.

גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, מונה לתפקיד יו"ר מרקסטון בשנת 2009, לאחר שערורייה בה הסתבכה הקרן כשהתברר שהיו"ר והשותף המייסד שלה, אליוט ברוידי, שיחד בעלי תפקידים בארה"ב במטרה לגייס כספי מוסדיים אמריקאים. ברוידי פרש מתפקידו בקרן, אך בקרן טוענים כי הוא ממשיך להחזיק ב-50% ממניות חברת הניהול שלה (בדומה לחלקם המשותף של לובש וקס המנוח).

בשוק מציינים כי גילרמן, שמינויו נועד להרגיע את המשקיעים הזרים בקרן בעקבות פרשת השוחד, נותר בשנים האחרונות עם תפקיד ריק מתוכן, לאחר שהקרן סיימה את תקופת ההשקעה שלה והתברר כי גיוס קרן נוספת אינו בא בחשבון. את העזיבה האיץ כנראה מינויו של גילרמן לנציגה בישראל של קרן הפרייבט אקוויטי בלקסטון.

הביצועים: מהגרועים בעולם

קרן מרקסטון נחשבת לאחת מקרנות הפרייבט אקוויטי בעלת הביצועים הגרועים בעולם. כך, לפי חברת המחקר האמריקנית Preqin (נכון לשנת 2011). ואכן, בחודש שעבר חשף "גלובס" את דוחותיה של הקרן לרבעון השלישי של 2013 מהם עלה כי מאז הוקמה ב-2004 הניבה מרקסטון למשקיעיה תשואה מצטברת של כ-3% בלבד, כך שמנהליה לא יהיו זכאים לדמי הצלחה (20% מרווחי הקרן בסוף חייה). בשוק מעריכים כי נוכח השערוכים הנדיבים בדוחות, תסיים הקרן את חייה עם תשואה שלילית למשקיעים.

הרקע למצוקה התזרימית של קרן הפרייבט אקוויטי, שכבר החזירה למשקיעיה כ-365 מיליון דולר (כמחצית מגיוס הכספים בפועל), נמצא בפורטפוליו שלה בו נותרו 7 החזקות שעליה לממש תוך שנתיים. החזקות אלה כוללות את רשת הספרים סטימצקי. חברה נוספת במצוקה הכלולה בפורטפוליו היא אמפיק - לשעבר בית ההשקעות פריזמה וכיום חברה המחזיקה כ-23% ממניות פסגות.

משקיעי מרקסטון הם ברובם גופים מוסדיים בארה"ב (כמו קרן הפנסיה של ניו יורק, שהזרימה לה רבע מיליארד דולר) וכן מוסדיים מקומיים, ביניהם חברות הביטוח כלל, מנורה מבטחים והפניקס. למרבה האירוניה, חלק מאותם מוסדיים מקומיים הפכו לאחרונה לנושים של מרקסטון, בעקבות המגעים להסדר חוב עם מחזיקי האג"ח של פנומנל (החברה הבת של אמפיק). זאת, לאחר שבתחילת מארס הפכה החברה לחדלת פירעון כשלא הצליחה, פעם נוספת, לעמוד בתשלום של כ-15 מיליון שקל למחזיקי האג"ח שלה. כיום שארית החוב עומדת על כ-90 מיליון שקל.

כישלון גם באלרן, תומקאר ו-PRS

כאמור, מרקסטון שולטת בפנומנל דרך אמפיק, חברה שחובותיה נאמדים בכ-400 מיליון שקל ומטופלים בחלק מהבנקים במחלקת האשראים המיוחדים. בעבר הייתה אמפיק זרוע השליטה של מרקסטון בפריזמה וכיום היא שריד להשקעה הכושלת ביותר של הקרן: בית ההשקעות שהקימה ב-2006 בהשקעה של 2 מיליארד שקל ושקרס תוך שנתיים. בעקבות מכירת קופות הגמל של פריזמה לפסגות קיבלה החברה 23% ממניות פסגות, באמצעותן היא אמורה לשרת את החוב למחזיקי האג"ח.

אמפיק מוערכת בדוחות מרקסטון לפי שווי של 49 מיליון דולר, לאחר שהקרן השקיעה בה לא פחות מ-260 מיליון דולר. מאז 2010 מרקסטון נאלצה להזרים לאמפיק 60 מיליון דולר הון והיוון הלוואות בעלים, על רקע חובותיה האדירים של החברה לבנקים ולמחזיקי האג"ח.

לצד אמפיק וסטימצקי, בפורטפוליו של מרקסטון, שכלל במקור 10 חברות, אפשר למצוא השקעות כושלות נוספות, כמו חברת הנדל"ן אלרן, יצרנית הרכב תומקאר וחברת ההנדסה PRS. השקעות אלה איפסו את מאזן ההצלחות של הקרן בתחילת חייה שכללו את מימוש החזקותיה בחברת המדריכים המודפסים לשעבר דפי זהב, חברת זרעים גדרה, ויצרנית מוצרי ההשקיה נטפים.

בימים אלה מנסה מרקסטון לנצל את הגאות בשווקים ולהנפיק את חברת התכשיטים מגנוליה בבורסת ה-AIM בלונדון או למכור אותה. בקרן, שאיחדה בדוחותיה את השקעתה במגנוליה יחד עם זו בסטימצקי, צופים כי ההשקעה המשותפת תניב תשואה חיובית על ההון, וכי השווי המצרפי של השתיים עומד על 151 מיליון דולר (תשואה של 62% על ההון).

בנוסף, בקרן צופים רווח של 50% על ההון שהושקע ביצרנית חוטי הניילון נילית. בסוף 2006 רכשה מרקסטון כ-20% ממניותיה החברה בהשקעה של 73 מיליון דולר בהון, וכיום ההשקעה מוערכת בדוחותיה לפי שווי של כ-110 מיליון דולר.

שעון החול של סטימצקי

‎על רקע קשיי הנזילות של רשת הספרים סטימצקי וחובותיה הכבדים לבנקים, מתריעים גורמים בשוק כי הרשת עלולה להגיע להקפאת הליכים בתוך שבועיים - אם לא ימצא משקיע שירכוש אותה או שחובותיה יוסדרו בדרך כלשהי לזמן ארוך. ‏ בימים אלה מנסה קרן מרקסטון, בעלת הרשת, להתמודד עם בעיית הנזילות של סטימצקי ומחפשת נואשות אחר משקיעים, לאחר שהמו"מ עם "ידיעות ספרים" לרכישת סטימצקי תמורת כ-70 מיליון שקל, הופסק. את הבעלות בסטימצקי רכשה מרקסטון מידי המייסד, ערי סטימצקי, בשנת 2005, תמורת סכום עתק של 55 מיליון דולר, מהם 34 מיליון דולר בהון עצמי.‏

‏לאחרונה חשף "גלובס" את הנתונים הפיננסיים העגומים סטימצקי, מהם עולה כי רשת הספרים מפסידה עשרות מיליוני שקלים בשנה, מתמודדת עם גירעון של 166 מיליון שקל בהון עצמי, והיא בעלת חוב בהיקף של למעלה מ-200 מיליון שקל. לפני כשבועיים, לאחר שלא עמדה בתשלומים לספקיה, הוזרמו לסטימצקי כ-8 מיליון שקל ע"י מרקסטון, ואילו בנק הפועלים העניק לה אשראי בהיקף של כ-3 מיליון שקל. במקביל, כך פורסם, גבה הבנק מהרשת חוב של 125 מיליון שקל (באמצעות חילוט של שעבודים וערבויות שהיו בידיו).