"בלאט הוא אוצר לאומי. מהמאמנים הטובים בעולם, לא רק באירופה"

אנחנו בערב יום העצמאות, אך ספק אם ניתן לכנות את בראד גרינברג ציוני. מאמן הכדורסל האמריקאי-יהודי הגיע לארץ לראשונה לפני פחות משנתיים. "עד אז רק שמעתי על ישראל. רציתי לבקר בה אבל בגלל כל מיני סיבות זה לא הסתדר". גרינברג מגדיר את עצמו "יהודי מבחינה תרבותית. פחות מבחינה דתית". הוא בעיקר בחור מלונג איילנד, בנו של מאמן כדורסל ואח של פרשן כדורסל ידוע (ומאמן לשעבר, סת' גרינברג), שבילה את כל חייו סביב ההופס. "יצא לי לעבוד בהמון תפקידים סביב המשחק, משחקן דרך סקאוט ועד ג'נרל מנג'ר. אבל בסופו של דבר הכי מתאים לי לאמן", הוא אומר.

אחרי שנתיים בישראל, יש לו כמה אבחנות מאוד מאוד ברורות לגבי מי אנחנו הישראלים, איך נראית התקשורת הישראלית הארסית, ואפילו מה מפריע לו אצל ההנהלות של כמה מהקבוצות בליגת העל.

***

גרינברג הגיע לישראל לבד. "אשתי עדיין חיה בארצות הברית והיא באה לראשונה לבקר אותי בירושלים לאחרונה. יש לי בן שהוא בעלים של בר בטביליסי, גאורגיה, ובת שעובדת במנהטן. בגדול, אני כאן לבד.

"אני חושב שישראל זו מדינה של אנשים מאוד גאים. מאוד בטוחים בעצמם. יש להם גם סיבה טובה: המדינה הזו קיימת רק 66 שנה והיא השיגה המון. ישראלים הם אנשים מאוד ישירים, שזו תכונה שאני מעריך, אבל לפעמים יש תחושה שהם ישירים מדי. יש עוד משהו, ובזה אולי אני מאשים את עצמי - יש פערי שפה. לעתים אנשים שמדברים איתי לא ממש יודעים אנגלית על בוריה, ואני כמובן לא יודע עברית, ולכן מה שאני שומע מהם זה דברים מאוד בוטים אבל לא בטוח שיש להם כוונה לדבר כך. אולי זה פשוט כיוון שהם לא שולטים לגמרי בשפה, אבל אני מודה שאני לפעמים מקבל רושם שמדברים אליי בבוטות, שאני לא רגיל אליה". לפני שהגיע לארץ נאלץ גרינברג להרחיק עד ונצואלה, שם אימן גם את הנבחרת הלאומית. "ההזדמנות להגיע לישראל היתה בגלל שיזמתי אותה", הוא מספר, "למדתי שיש למכבי חיפה בעלים אמריקאים (ג'ף רוזן) וידעתי גם שבמשך שנתיים הקבוצה מאוד לא הצליחה. אז פניתי אליהם ואיכשהו קיבלתי את התפקיד. לא היה לי מושג לקראת מה אני מגיע".

בחיפה הוא מצא "עיר יפהפייה". אפילו גרינברג לא חלם שבסיום עונתו הראשונה בארץ הקודש הוא יוליך את המועדון הירוק לגמר הגביע ולאליפות היסטורית. "אנשים סביבי שמחו יותר ממני כשזכינו בתואר", הוא אומר, "סביבי כולם היו בהיסטריה. לא יכולתי להבין עד כמה גדול ההישג הזה מבחינתם. עד היום עוצרים אותי ברחוב ומודים לי על זה שעזרתי להכניע את מכבי ת"א ולנשל אותם מהתואר".

