טעים, נעים ומשתלם: ביקרתם במסעדת "הלובי" בצפון ת"א?

"האוכל בצהריים לקוח מאותו עולם תוכן של תפריט הערב".

מה? מה הוא אמר לי עכשיו?

צהריים. אני ובני הצעיר לבד בבית. הגדול ואשתי נסעו לאילת להשתתף באליפות העולם לציפורים, כפי שכיניתי ביני לבין עצמי את תחרות "אלופי הנדידה" שבה התחרו ביניהן קבוצות צפרים מרחבי העולם במשך יממה שלמה (מארבע בבוקר עד ארבע בבוקר המחרת...). המטרה הייתה לראות כמה שיותר מיני ציפורים ביום אחד. למי שסקרן לדעת, הקבוצה המנצחת ראתה 169 מיני ציפורים. הקבוצה של בני, שבה היו חברים שלושה ילדים ושני מבוגרים, הגיעה ל-110 מינים. טוב, הם בכל זאת הפסיקו בתשע בערב. בסך-הכול נצפו 241 מינים שונים של ציפורים, מתוך כ-540 שנצפו אי-פעם בישראל (נכון שאתם מרותקים?).

ובחזרה לסיפור. מכיוון שזכינו בשלושה ימים של זמן איכות, החלטנו אני והקטן להתפרע בכל יום במסעדה אחרת. את היום הראשון הקדשנו לארוחת צהריים עסקית במסעדת לובי החדשה בצפון הרחוק. צפון דיזנגוף. מכיוון שידידי הטוב מר כץ עזר כאן קצת לבנות את תפריט היין (שנראה אכן מצוין, אפילו שאני הסתפקתי בבירה מחבית), התייעצתי איתו לגבי המקום, והוא טען בתוקף שהלובי הוא מקום של לילה. נו טוב, מה לעשות, בלילה תכננו להמשיך לקרוא את "שר הטבעות". אבל רציתי להיות הוגן, אז שאלתי את המסעדה בטלפון אם תפריט הצהריים כולל גם מנות מתפריט הערב. התשובה שקיבלתי הייתה הנ"ל. עולם תוכן. אלוהים ישמור. מה זה כאן, מסעדה או לוח שידורים?

לא חשוב. בכל זאת הלכנו.

אני כידוע מבין קטן מאד בעיצוב, אבל הקירות הלבנים הבוהקים של הלובי, כמו גם שאר האלמנטים העיצוביים של המקום הקטן והצפוף הזה, דווקא מתכתבים היטב עם עולם התוכן של היום, שבו אני דווקא מבין היטב. ישבנו על הבר, ראש אל ראש, וניקרנו קצת בלחם המשובח שהגיע מיד, ללא חיוב. אני שתיתי בירה פרוני איטלקית בהירה וטובה, וג'וניור הסתפק בלימונדה. אבל עשינו "לחיים".

אחר כך הגיעו הראשונות, הכלולות במחיר העיקרית. קרפצ'יו* חציל וטרטר אינטיאס. שאלתי את הברמן אם זה אשכרה חציל חי, אף שניחשתי שלא, והוא טען בתוקף שכן. זה היה כמובן חציל קלוי. לא משנה, זה אותו עולם תוכן, וזה היה בסדר גמור. שגרתי וטעים. החציל קושט בפרוסות פלפל אדום חריף ובעלי אורגנו, והיה עשוי כמו שצריך.

הטרטר כלל, חוץ מאינטיאס שנחתך קטן מדי לדעתי, גם קוביות צנונית ופרחי כרובית שפוררו עד דק (וטוב שכך) ברוטב שמן זית, טחינה ויוגורט. קצת מקושקש, אבל טעים למדי בתור סלט בריאות שכזה. המשכנו בשניצל עם פירה לבני ובקציצות בורי בשבילי. השניצל היה שניצל, הגון וטוב, והפירה אפילו טוב מאוד.

מחבת הדגים הייתה סנסציה. לא, לא בגלל שלא אכלתי עשרות כמותה בעבר. גם לא בגלל רבעי העגבניות הצלויות שנחו לצד הקציצות, שתובלו היטב ונצלו למשך זמן מדויק, שהותיר אותן עסיסיות כנדרש. הסנסציה נרשמה מכיוון שלראשונה בחייו הסכים בני לטעום קציצות דג, ואפילו אהב אותן. בינגו. היה שווה לבוא. בקרוב בצלחת שלך, חביבי.

קינחנו בפאדג' שוקולד חם עם רוטב "מילקי" ושלוש תלוליות מוס שוקולד. שחיתות. כשחזרנו הביתה, שאל בני אם המלצרים שממליצים לך על מנות ואומרים שהן טעימות, באמת טעמו אותן או שהם סתם מנסים למכור לך. אני חושב, טען בתוקף, שמלצרים צריכים לטעום את כל המנות והם אלה שצריכים להגיד אם זה טוב או לא. למה? הסתקרנתי. כי טבחים מבינים באוכל יותר מאנשים רגילים, הסביר הנער, ולעומתם מלצרים הם כמו אנשים רגילים, אז הם ידעו מה יהיה טעים ללקוחות. אני מקווה שכל מסעדני העיר יאמצו חלק מהתובנות שלו.

איני יודע מהו בדיוק "עולם התוכן" שעליו דיבר מי שדיבר איתי בטלפון. אני רק יודע שהיה טעים ונעים ומשתלם, ושזה יופי של מקום לאכול בו צהריים עם בנכם הצעיר או עם מי שזה לא יהיה.

לובי

פרטים: דיזנגוף 300 תל אביב, טל' 03-5222300; א'-ה' 01:00-12:00; ו'-שבת 01:00-11:00.

מחירים: טרטר אינטיאס - 38 שקלים, קרפצ'יו חציל - 38 (הראשונות כלולות במחיר העיקרית בצהריים), שניצל ופירה - 59, מחבת קציצות דג ( הפעם זה היה בורי) - 65, פאדג' שוקולד - 38 שקלים

 מסעד ת הלובי / צילום: תמר מצפי