בכירי ההיי-טק הישראלי בברכות חגיגיות ליום העצמאות

גם השנה המשיך אצטדיון הסטארט-אפ במסורת הפוסטים האישיים לכבוד שבוע העצמאות. מנהלים בכירים בהיי-טק הישראלי, אנג'לים, משקיעי הון סיכון, יזמים ויזמות, כולם תרמו לקהילת האצטדיון, המונה כ-35 אלף חברים, מהחוויה האישית שלהם בשבוע הזה, שהוא כל כך מיוחד וכל כך ישראלי.

מקריאת הפוסטים השונים עולה מכנה משותף של גאווה גדולה בצידה של דאגה עמוקה לעתיד ההיי-טק והמדינה. כל אחד מהכותבים תורם בדרכו שלו לחיזוקו וצמיחתו של ההיי-טק הישראלי, על ידי השקעה במיזמים חדשים, או על ידי הקמתם ולעיתים על ידי ניהולם.

אם ניתן לשפוט על סמך האופטימיות שהפגינו הכותבים, למרות כל האתגרים שציינו, ואם מותר לנו להתרשם מנחישותם הרבה, הרי שמובטחות לנו עוד שנים רבות של עצמאות יצירתית וחדשנית ויזמות נועזת ומקצוענית, לגאוות ההיי-טק שלנו, לתפארת מדינת ישראל. חג עצמאות שמח!

מולי אדן - סגן נשיא בכיר באינטל העולמית, נשיא אינטל ישראל

מוריד את הכובע

ישראלים רבים מעורבים בתעשיית ההיי-טק והאינטרנט העולמית: אנשי חזון ופיתוח, יזמים ומשקיעים, מהנדסים ומנהלים. אני מניח שרובם - כמוני - נושאים בגאווה את היותם ישראלים, וממנפים את היתרונות של להיות ישראלי לטובת העסקים והיוזמות שהם מקדמים. אני שמח לראות את הרפרטואר של מדינת ישראל בתחום היזמות והחדשנות הטכנולוגית. זהו בעיני אחד הנכסים האסטרטגיים הגדולים ביותר של מדינת ישראל - לא פחות ממאגרי הגז הטבעי.

ישראלים הביאו לעולם שורה של בשורות טכנולוגיות. פתרונות והמצאות שעמים רבים בעולם משתמשים בהם באופן שגרתי - עלו במוחם הקודח של מפתחים ישראלים והפכו למציאות תחת שמי הים התיכון. כשמדברים לא פעם על הצורך להסביר את ישראל טוב יותר - אני מציע לנסות ולדמיין איך היה נראה עולם בלי פיתוחים ישראלים כגון: שבבים מתקדמים, דיסק און קי, שיטות השקיה חכמות (נטפים), פיתוחים חקלאיים נפלאים (עגבניות שרי) ותרופות מהסוג של קופקסון של טבע.

אז הראש היהודי באמת ממציא לנו פטנטים; השאלה היא האם אנחנו מנצלים זאת לטובתנו? כבר כמה שנים שאנו מוכרים בעולם תחת המותג "סטארט אפ-ניישן". הספר הזה עשה לנו שירות מצוין ופתח ליזמים ישראלים הרבה דלתות ועדיין - השאלה מנקרת בראשי: אם אנו כל כך טובים - מדוע אנו לא ממנפים את שטף היצירתיות והמצאות כדי לחזק את הכלכלה של מדינת ישראל?

אל תבינו אותי לא נכון: אין לי דבר נגד אקזיטים, אני מוריד את הכובע בפני מי שמזהה פתרון חדשני ומשבש שוק - ואני הרי חובש כובע בניגוד לאחרים שסתם אומרים את זה. אני מברך כל יזם שהשכיל - בעמל רב - למנף את ההברקה שלו לרווח כלכלי.