ההצלחה שלו לא נעלמה גם מקבוצת הבעלות החדשה של הפועל ירושלים, שהימרה והחתימה לראשונה מאמן אמריקאי במלחה. "ירושלים זו עיר שונה במהות מחיפה. חיפה זו עיר של ים וחיים טובים, ירושלים זו עיר עם המון דתיים והרבה מאוד היסטוריה. אבל אני נהנה מאוד בשני המקומות. למזלי גם יצא לי לעבוד בישראל בשתי קבוצות מצוינות".

לאורך כל הראיון ניכר כי לגרינברג אין שום רגשי נחיתות מול מכבי. בכל זאת, מדובר באדם שהיה עוזר מאמן בניו יורק ניקס, מנהל מקצועי בכיר בפורטלנד טרייל בלייזרס וג'נרל-מנג'ר בפילדלפיה 76 (בחר את אלן אייברסון בדראפט). הוא אימן במכללת רדפורד והוליך אותה פעמיים לטורניר ה-NCAA. ועדיין, הוא טוען כי "שמעתי על מכבי ואני מאוד מעריך את מכבי. זו אחת הקבוצות הטובות באירופה. אבל לדעתי הצלחנו לבנות בירושלים קבוצה שיכולה להתחרות איתם. כבר ניצחנו אותם פעמיים ואנחנו רוצים לנצח אותם שוב אם זה מה שיעמוד בינינו לבין אליפות".

הוא גם לא חולם לאמן במכבי. "ראשית, אני מאושר בירושלים. שנית, אני חושב שמכבי צריכים להיות מטורפים לוותר על דייויד בלאט ("חבר קרוב"). לדעתי בלאט הוא אוצר לאומי. מהמאמנים הטובים בעולם, לא רק באירופה".

למה לדעתך לא עובדים כאן יותר מאמנים אמריקאים? הרי בלאט ואתה זה הצלחות מאוד גדולות, וארה"ב היא ערש הכדורסל.

"להרבה אמריקאים זו הקרבה גדולה מדי לבוא לישראל. קשה לעזוב משפחה, וקשה לעזוב חלומות על קולג'ים או NBA. אבל אני כן חושב שמאמנים אמריקאים יכלו להצליח כאן, כי רבים מהשחקנים הם אמריקאים. יש משהו בקשר הזה, של השפה, והטרמינולוגיה והתרבות, שעוזר לשחקנים רבים להתגבר על בעיית ההתאקלמות שלהם. כך שאני חושב שזה לא רעיון רע להביא מאמנים אמריקאים, שיהיו כאן קצת יותר כאלו.

"אני מאוד אוהב את ישראל אבל ברור שלא סיימתי את תהליך ההתאקלמות שלי. בכל זאת, הגעתי כאן לראשונה בגיל 58. זה מקום לגמרי שונה מאמריקה, אבל מצד שני גם מקום מאוד נוח לאמריקאים. כולם מדברים אנגלית, אנשים מאוד נחמדים אליי. אני כן רוצה להתערות בארץ. אז אולי ללמוד עברית זה די קשה, אבל אני כן קורא ספרות מתורגמת על ישראל. זה כולל גם ספרים על יחידת הצנחנים ואת 'תרנגול כפרות' של אלי עמיר".

איך אתה מסתדר עם ההנהלות שלך, איך ניהול הכדורסל כאן שונה ממה שהכרת באמריקה?

"בסך-הכול יצא לי לעבוד עם הנהלות מאוד טובות - גם בחיפה וגם בירושלים. אלה אנשים מוכשרים שרוצים את הטוב ביותר עבור הקבוצה. יש בארץ תופעות שאני לא רגיל אליהן, כמו אנשי הנהלה שיושבים על הספסל. באמריקה זה בחיים לא יקרה. כאן יש לפעמים אנשים שהם לא שחקנים או אנשי צוות מקצועי, שיושבים על הספסל, ואת זה אני פחות אוהב. אני גם משתדל שבקבוצות שלי זה פחות יקרה".

איך אתה מסתדר עם השחקנים בארץ?

