ועדת הסדרי החוב בראשות יעל אנדורן, מנכ"לית האוצר, פרסמה ביום רביעי את המלצות הביניים שלה, להסדרת התחום הפרוץ. מהרבה בחינות אפשר לראות בהמלצות הללו חוברת הוראות ל"איך לא לחזור שוב על מקרה אי.די.בי". בכל נקודה ונקודה נראה כי מול עיני הוועדה עמדו גיוסי החוב הענקיים של אי.די.בי, קריסתה העסקית וההסדר שבא בעקבותיה.
לא לחכות לחדלות פירעון
בעיה מרכזית שמאפיינת את שוק האג"ח הקונצרניות בישראל (והרבה פחות את הבנקים) נובעת מכך שהליך ההסדר יוצא לדרך רק לאחר שמצב החברה נהיה גרוע ממש. התוצאה היא שהפגיעה הכספית במשקיעים ובחברות עצמן קשה יותר ככל שמתעכב הטיפול בבעיה. הוועדה מתייחסת לסוגיה הזו באמצעות מנגנון של הסדר חוב מוקדם (וולונטרי) שהחברה תוכל ליזום בשקט ולנהל את הדיונים עליו ללא ידיעת הציבור (רק שלב האישור יהיה פומבי באסיפות מחזיקי האג"ח).
המנגנון הזה יסייע לחברות שנקלעו לקשיים, אך יש להן תוחלת כלכלית, להימנע מפגיעת הליך ההסדר. בכך יצומצם במקרים אלה המחיר שמשלמים כיום הנושים והחברות עצמן בהסדרי חוב ואפילו בפירוק, בחברות שהטיפול בהן מתעכב מדי.
עם זאת, לפתרון זה עשויות להיות השלכות נוספות, לא בהכרח חיוביות עבור המשקיעים, כמו הגדלת מספר הסדרי החוב, ואפשרות לבעלי שליטה "לשתף את הציבור" ביציאה מהקשיים, גם בשלבים שעד כה הם נשאו בהם לבדם במאמץ.
שכר ועונש: שיפור של המנגנון
הרוב המכריע של הסדרי החוב בישראל הסתיים עד כה ללא החלפת שליטה בחברה. מי שלקח חוב ולא הצליח להחזיר אותו, גם בגלל כישלון ברור שלו, נותר ברוב המקרים האיש שיכוון ואף ייהנה מהחברה גם בעתיד. מבחינה זו, הוועדה משפרת משמעותית את יכולתם של הנושים הפיננסיים לקחת את החברות מידי בעלי שליטה שלא משלמים את חובם.
יחד עם זאת, בניגוד לאמירות החד משמעיות מאתמול שמי שלא ישלם ייאבד את החברה, הרי שבפועל המלצות הוועדה בהיבט זה אינן כה ודאיות וחד משמעיות. ועדיין, הן בהחלט מקלות על התהליך ומדגישות את תמרור האזהרה שניצב בפני בעלי השליטה. מנגד, הוועדה לא אוסרת על הגופים הפיננסיים להעמיד אשראי למי שכבר נקלע להסדר חוב - תחת ההנחה (המוצדקת לדעתנו) שאיסור גורף לא בהכרח ייטיב בעתיד עם החוסכים.
תחימת משך ניהול הליך ההסדר
אחת הצרות בשוק האג"ח הקונצרניות היא משך הזמן הארוך מאוד שחולף מהרגע שהחברה מבינה שהיא נדרשת להסדר חוב ועד שההליך מסתיים בהסדר. אמנם הוועדה לא מדברת בקול אחד בנושא זה, והיא לא הכריעה בו ופרסמה שתי אופציות (הליך מינוי מנהל מיוחד או פניה לביהמ"ש), אבל בכל מקרה מדובר על שיפור ביחס למצב הקיים.
באופציה הראשונה מוצע שאם עברו 45 ימים שבהם חברה לא עמדה בחובותיה ימונה לה מנהל מיוחד, וכעבור עד 75 ימים יבוצע בה הסדר חוב או פירוק. האופציה השנייה היא של הליכה לביהמ"ש תוך 45 יום (עם אפשרות לתוספת זמן של עוד עד 90 יום באישור 75% ממחזיקי האג"ח). כך, המלצות הוועדה קובעות מעין סטנדרט של עד 120 יום לטיפול בהסדר חוב (לעומת הסדר חוב ממוצע של 320 יום כיום).
במקביל, הוועדה ממליצה להגביל את שכר נותני השירותים שחיים מהסדר החוב. מדובר במהלך מבורך שנועד לשנות את המציאות הקיימת, בה גובים עשרות יועצים ועורכי דין המלווים את הצדדים להסדר סכומי עתק מופרזים על חשבון קופת החברה המצומקת.
טיפול גם בשלב העמדת האשראי
חלק משמעותי מהמלצות הביניים של הוועדה לא מתרכז בהסדר החוב עצמו אלא כבר בשלב מתן האשראי לחברה על ידי הגופים המוסדיים והבנקים. זאת, הן בחיזוק הגילוי ביחס לצרכי המזומנים של בעלי השליטה - גם במעלה פירמידת ההחזקות של החברה הלווה - והן בנוגע להתנהגותם בעבר בחברה בקשיים פיננסיים.