יש לנו ידע, ניסיון ומוניטין חוצה גבולות; אנחנו טובים בחשיבה מחוץ לקופסה ויש לנו כוח אדם איכותי וחרוץ. אם נצליח למנף את היצירתיות שמאפיינת אותנו כדי ליצור תשתיות כלכליות ואם נהפוך את הסטארט-אפ ניישן להיי-טק ניישן - מדינת ישראל תפרח. בימי העצמאות הבאים נוכל לשמוח שעברנו מאומה שממותגת כאומת הסטארט-אפ לאומה של היי-טק עם תעשייה מפותחת ורחבה.

נועם ברדין - מנכ"ל וויז

בואו נתאחד!

השבוע שבין יום השואה ליום העצמאות הוא התקופה המיוחדת של מדינת ישראל. זו התקופה בה אני נזכר ומתגעגע לישראל של פעם, כשגדלנו אחרת, ועם יותר משמעות, מאשר חברינו בגולה.

כשבילינו ביום העצמאות עם המוני העם, הרגשנו קרובים ומחויבים אחד לשני והסכנה היחידה הייתה פטיש פלסטיק ולא סכין במועדון.

התנועה הציונית שמה לה כחזון "להיות עם חופשי בארצנו" והצהרת העצמאות היתה מימוש החזון. לאחר קום המדינה - לא היה זמן לחזון כי נלחמנו לשרוד וביום העצמאות חגגנו את הנס שאנו עדיין קיימים ולא נכחדנו בשנה החולפת.

אך היום, בעולם הגלובלי, לא להיכחד אינו מספיק. מאז שנות השמונים אנו מפולגים כעם. לשם מה אנו מקריבים? מה אנחנו חוגגים ביום העצמאות?

בשבילי - ההיי-טק הישראלי הוא הנס המודרני שלנו. הוא הביטוי של ישראל האמיתית, הוא יכול להוות את הבסיס לחזון של ישראל והביטוי לעצמאות אמיתית. היכולת של ישראלים, מכל העדות, הדתות והרקע הסוציו-אקונומי להצליח בזכות עצמם. לבנות מוצרים ולא קומבינות, להיות אזרחים ולא פראיירים, להצליח בעולם המערבי ולא להיות חלק מהעולם של פוטין וחבריו. להיות חלק מהעולם הפתוח והנאור, למרות השכונה בה אנו חיים, ולהוות אור לגויים שנוהרים אלינו ללמוד על הנס של ההיי-טק הישראלי. ביום העצמאות השנה - בואו נתאחד סביב ישראל היצרנית, היצואנית, הממציאה, המדעית, מטפילת המים, משלמת המיסים, המשרתת בצבא והדואגת אחד לשני.

ד"ר בני זאבי, שותף מנהל בקרן DFJ Tel Aviv, יו"ר משותף - ארגון התעשיות המתקדמות בישראל - IATI

לייק גדול למדינה

יום העצמאות מעצים בי את הגאווה להיות ישראלי על כל המשתמע מכך. כי להיות ישראלי זה לזכור בעצב ובהערכה רבה את אלו אשר נתנו את חייהם על מנת שנוכל לחיות כאן בחופשיות ולבנות, בין השאר, תעשיות היי-טק ומדעי החיים מהמובילות בעולם. זה להתרגש, להזיל דמעה ללא בושה כשאני מקשיב לשירי הזיכרון המתנגנים ברדיו ולהרהר שחייבים להמשיך ליזום, להעז, להמציא, לקחת סיכונים ולפתח מוצרים אשר ישנו את העולם.

יום העצמאות זה להתפעם ולהתרגש מדגלי הכחול לבן המתנופפים מעל הבתים והמכוניות ולהזכיר לנו כמה טוב זה להיות ישראלים.

כאדם המעורב בתעשיית מדעי החיים מזה עשרות שנים, אני מלא אופטימיות לגבי עתידה של תעשייה זו. זוהי תעשייה חדשנית שהוכיחה שהיא מסוגלת לתרגם להצלחה מסחרית את השילוב הישראלי של הצטיינות במחקר אקדמי, רוח יזמית, תמיכה ממשלתית וזמינות מסוימת של הון.