"השחקנים שיצא לי לעבוד איתם היו ברובם נהדרים. הם חבר'ה טובים שיודעים להקשיב ולעבוד קשה. בסך-הכל אני גם חושב שיש כדורסלנים מוכשרים בארץ".

 שחקן הפועל ירושלים יותם הלפרין

***

את הפריחה המדהימה של יותם הלפרין, דווקא אצלו, אחרי שנים של אכזבות, הוא מסביר בשיחה שהשניים ניהלו בתחילת העונה. "אני מאוד אוהב ומעריך את יותם, ואמרתי לו את זה מההתחלה. אני מבקש ממנו להיות עם ביטחון ולפעמים אפילו קצת משוגע, כי הוא שחקן אחראי מדי. הוא פחות לוקח זריקות ויותר מחפש אחרים, ולעתים זה לרעתו. אבל יותם אמר לי, 'קואץ', אני לא מסוגל להיות משוגע'. אבל אין ספק שהוא משחק עם ביטחון והוא נותן לנו עונה נהדרת".

גם בעונה שעברה וגם העונה, נראה ששחקנים שלך נותנים עונות מצוינות. יש לך הסבר לכך?

"התמזל מזלי לאמן שחקנים ממש טובים בשתי הקבוצות", משיב גרינברג וצוחק, "בנוסף, אני חושב שאני נותן יותר ביטחון לשחקנים שלי אולי בהשוואה למאמנים אחרים. אני פחות מלחיץ ולוחץ. אני נותן לשחקנים אפשרות להתבטא. אני לא מנסה להיות קונטרול פריק ולשלוט במשחק כל הזמן. זה לא הכדורסל שאני מאמין בו. אני מאוד מנוסה וראיתי כבר הכול. אז אולי השילוב בין הניסיון לחופש לשחקנים יוצר שילוב טוב".

גרינברג נותן קרדיט למאמנים הישראלים בליגה, ורק רומז שהם מתקשים 'לשחרר'. "מרביתם ממש מקצועיים. הם אנשי מקצוע טובים, אולי קצת יותר מדי מנסים לשלוט במשחק, אבל באמת שאין לי ביקורת עליהם כמעט".

והקהל?

"מצד אחד, לאוהדים פה יש המון תשוקה. אבל מצד שני, לא בא מספיק קהל. לדעתי הליגה הזו טובה והיא שווה הרבה יותר קהל. אבל משום מה התדמית שלה בארץ לא הכי טובה, ולא בצדק".

מה שמוביל אותנו לתקשורת?

"העיתונאים בסדר אבל הייתי רוצה שישאלו אותי קצת יותר שאלות כדורסל ופחות שאלות על 'מדוע השחקן הזה לא שיחק או השחקן הזה כן שיחק'. הייתי רוצה שישאלו אותי מה שיניתי בשיטת ההגנה ברבע השלישי שניצח או הפסיד את המשחק, אבל כמעט לא שואלים שאלות מקצועיות. גם לא תמיד כותבים עובדות נכונות, אבל כמי שלא ממש קורא תקשורת ישראלית לצערי, אין לי הרבה תלונות".

לנוכח ההצלחה שלך כאן, היו דיבורים על כך שאולי תאמן את הנבחרת.

"זה היה כבוד גדול אבל לדעתי את נבחרת ישראל צריך לאמן מאמן ישראלי. ויש לכם הרבה מאמנים טובים".

אתה רואה את עצמך פורש בישראל?

"אני כל-כך נהנה בארץ שאני אפילו לא חושב על פרישה. אני רק מקווה להישאר בירושלים. יהיה לנו בקרוב אולם חדש שיכול להיות באמת משהו מיוחד, יש כאן הנהלה מצוינת ושחקנים נהדרים, ויש גם קהל מאוד תומך. מבחינתי, להמשיך לעבוד כאן עוד הרבה זמן זו סיטואציה נפלאה".

 בראד גרינברג מאמן הפועל ירושלים / צלם: אלן שיבר, מינהלת הליגה