פרה מורטום

דניאל כהנמן קורה לזה "פרה-מורטום" - תהליך המיועד להעריך מה יכול להשתבש.

כהנמן ממליץ לפני שמקבלים החלטה כלשהי - עסקית או אישית - לנסות להעריך מה יכול להשתבש. כולנו מעולים ב"פוסט-מורטום" - ניתוח בדיעבד, אבל תכנון קפדני מראש עשוי למנוע את הצורך בו וכך נולד השם "פרה-מורטום".

עד כמה שההמלצה הזו חשובה לעסקים היא אולי חשובה אפילו יותר לרגולציה בתחום הפנסיה, וזאת משתי סיבות:

1. היכולת של הרגולציה לשנות את החלטותיה קשה שבעתיים.
2. ההשפעה של לא מעט החלטות רגולטוריות הינה הדרגתית וארוכת טווח לטוב ולרע.

מכיוון שכך, טוב עושה הרגולטור הישראלי בכך שהוא לומד מנסיון של אחרים, השאלה היא האם הוא מסתכל רק על מה שעבד (למשל, המודל הצ'יליאני) או גם על מה השתבש. אם מנסים להשתמש בניסיון של מה השתבש אצל אחרים על מנת לעשות "פרה-מורטום" אפקטיבי אז כדאי להסתכל על ארה"ב מחד ויפן מאידך.

ארה"ב - שתי תקלות מהותיות:

1) האמריקאים נמצאים בחיסכון חסר משמעותי לטווח הארוך - צעירים מפרישים רק 4.3% מהכנסתם לחיסכון ארוך טווח ורק בני 55-64 מגיעים לשיעורים סבירים יותר של 8.7% מההכנסות שמופרשים לפנסיה. במאמר דעה ב-"ניו יורק טיימס" מציג Steven Rattner את ההשוואה הבאה: אילו האמריקאים היו מחוייבים, בדומה לאוסטרלים (ולישראלים), להפריש 9% ממשכורתם לחסכון ארוך טווח אז היקף החיסכון הפנסיוני בארה"ב היה מגיע כיום לכ - 25 טרליון דולר - פי שניים מהיקף החיסכון הנוכחי והרבה יותר סביר לצרכים העתידיים.

2) אמריקאים רבים מדי מנהלים לבד את חסכונותיהם הפנסיוניים וכתוצאה מכך נטייתם לזגזג עם השוק - למכור מניות כשהשוק מתרסק ולקנות מניות כשהוא עולה - גורמת לקיבוע הפסדים בכל סיבוב של השוק.

יפן - שנאת הסיכון

היפנים, כמו הנמלה, עמלו, הפרישו, אספו וחסכו אבל עשו זאת באפס סיכון ולכן עם אפס תשואה. אפס תשואה לא רק לתיק ההשקעות כי אם גם למשק ולכלכלה. התקלה בשוק היפני בולטת בייחוד בהשוואה לאמריקאים.

כשמדברים על תיקי 20\80 אצלנו, בדומה ליפנים, ברור לכל אחד שהכוונה כי 80% מושקע באגרות חוב ו-20% במכשירים מסוכנים יותר, בעיקר מניות. אבל "באמריקאית", בייחוד בחיסכון ארוך טווח, ההנחה היא הפוכה. אצל האמריקאים הכל מגויס כדי לתמוך ביזמות ופיתוח הסביבה העסקית. אז אמנם האמריקאים נמצאים בתת-חסכון אבל עם השקעה גדולה מאוד בשוק ההון ולכן עם שוק עסקי ענק ותוסס.

ישראל - יותר מזל משכל

לנו היה מזל רב, בהחלט בלשון עבר: שמרנו את החסכון ארוך הטווח סולידי, המיתון הגלובלי של 2008 פסח עלינו במידה רבה, נהננו מתשואת יתר של תחום אגרות החוב בשנים האחרונות והמשק והכלכלה צמחו והתפתחו, בעיקר בזכות משקיעי חוץ בהייטק וגז.

הבעיה היא שמצב הכוכבים, שאיפשר למשק להתפתח דרמטית וייצר תשואה יחסית גבוהה בסיכון יחסית נמוך, הסתיים. יתכן והמזל ימשיך לשחק לידנו והכל יהיה טוב גם בעתיד אבל המסקנה המתבקשת מה"פרה-מורטום" המקוצר להלן היא שאם לא נלמד מהטעויות של יפן ובמקביל של ארה"ב אז התסריט הסביר הוא שנמצא את עצמנו בעוד עשור בלי מספיק פנסיה ועם כלכלה מקרטעת.

כדאי למדינה לעודד את החסכון ארוך הטווח וכדאי גם לכל אחד מאיתנו לשאוף לחיסכון גדול יותר ולהגדיל את הפיזור של החיסכון הפנסיוני כך שלא יהיה מרוכז באג"ח ישראלי. ככל שהמדינה תעודד אותנו כפרטים, באמצעות תמריצי מיסוי או תמריצים אחרים, לקחת סיכון ולהשקיע בעסקים מקומיים, כך התמיכה בכלכלה וההסתברות לתשואה יגדלו.

*הכותבת היא יו"ר IBI ניהול תיקים