הסדרה נוספת של שלב מתן האשראי נוגעת להחמרת ההתייחסות לאשראי הניתן לקבוצות עסקיות ולביצוע רכישות ממונפות, או לחברות הפועלות בענפים שונים. מבחינת הוועדה מדובר במהלך שנועד להשפיע על התמחור הקלוקל של סיכונים שאפיין את שוק האשראי העסקי בעבר ביחס לגופים אלו.
עם זאת, צריך לזכור כי הבעיה בתמחור אינה נעצרת כאן: "הכסף הטיפש" בקרנות הנאמנות ועודפי הכספים שזורמים לגופים המוסדיים ומחפשים השקעה פשוט גדולים על שוק החוב המקומי, כך שהמרווחים בו פשוט נמוכים מדי. הוועדה לא התייחסה לזה, ולמען האמת זה כלל לא במנדט שלה.
הסוסים ברחו מהאורווה?
המלצות ועדת הסדרי החוב מגיעות לאחר עשרות הסדרי חוב שנערכו בשנים האחרונות וגילחו מיליארדי שקלים מחסכונות הציבור. ציבור שכספו הושקע ללא ידיעתו - באמצעות הגופים המוסדיים - בשורה ארוכה של עסקאות כושלות, החל מרכישות נדל"ן ברומניה, דרך רכישות ממונפות של חברות וכלה בהלוואות שניתנו ללא בטחונות ובריבית אפסית.
כדרכן של ועדות, גם זו מגיעה מאוחר, בעקבות כשלי השוק, אבל לא מאוחר מדי שכן גם בעתיד, כמנהגו של עולם האשראי, נראה עוד חברות רבות המגיעות לחדלות פירעון.
המספרים של ההסדרים הסדר חוב ממוצע נמשך כ-10 חודשים; רק ב-10 מבין 116 חברות שנכנסו להסדר הוחלפה השליטה הסדר חוב ממוצע בישראל נמשך יותר מעשרה חודשים ובסופו בעל שליטה שלא עמד בחובו נשאר עם השליטה בחברה. כך עולה מנתונים שנכללו בדוח הביניים של ועדת הסדרי החוב בראשות יעל אנדורן, שפירטה כי מסוף שנת 2008 כ-116 חברות החלו בתהליך של הסדר חוב מול מחזיקי האג"ח.
מהנתונים עולה כי רק בחלק קטן מהחברות בהן הסתיים הסדר החוב, 8.6% (או 10 מתוך 116 חברות), כלל ההסדר גם חילופי שליטה. מדובר במיעוט של ממש, שמעיד אולי משהו על העונש משית השוק על בעלי שליטה שלא עומדים בהתחייבויותיהם. בניטרול חברות שנכנסו להליכי פירוק, משתפר שיעור העברת השליטה ל-12% מהחברות שנכנסו להסדר.
מנתוני הוועדה עולה עוד כי בסך הכל מספר הסדרי החוב בשוק ההון הסתכם בכ-140 (בחלק מהחברות נערך יותר מהסדר חוב אחד). 77 מההליכים הסתיימו בהסדר חוב, 44 הסתיימו בפירוק, ו-19 טרם הסתיימו. היקף החוב הכולל המצטבר שעבר הסדר או נמצא בתהליכי ההסדר, הסתכם לאורך התקופה בת 6 השנים בכ-40 מיליארד שקל במונחי ערך נקוב, כששווי השוק של האג"ח שנכנסו להסדר עמד על 16.7 מיליארד שקל בלבד.
בוועדה מציינים עוד כי "ניתוח מאפייני החברות שנכנסו להסדר, מלמד על מספר והיקף גבוה של הסדרים בחברות נדל"ן (כ-54 חברות שנקלעו להסדרים עם חוב בערך נקוב של 18.8 מיליארד שקל, ר' ש') ובחברות החזקה (21 חברות, 11.8 מיליארד שקל חוב, ר' ש') - ענפים שמאופיינים ברמות מינוף גבוהות".
עוד עולה מהנתונים כי כחמישית מכלל החברות שנקלעו להליכי הסדר משתייכות לקבוצות עסקיות, אבל חלקן של חברות אלו מסך החוב שבהסדר גדול בהרבה ומהווה כ-52%.
גורם נוסף שמאפיין לדעת הוועדה את מפת הסדרי החוב בישראל נוגע לכך ש"חלק ניכר מהחברות שנכנסו להסדר נמצאו לפחות כמה חודשים קודם לכן במצב קשה מאוד, שהצדיק כניסה מוקדמת יותר להסדר חוב... תהליך הסדר החוב בחברות רבות החל בשלב מאוחר, כאשר ניתן היה לדעת לפי המידע הפומבי הקיים בשוק שהחברה צפויה לבצע הסדר חוב זמן רב לפני כן".
ולבסוף, לא כולם נפגעים מהליכי הסדרי החוב, ויש כאלו שדווקא נהנים מהמגמה הזו, כשלעתים נראה שנוצרה כאן תעשייה שלמה וצומחת שמתמחה בתחום. הוועדה מציינת בהקשר זה כי "הזמן הנדרש לצורך אישור הסדר עמד בממוצע על 320 ימים", וכי לאורך השנים לא ניתן לצפות במגמת ירידה במשך הזמן הזה "וזאת על אף הצפי שהניסיון שנצבר על ידי כלל השחקנים יביא להתקצרות ההליכים".
נתונים בולטים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
