פסה"ד שיוציא את החשק לבגוד

פסק דין שניתן השבוע בבית הדין לעבודה מגולל סיפור אשר לבטח יוציא את החשק לבגוד, לכל אדם נשוי שהעלה בדעתו לעשות כן.

מעשה בבעל חברה נשוי, אשר ניהל רומן עם פקידה שעבדה בחברה במשך 5 שנים. באותן שנים הפקידה עשתה חיל רב בחברה, עלתה חיש מהר בסולם הדרגות, משכורתה שילשה את עצמה, ובנוסף היא קיבלה מתנות יקרות מהבוס.

בעל החברה ראה כי טוב, והחל לנהל במקביל רומן נוסף עם עובדת אחרת בחברה. כשנודע על כך למאהבת הראשונה, חמתה בערה בה, והיא פתחה במסע נקם קיצוני אשר כלל סחיטה של הבוס, עד לכדי איומים על חייו. המאהבת אף אילצה את בעל החברה לחתום על הסכם הזוי, במסגרתו הוא התחייב לשלם לה 200,000 שקל אם לא יפטר את המאהבת השניה מעבודתה בחברה.

התנהגותה של המאהבת הלכה והקצינה לסוג של "חיזור גורלי": היא הטרידה אותו יומם ולילה ואף תקפה אותו באלימות פיזית, כמו גם את מאהבתו השנייה, עד כי לבסוף בעל החברה נאלץ להוציא נגדה צו הגנה, ופיטר אותה מעבודתה.

מיד לאחר מכן המאהבת הגישה נגד בעל החברה תביעת פיצויים בסך מיליון וחצי שקל בגין הטרדה מינית, בטענה כי בעל החברה ניצל את יחסי המרות שלו כלפיה, התעלל בה נפשית ואף אנס אותה.

על פניו אכן מדובר ביחסי מרות בעייתיים בין בעל חברה לעובדת זוטרה, אולם למרבה מזלו של בעל החברה (שלא לומר למרבה תבונתו), משלב מסוים של הידרדרות מערכת היחסים הוא החל להקליט את המאהבת, על כל טירופה, וכך עלה בידו לשכנע את בית הדין שבמערכת יחסים זאת הוא דווקא הקורבן.

בית הדין דחה את תביעת המאהבת בקובעו כי מדובר היה בקשר מרצון חופשי ביוזמת המאהבת ולא בניצול יחסי מרות, ואף חייב אותה לפצות את בעל החברה על נזקים שגרמה לו.

תוצאת פסק הדין הינה יוצאת דופן, במיוחד לאור קבלתן של תביעות פיצויים אחרות של מאהבות בעבר, אף מבלי שהיה כרוך בהן ההיבט של ניצול יחסי מרות בעבודה (כן יש לציין כי פסק הדין טרם עמד למבחן ערכאת הערעור).

ייתכן שניתן להבין את תוצאת פסק הדין על רקע התנהלותה הקיצונית של המאהבת ואישיותה הבעייתית, שעמדה בניגוד להתנהלותו של הגבר. הוא אמנם אדם לא מוסרי כלפי אשתו, אך הוא לא רימה את המאהבת לחשוב שהוא מנהל עימה מערכת יחסים שתוביל לנישואים, ומבחינה זאת הוא לא גרם לה נזק - בניגוד למקרים האחרים בפסיקה.

כך למשל, בשנת 2005 בית משפט השלום פסק פיצויים בסך של כ-90,000 שקל למאהבת צעירה שניהלה רומן בן 4 שנים עם גבר נשוי. היא ידעה שהגבר נשוי ושיש לו בן, אך האמינה לו שיחסיו עם אשתו גרועים ושהם עומדים בפני גירושים. המאהבת אף הלוותה כספים לגבר והשקיעה כספים בעסקיו, עד שיום אחד נודע לה שיש לו למעשה בת נוספת מאשתו החוקית, שכלל אינה יודעת על הרומן, ושאין להם כל כוונה להתגרש.

בית המשפט פסק כי חשיפת התנהגותו של הנתבע כלפי המאהבת, שכללה מירמה לגבי כוונותיו להתגרש מאשתו ולהינשא לה, גרמה למאהבת עוגמת-נפש רבה ואף בושה בפני חבריה, בני משפחתה ומקום עבודתה, ועליו לפצותה על הניצול הנפשי, הגופני והכספי שהוא גרם לה.

גם בשנת 2002 ניתן פסק דין שפיצה את המאהבת בת ה-45 בסך של 60,000 שקל, על 4 השנים שהיא בזבזה מחייה על ניהול רומן עם גבר נשוי בן 60. הגבר רימה אותה לחשוב שהוא עומד להשלים את הליכי גירושים מאשתו ויינשא לה בקרוב, אך לימים התברר לה שלא התקיימו הליכי גירושים מעולם, ואין גם כוונה כזו בעתיד.

כך או כך ברור כי על אף תוצאותיו של פסק הדין החדש, ניהול רומן מעמיד כיום את הצד הנשוי בסיכון כפול: לא זאת בלבד שהוא עלול להפסיד את נישואיו ומשפחתו, ובמסגרת זאת גם רכוש רב - הוא עלול למצוא עצמו מחויב לפצות את המאהבת. כאשר מדובר ברומן המתנהל במקום העבודה, נוסף עוד אלמנט סיכון נוסף של פגיעה בעבודה - קל וחומר כאשר קיימים יחסי מרות בין הצדדים לרומן לטובת הצד הנשוי.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס" ובעלת אתר www.divorceinfo.co.il.