טיול לסופ"ש: חבילת כיף זוגית של טיסה במסוק בשמי ישראל

אתמול הוא חילץ פצועים בתאונת דרכים, הבוקר "חילץ" אותנו מחיי השגרה. טייס המסוקים אבישי וולף, המורגל במראות הקשים של כבישי הדמים, הוא מעתה גם מדריך טיולים מעופף מטעם חברת להק תעופה. השינוי המרענן נולד בעקבות החלטה שקיבלו הבוסים שלו, מנחם לוי ורון בן-משה, בעלי החברה, לעסוק לא רק בחילוצים רפואיים ובהטסת אח"מים אלא גם בתיירות.

לרגל השקת הזרוע השיווקית החדשה של החברה, התנדבנו - בן יוסטר הצלם ואנוכי - לבחון מקרוב את המוצר. בשעת בוקר מוקדמת, אחרי תדריך בטיחות קצר, כבר היינו ישובים ורתומים במסוק שיעיף אותנו ליום כיף. אבישי מבקש ממגדל הפיקוח בשדה התעופה בחיפה אישור המראה, אך זה מקרקע אותנו עד אשר טיסת ארקיע מאילת תנחת. עוד כמה קטנות, ואנחנו באוויר.

כבר בשלב ההמראה תהיתי אם היה זה חכם מצדי ליזום כתבה שכזו. אבישי הרגיע שמסוק דו-מנועי כמו זה שמטיס אותנו (למורעלי מטוסים: דגם Bo 105 של חברת איירבס הליקופטרס) בטוח יותר ממסוק חד-מנועי. נשמתי לרווחה, אבל אז הגיעה רוח שטלטלה אותנו. רוני כהן - שהוא ובת זוגו אורלי פאר קנו את יום הכיף הזה בשחקים לרגל 14 שנות נישואין (פרק ב') ואנחנו הצטרפנו לטיסה שלהם - הרגיע, "זאת נחשבת לרוח רגועה מאוד". מאחר שגם הוא טייס (של מטוסים קלים) - נרגעתי.

טסנו בגובה 500 רגל - שזה הגובה המינימלי שמותר לטוס בשמי הארץ במסוק אזרחי. הודות לנומך ולראות הטובה (אחרי כמה ימים מאובקים), יכולנו לתצפת היטב על העיר חיפה ולהבחין גם בשתי עמדות של כיפת ברזל. בדרך צפונה חלפנו מעל בקעת בית נטופה היפה, שבעונות גשומות מוצפת, ובעונות שחונות כמו זו הנוכחית - יבשושית משהו. ראינו גם איך המוביל הארצי מפלח את הבקעה ונשפך למאגר המים אשכול.

רגע אחרי כן כבר היינו מעל העיר נצרת. תמרון חד, ואבישי ממקם אותנו מעל כנסיית הבשורה. "כאן מרים קיבלה את הבשורה מהגינקולוג שלה", הוא אומר ומתנצל, "אשתי גינקולוגית, ולכן כל דבר אצלי מתפרש בכיוון הזה". שנייה אחר כך הוא אומר לנו בקשר: "תסתכלו ימינה. נכון שהר תבור נראה כמו בטן של אישה בהיריון?!".

המשכנו מעל בקעת תורען ומעל כפר כנא, ובדיוק בנקודה הזו ראינו באופק את טבריה ואת רמת הגולן. "ככל שטסים נמוך יותר, מהירות הטיסה גבוהה יותר", מוסיף אבישי. אנחנו טסנו במהירות 110 קשר, השקולים לכמעט 220 קילומטרים לשעה. ואכן שניות אחר כך הכינרת נפרסה מולנו במלוא הדרה, ואחריה גם הארבל. "הר הארבל הוא מקום יפהפה, שבפסגה שלו נטוע עץ שאותו רואים מכל מקום. אבל כשמתקרבים, זה העץ הכי מכוער שיש", אומר אבישי. ואכן, כשחלפנו מימין לעץ ראינו שיש צדק בדבריו. קצת אחרי העץ הכעור, הפתעה נוספת: רגל של דב. מישהו עם חוש אסתטי/הומוריסטי עיצב באדמתו של קיבוץ עמיעד בריכות מים בצורת כף רגל דובית.

בשלב הטיפוס לנחיתה בראש פינה הבליחה הפתעה נוספת: להקת חסידות, ואז נזכרתי שאנו בעיצומה של עונת הנדידה. הציפורים חוזרות באביב מאפריקה לאירופה. אבישי מדווח על כך למגדל הפיקוח ומבקש ליידע טייסים אחרים בסביבה על "תרמיקת חסידות", שמשמעה אוויר חם שעולה למעלה, ועליו הציפורים יכולות לדאות בספירלה. "מה הסיכוי לשרוד אם חסידה פוגעת בנו?", שאלתי. "רק אם חופת המסוק מתרסקת מעוצמת הפגיעה, אז זה מסוכן", משיב אבישי, ובאותה נשימה מבקש לשמור על דממת אלחוט. "נדבר אחר כך. אני רוצה להתרכז בנחיתה בגלל כל הציפורים". נוחתים? איפה? חיפשתי מנחת ולא מצאתי.

"עם מסוק אפשר לנחות כמעט בכל מקום", מסביר אבישי. אנחנו נחתנו ברפת של מלון מצפה הימים בראש פינה. מחיאות כפיים של הנוסעים הוציאו אותי מההלם.

הטיסה הלוך, בין חיפה למצפה הימים, שארכה כעשרים דקות בסך-הכול, הסתיימה, ואנחנו נחתנו ישר לארוחת בוקר מצוינת במלון. את ביצי החופש סיפקו התרנגולות של המלון, הירקות האורגניים גדלו בשטחים החקלאיים שלו, והגבינות יוצרו מחלבן של הפרות שראינו קודם בורחות לכל עבר מרעש הרוטור.

אחרי מנוחת עיכול אל מול נוף עוצר נשימה הניבט כמעט מכל חלון, הפקרנו את גופנו למעסים בספא המקומי, שהרי אין כמו עיסוי טוב וריחני באמצע היום. את הביקור במלון סיימנו בארוחת צהריים מאוחרת במסעדת מוסקט הידועה לטובה. הטיסה חזרה הייתה רומנטית הודות לשקיעה היפה שליוותה אותנו. "אתם יודעים מה כיף בטיסה? שאפשר לרדוף אחרי השמש השוקעת", סיכם אבישי. ואכן כך היה.

טיסת כיף של עשרים דקות: 1,800 שקלים לארבעה אנשים.

חבילת ספא במלון מצפה הימים, הכוללת טיסה במסוק הלוך ושוב (יציאה מחיפה או מקיסריה) שתי ארוחות עיסוי: החל ב-6,600 שקלים לשני זוגות (זוג שירצה לטוס לבדו במסוק, ישלם את מלוא הסכום שכן המסוק מיועד לארבעה אנשים, לא כולל הטייס). יציאה מתל אביב למצפה הימים מזניקה את המחיר ל-11,600 שקלים.

טל' 04-8555224, www.lahakaviation.com