הקפיטליזם התורשתי כבר כאן

הביטו בענף המגורים שלנו ותוכלו מיד גם להבין את הפופולריות ואת הבאזז העצום סביב ספרו החדש ועב הכרס (700 עמודים) של הכלכלן פרופ' תומס פיקטי, "הקפיטל במאה ה-21".

הספר מוכיח ומתריע מפני עולם הצועד לקראת חזרת "הקפיטליזם התורשתי", עולם הנשלט על ידי הון שעובר בירושה, ושבו אתה יכול לחיות ברווחה רק אם נולדת למשפחה הנכונה (או שהתחתנת איתה). אנחנו כבר שם, ופיקטי רק ידע לגעת בנקודה הכואבת המדויקת. שוק הדיור בישראל 2014 איננו "צועד לקראת", אלא הוא כבר עמוק בתוך הבעיה. נכון שהרוב עוד לא לגמרי מודעים לכך, כי ל-70% מהישראלים יש דירה בבעלותם, אבל ילדיהם - דור חדש ואומלל - כבר מקימים משפחה ונחשפים ל"קפיטליזם התורשתי" השולט בענף.

אין ספירה מתסכלת יותר מזו שעושה משרד השיכון אחת לרבעון, המודדת את מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה. כאילו המשכורות החודשיות ומה שנשאר מהן הן שיביאו זוג צעיר לדירה משלו. בשנת 2013, למשל, נדרשו 137 משכורות חודשיות לרכישת דירה, לעומת 132 משכורות שנה קודם לכן. אם נפריש רבע מאותה משכורת לדירה (כי צריך גם כסף לאוכל, לחינוך, לתרופות), מדובר על 550 חודשים עד להשלמת הסכום לדירה ממוצעת. כמעט 46 שנים. אז על מי בדיוק אנחנו עובדים? הרי בפועל, הרכישה של כולנו מותנית בהון העצמי שנוכל לגרד מההורים ומהסבתא.

ודאי כשאותו הון עצמי צריך להספיק לפחות לרבע ממחיר הדירה. פיקטי מוכר מאוד מהמונח שטבע: "1% מול 99%". אותו מאיון עליון השולט בכל ה-99% האחרים, פוליטית, חברתית וכלכלית. תחשבו רגע עלינו: על אותם 80 אלף איש, כ-25 אלף משפחות המשתייכות למאיון העליון.

מדובר ביותר משפחות ממספר הדירות החדשות שנרכשות פה בכל שנה. למעשה, אותן משפחות לבדן יכולות לגלגל את שוק הדיור, לאסוף לעצמן דירות, העיקר שהמומנטום בשוק לא ישתנה ויפגע בערך השקעתן. ואולי זו גם המסקנה העגומה ביותר: אין בישראל עוד "מוצר" כמו דירה. עבור רוב האוכלוסיה פירושה הפשוט הוא "קורת גג", בעוד שאצל האחרים דירה היא בסך הכול הזדמנות לעוד השקעה שתגוון להם את הסל.