מה רע בהסכם כולל חמאס?

הבעתי כאן פעמים רבות את חוסר אמוני ברצונם או ביכולתם של הפלסטינים להגיע אתנו להסכם, גם אם הם רוצים בכך. אבל לא כל הסכם שווה שיגיעו אליו. למשל, הסכם עם הגדה בלבד נראה לי תמיד חסר ערך, כי מה עם עזה? אם הסכם, המלווה בהמון ויתורים וקשיים וכאבי לב, אז שיהיה הסכם. כלומר, כזה שיתמודד עם רוב הבעיות, אם לא עם כולן, ויחול גם על עזה הבעייתית.

אני לא יודע מה יותר קשה, ליצור הסכמה בין ישראל לאבו מאזן, או ליצור הבנה בין הרשות לחמאס. אבל ברור שבלי השתתפות חמאס בתהליך ובהסכם, זה רק חצי או רבע הסכם. הסכם עם חלק מהעם הפלסטיני עלול להיות יותר גרוע מהסכם שלום, בכך שאינו פותר דבר לגבי חלק מהעם הפלסטיני. מוותרים על דברים חשובים רבים, ומקבלים נייר המייצג חלק של עם?

והנה חמאס רוצה (אולי)

אבל חמאס לא רצה, ואנחנו לא רצינו. והנה חמאס כן רוצה (אולי). לא בלב שלם, לא בנפש חפצה, אולי כמהלך טקטי. אני לא בטוח שהם עצמם יודעים. אבל נראה שעם כל האקרובטיקה של המילים, חייבים לקבל שבשורה התחתונה מסתמן שהם מוכנים להשתתף בממשלה של אבו מאזן המנהלת משא ומתן לשלום.

בין שיקראו לה ממשלת הרשות, או ממשלה טכנוקרטית, כל גוף שיביא שלום ושחמאס יהיה קשור אתו, כל מצב כזה, מטבעו, עשוי להרחיק את חמאס, במידה כזאת או אחרת, מהקיצוניות. ממשלת נתניהו רואה זאת אחרת. היא לא מוכנה לכך עד שחמאס יוותר במוצהר ובמעשה על הטרור ויכיר במדינת ישראל.

עזבו את הציטוטים

אולי אפשר לנסות זווית ראייה אחרת. התקרבות חמאס אל אבו מאזן, מטבע הדברים, מקרבת אותו גם אלינו וגם אל בני בריתנו במערב. כמובן שייתכן שהנייה מהר מאוד יחזור בו, אבל בינתיים זה המצב.

ואם חמאס יחזור לסורו, מה הפסדנו? לפחות נרוויח משהו בשדה ההסברה. אבל אולי חמאס לא יחזור בו. אולי גם הוא התקרב להבנה שמדובר במלחמה חסרת תוחלת? אין צורך להאמין או לא להאמין בכך.

אבל אפשר, וצריך, לתת לאפשרות זו צ'אנס. אחר הכל גם אש"ף היה פעם חמאס. אי אפשר לעשות שלום אם מטיחים כל הזמן ציטוטים כאלה ואחרים שלא תמיד משקפים מציאות, קיימת או עתידית. ובכל מקרה, הסכם שכולל את חמאס טוב יותר מהסכם בלעדיו.

בכל זאת התקדמנו

"השואה - הפשע המתועב ביותר נגד האנושות בעידן המודרני". אבו מאזן, ערב יום השואה. אותי זה מרגש. בכל זאת, למרות הכל - התקדמנו.