שואה בגן הילדים

היום חזרת מהגן עצבני ומבולבל ולא רצית להגיד לי למה אבל אני יודע למה כי הגננת שלך הודיעה לנו שלשום במייל שהיא הולכת לספר לכם על יום השואה ״בדרך המתאימה״ לגילכם. אני לא יודע מה בדיוק סיפרו לכם שם בגן ואיזו דרך מתאימה קיימת לספר דברים כאלו לילדים בני ארבע אבל רציתי לשתף אותך במה שאני הבנתי מהיום הזה - שאני כנראה לא אוכל להגן עלייך מכל הרוע, הטמטום והצביעות שיש בעולם הזה.

אתה מבין, הגננת שלך סיפרה לך משהו שאיש אחד מאד חשוב שקוראים לו שר החינוך וכנראה גם החברים שלו - שר האוצר וראש הממשלה - חשבו שאתה צריך להכיר כבר עכשיו, בערך בזמן שבו אתה צריך לדעת איך להתלבש לבד או איזה מספר בא אחרי עשרים.

ואני, אבא שלך, לא יכולתי לעצור את הטירוף הזה כי הייתה לי ישיבה נורא דחופה בעבודה ועל זה אני רוצה לבקש ממך סליחה. אני מצטער בן, כי שום דבר לא יכול להיות חשוב כמו לעצור את הרוע והציניות כשהם עוד קטנים, כשהם רק זרע קטן של פחד שמישהו החליט לנטוע עמוק בתוך הלב שלך ושל החברים שלך כדי שיוכל להמשיך לעשות עליכם מניפולציות עשרות שנים אחר-כך.

נזכרתי ביום הזה דווקא בסבא רבא שלך, אבא של סבתא שלך, שגם אני בקושי היכרתי, אבל הוא ברח מעיירה קטנה באוקראינה, הרבה לפני שרוע וטמטום גרועים בהרבה השתלטו על המקום ההוא. בחושים הפשוטים והחזקים שלו הוא הבין שהוא צריך לגדל את הילדים שלו במקום שרבנים ועסקנים לא יוכלו לגעת בנפשות שלהם, ולהחליט מה טוב עבורם ושהם לא יצטרכו לחיות בפחד רק מפני שהם יהודים.

וניסיתי לדמיין מה הוא חשב לעצמו כשגילה מה שקרה שם, כשכל המשפחה הענקית שנשארה מאחור נעלמה, האם הרגיש בר מזל וחכם מאד או עצוב וקטן מאד כשהבין שאיש אחד לא יכול לשנות את ההיסטוריה ולפעמים אפילו לא את גורלו שלו? אתה מבין בן, יש המון שאלות שהיום הזה מעלה, אבל את האנשים שמחליטים בשבילי ובשבילך זה לא כל-כך מעניין כי הם חושבים שכל דבר אפשר לעבד ולהגיש בצורה המתאימה לגילנו.

בן, מאחר ואני מעריך את החושים הפשוטים והחזקים של סבא שלי יותר ממה שאני מעריך 1,000 פסיכולוגים חינוכיים וגם אני רוצה לחיות במקום שבו רבנים ועסקנים לא יוכלו לגעת בנפש שלך, שלא יחליטו מה טוב עבורי ועבורך ושלא תצטרך לחיות בפחד רק בגלל שאתה יהודי, אני רוצה להבטיח לך הבטחה. אני רוצה להבטיח לך שבשנה הבאה אני לא אשלח אותך לגן ביום השואה. וגם לא בשנה אחריה. אולי נלך לים ואולי ניסע ליד ושם.

אולי כשתהיה יותר גדול ניסע ביחד למקומות שהזוועות האלו התרחשו בהם ואולי לא. כמו שאתה נוהג לומר בעל הזדמנות בחכמתך הרבה ״כל אחד מחליט על עצמו״. אני בטוח שתגדל ותדע שהייתה שואה גם בלי הגננת וגם בלי משרד החינוך, ואפילו בלעדי.

ואני מבטיח לעשות כמיטב יכולתי כדי לענות לך על כל שאלה בכנות גם כשלא יהיו לי תשובות ולא להסתפק בתשובות המוכתבות מלמעלה. כי אם יש משהו שכן הייתי רוצה שתלמד זה לחשוב בשביל עצמך, ולחלום, ולדמיין ולא להסתפק אף פעם במה שאתה כבר יודע או במה שמישהו החליט שאתה צריך לדעת היום. רק לפני שבועיים היגדתי לך כמה חשוב להיות בן חורין וכל-כך מהר אני והמדינה שסבא שלך חלם עליה עשינו בדיוק ההיפך.

אז רוץ לשחק בחצר עם החברים שלך, ותשתוללו ותמציאו ספינות ומרוצי מכוניות ואל תקשיבו למבוגרים שאומרים לכם שהיום זה יום מאד עצוב. כל יום הוא יום עצוב מאד וגם יום שמח מאד וכנראה שיהיו לכם הרבה משניהם, אבל זו כבר הבחירה שלכם. אני פה בשביל לעזור ולהגן עלייך כמה שאפשר ואולי זה לא מספיק אבל אני מבטיח לך להמשיך לנסות ביחד איתך.

באהבה, אבא