טיול לסופ"ש במטולה: נוף נפלא, אוויר פסגות והמון טבע

כשהגענו למבנה שבו שירתי פרק זמן בצבא, חשבתי שהתבלבלתי. המבנה המיושן היה לבית משופץ ומודרני, ובחזיתו שלט המודיע שזה היה כנראה המלון הראשון בארץ, משנת 1901, מלון חיימוביץ. הבית הזה לא היה גדול מהבתים האחרים, אבל בקיץ שינה ייעוד. הילדים התפנו מחדריהם ו"קייטנים", כך קראו אז לנופשים, השתכנו בו לכמה שבועות.

משרד הפרסום דאז בחר בסלוגן: "למטולה תעפיל, את הקדחת תשפיל, ואת עצמך תציל". בזכות הססמה הזו הגיעו למושבה הכי צפונית בארץ ביאליק, סוקולוב, אוסישקין ואחרים. מאז זרמו הרבה מים בנחל עיון השכן, ובמטולה צמחו 240 חדרי אירוח (צימרים ומלונות). בחורף יש בה שילוב מהפנט של טבע, מים ופריחות ובקיץ מפלט מהחום המעיק.

את הסיור ברחוב הראשונים ערך לנו ליאור בז, רכז תיירות ו"צימריסט" שאצלו גם התארחנו, כחלק מסיור גבול ייחודי שהוא מציע לאורחיו (אבל לא רק להם, ועל כך בהמשך). כאיש שב"כ לשעבר וכצאצא למקימי המושבה, הוא משלב בסיור היסטוריה ואקטואליה והרבה סיפורים מעניינים. התחלנו ברחוב הראשונים שבו נבנו 41 בתי אבן יפהפיים, אחד מהם שייך למשפחתו הוותיקה. רובם שמורים במצב מעולה, אחדים דורשים תשומת לב.

מבנה בית הספר היפה נוסף מאוחר יותר, וכיום הוא ספרייה המושכת אליה גם מטיילים. מרים הספרנית, אישה נעימה ומסבירת פנים, מתגאה בכך שמשפחות מטיילות מגיעות עם ילדיהן לשעת סיפור עצמית, מתיישבות בניחותא ונהנות מרגע של יחד בתוך שפע ספרותי. יש גם פינת מכירה של ספרים חדשים ומשומשים.

משם עברנו לגזרת הגבול. ההיכרות של ליאור עם השטח מאפשרת לו לרקום בפני המטייל תמונת מצב שאינה מוכרת לרובנו, ולכן מעניינת להפליא. תצפתנו מהגבול על עמק עיון ושמענו על התרחשויות מימי מלחמות לבנון, למדנו על יחסי הכוחות העדינים עם שכנינו, האזנו לסיפורים ולאנקדוטות מרגשות על יחסים אישיים עם אנשי צד"ל, ואפילו תודרכנו על בתים מסוימים בצד השני, שלא כדאי לעמוד מולם יותר מדי זמן... זכינו להציץ לעולם שלרוב סמוי מן העין, וזה היה מרתק.

סיימנו בתצפיות יפהפיות וקינחנו בשטחי המטעים. מטולה היא המושבה החקלאית היחידה שמשמרת את מורשת הברון רוטשילד כפי שעוצבה לפני למעלה ממאה שנים. רוב תושביה עדיין עוסקים בחקלאות, והמטעים עוטפים אותה מסביב. בראשית האביב היא מקושטת בתפרחת לבנה-ורודה של שזיף, אפרסק ותפוח, אבל זו הסתיימה כבר, ובימים אלה מתחילים לבצבץ הפירות עצמם.

שטחי המטעים גובלים גם בשמורת הטבע נחל עיון, שזכתה בשנה האחרונה לכמה שדרוגים. כילדה שגדלה בקריית שמונה, היינו מגיעים למפל התנור כמעט מדי שבוע. אני זוכרת מדרגות צרות וחלקלקות שהסתיימו באחת, ולא אפשרו מבט מעמיק למצוק המדהים שלתוכו צונחים המים. ההפתעות הפעם היו נעימות. סמוך לחניה הוקמו בריכות שכשוך, שהן מוצר מתבקש בימות הקיץ הבוערים. המסלול אל המפל הונגש והגשרים לאורכו מונעים בחורף התבוססות בבוץ. הגישה למפל שודרגה פלאים. לצד המדרגות המוכרות נוסף גרם עץ, שקצהו הועמק פנימה לתוך לוע המצוק ויצר מרפסת, שממנה אפשר להתרשם מיפי המפל מבלי להצטופף. התפעלנו מאיתני הטבע, אבל גם ממעשה יד האדם.

לא ויתרנו על המסלול המלא, והעפלנו גם לחלק העליון של הנחל. הצמחייה מסביב שפעה ומגוון פריחות עיטרו את המסלול. המפל העליון דלף באיטיות, כאילו היינו בקיץ. אגב, בילדותי בקיץ היה הנחל מתייבש כמעט לגמרי, אבל בשנים האחרונות מוזרמים אליו מים מנחל דן השומרים עליו ועל החי והצומח.

התארחנו, כאמור, בצימר נחלת איכרים של משפחת בז. במתחם חמש יחידות זוגיות ומשפחתיות מאובזרות בנוחות, כולל מטבח מצויד וכמה פינוקים. הריהוט עשוי מעץ טבעי, בחלק מהיחידות יש ג'קוזי, ובחוץ אזורי ישיבה פרטיים וציבוריים. ארוחת הבוקר מוגשת לחדר, והמחירים שפויים ומזמינים (500-950 שקלים, טל' 052-2465410, nahalt-ikarim.com)

אם אתם כבר במטולה, כדאי לבקר בשני מקומות נוספים. זמי רביד הוא מוזיקאי מחונן, שבאמתחתו אוסף של מאתיים כלים מרחבי העולם. בביתו הוא נותן הרצאות מדליקות שכוללות קטעי נגינה, סיפורים והרבה הומור (70 שקלים לאדם, בתיאום מראש, טל' 04-6997073).

אם תהיו רעבים לפני או אחרי, זה הזמן למסעדת הטחנה. המקום הוותיק מוכר באיכות רבת שנים. המבנה ספון עץ, מתפקע מאווירה כפרית כשבמרכזו קמין עצים, והוא מתמחה ביישון בשרים. המבחר כאן עצום - מהמבורגר, אנטריקוט ופילה דרך סינטה, צלעות ואסאדו ועד פורטרהאוס ופריים ריב. המנות לא זולות, אך כל מנה עיקרית מלווה בפלטת סלטים, לחמים וממרחים, וכמובן בתוספת. בסופי שבוע מתארחים בחלל הגדול, והקטן הופך לבית קולנוע ולפינת יצירה לילדים (טל' 04-6944810).