חיים גבריאלי ישלם מיליון שקל לעיריית ת"א ויפנה קרקע בנווה צדק

שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, רונית פינצ'וק-אלט, פסקה כי חיים גבריאלי, דודה של חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי, יפנה קרקע בשכונת נווה צדק שאליה פלש בשנת 1997, וישלם לעיריית תל-אביב דמי שימוש בקרקע בסך מיליון שקל.

העירייה היא הבעלים בנכס ברחוב ברנט 12-14 בתל-אביב החל משנת 1989. בשנת 1997 פלש גבריאלי לחלק מהקרקע שבבעלות העירייה ולחלקות סמוכות שבבעלות המדינה. בשטח הפלישה הקים גבריאלי גדרות ושערים, סלל כביש והקים חניון המופעל על-ידו ללא הסכמת העירייה.

לטענת העירייה, היא פנתה לגבריאלי בדרישה לסילוק ידו מהקרקע, אך ללא הועיל, דבר שהסב לעירייה נזק כלכלי רב, בכך שנמנעה ממנה האפשרות לעשות שימוש בקרקע בהתאם לייעודה, והאפשרות לפתחה ולשווקה.

על רקע זה הגישה עיריית תל-אביב בחודש מאי 2006 תביעה לסילוק גבריאלי מהקרקע שבבעלותה והשבתה לידי העירייה, בנוסף לתשלום דמי שימוש ראויים בגין הקרקע בסך מיליון שקל, זאת לאור התעשרות גבריאלי מהפעלת החניון בקרקע.

גבריאלי: מעולם לא עזבתי

בכתב ההגנה טען גבריאלי כי הוא ובני משפחתו מחזיקים בחלקים מהקרקע במשך עשרות שנים, עוד לפני קום המדינה. לטענתו, אמו החזיקה בנכס כדיירת מוגנת כדין, ולאחר פטירתה זכויותיה עברו אל יורשיה שהוא נמנה עמם.

גבריאלי הכחיש כי הוא מפעיל במקום חניון וטען כי מעולם לא הגיעה לידיו דרישה לפינוי הקרקע מהעירייה.

לדבריו, הוא נולד במבנה הצמוד לחלקות ומאז לא עזב את המקום, ולכן הוא מחזיק כדין בחלק מהחלקות. לפני 30 שנה הקים על החלקות מוסך, ועל חלק מהקרקע פעלה בעבר מאפיית נקדימון, שבעליה נתן לגבריאלי זכות שימוש בקרקע המשמשת כניסה לבית המגורים של המשפחה. חלק מהקרקע משמש כאחסון לקיוסק של אביו, לחניית המכוניות של גבריאלי ולהצבת קרוואנים המשמשים למגורי ילדיו.

לטענתו, הוא בר-רשות והשקיע כספים רבים בפיתוח הקרקע. בנוסף הוא טוען כי העירייה השתהתה מאוד בדרישת הפינוי, ועל כן דין התביעה להידחות.

במסגרת הדיונים הגיש גבריאלי מכתב של שכן המופנה לאחייניתו, חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי, מחודש אפריל ,2007 ובו הוא מספר כי התגורר בחצר אחת עם בני משפחת גבריאלי עוד בשנות ה-40, וכי הכיר את בני המשפחה.

"זכויות האם אינן רלוונטיות"

מנגד טוענת העירייה כי גבריאלי פלש לבתים ברחוב ברנט וברחוב קהילת וולז'ין, שבהם בוצעה בנייה בלתי חוקית. הוא אמנם מתגורר בבית אמו ברחוב ברנט 18, הסמוך לשטחי הפלישה, ואין מחלוקת כי האם התגוררה במקום כדיירת מוגנת, אך התביעה כנגדו כלל לא מתייחסת לבית ברחוב ברנט 18 אלא לנכסים אחרים ברחוב.

עוד טענה העירייה כי לגבריאלי אין זכויות קנייניות או דיירות מוגנת בנכסים, והוא אינו בר-רשות או בעל זיקת הנאה, וכי על הקרקע פעלה אמנם מאפיית נקדימון, אך אינה קיימת משנת 1967, ולפי תצלומי אוויר לא נעשה כל שימוש בקרקע לפני 1997 אז פלש גבריאלי לקרקע.

השופטת פינצ'וק-אלט השתכנעה כי גבריאלי לא החזיק בקרקע עד 1997 ופלש אליה רק אז, וזאת בהתאם לחוות-דעת של המומחית מירה ירקוני שתמכה בממצא צילומי האוויר.

היא לא קיבלה את טענתו לגבי אמו המתגוררת כדין בבית ברחוב ברנט 18, מאחר שהתביעה נסובה סביב נכסים סמוכים ולא בבית זה. על כן גם הטענות לגבי העברת זכויותיה של האם המנוחה בירושה אינן רלוונטיות, וכך גם המכתב שנשלח לענבל גבריאלי, ולא נכלל בו מספר הבית.

"הנתבע כשל מלהוכיח כי הוא מחזיק כדין במקרקעין, וכן כשל מלהוכיח כי הוא מחזיק במקרקעין משך שנים רבות, והוכח כי הנתבע פלש למקרקעין בשנת 1997", צוין בפסק הדין.

עוד צוין כי "הנתבע לא הוכיח כי הוא או בני משפחתו מחזיקים במקרקעין כברי-רשות".

השופטת קבעה כי גבריאלי ישלם לעיריית תל-אביב דמי שימוש בסך מיליון שקל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, יפנה את הקרקע אליה פלש עד ה-14 במאי וישיבה לעירייה. בנוסף ישלם גבריאלי הוצאות משפט לעירייה בסך 75 אלף שקל.