אחרי עשור של צמיחה משמעותית, תעשיית מדעי החיים הישראלית נערכת לעשור של הבשלה ופריצות דרך. מספר החברות הנכנסות למסחור מוצריהן גדל בהתמדה. מעולם לא היו לנו מספר כה רב של חברות הנמצאות בשלבים מתקדמים של ניסויים קליניים, התאגידים הבינלאומיים משחרים על פתחינו, יוצרים שיתופי פעולה, משקיעים ורוכשים חברות ישראליות כעדות לאיכות מוצריהן. בשנתיים האחרונות רכישות של חברות מדעי החיים הגיעו לשיא שלא היה מעולם ומספר חברות הונפקו בנאסד"ק כעדות נוספת לאיכות הפיתוחים הישראלים. ארגון התעשיות המתקדמות בישראל מחויב להמשיך, עם כל שותפיו לעשייה, לחזק את המרכיבים המביאים להמשך הצלחתן של תעשיות אלו.

גיגי לוי, משקיע פרטי ויזם היי-טק

אני אופטימי

אני כותב את המילים הללו בין יום השואה ליום הזיכרון, אותם ימים טעונים בהם אנחנו עושים את המסע הקשה מטראומת השואה, דרך הכאב הבלתי נתפס של השכול אל השמחה של יום העצמאות. תקופת המעבר הזו תמיד הייתה קשה לי, אך בשנים האחרונות, מאז שילדיי הגיעו לגיל בו מתחילות להישאל השאלות, היא רק קשה יותר. אין כמו שאלות של ילד קטן כדי לזכך את התהיות הקשות באמת: למה הגרמנים עשו ליהודים את זה? למה אנשים מתים בצבא? גם אני אלך לצבא? ולבסוף - למה זאת הארץ שלנו? מה מיוחד בה?

מעבר לקושי שבמציאת תשובות לשאלות בלתי אפשריות, אני מוצא שיש דברים נוספים שמטרידים אותי מאז שאני אחראי לשלושה זאטוטים קטנים. כמו השאלה הכבדה של באיזו מדינה אני בוחר לגדל אותם. ושלא תבינו אותי לא נכון - אני לא רוצה לחיות בשום מקום אחר. אני אוהב את המדינה - כולל מזג האוויר והאנשים, ואני עדיין חושב שאין באמת מקום אחר בו הייתי יכול לגדל ילדים מבלי שהם ייתקלו אף פעם באנטישמיות.

כדי שילדי ירצו לחיות במדינה, אנחנו חייבים לגבש בה אתוס של עתיד משותף - איזו מדינה אנחנו רוצים להיות. וכאן אני קרוע. מצד אחד אני קורא את מגילת העצמאות ומוצא בה כמעט את כל מה שאני רוצה. מן הצד השני אני מסתכל על השחיתות, העלמות הרגישות והאחריות החברתית, הגזענות, יוקר המחיה, העדר ההתקדמות בתהליך המדיני ושאר הצרות, ועם כל האהבה למדינה, אני תוהה כיצד נפתח כזה פער מדכא בין מה שאנחנו רוצים שתהא מדינתנו לבין מה שהיא. השינוי לוקח זמן אבל אני חושב שבסופו של דבר כולנו מבינים שכל אחד מאיתנו חייב לתת כפי יכולתו כדי לקדם את עתיד המדינה. אני אופטימי.

לי אבירם שושני, מנהלת תחום מדיה דיגיטלית במכון היצוא

הטרקטור של סבא

הטרקטור היה הדבר החשוב ביותר עבור סבא מוש. כך שבקיץ 1947, כשהחליט הקיבוץ שמעתה ואילך רק בני המשק, ולא ילדי החוץ, יורשו לנהוג ולעבוד על הטרקטור; הוא אסף את המעט שהיה לו ונסע לתל אביב למצוא לו טרקטור אחר. הוא בחר בדרך לא ידועה, לא בטוחה, אך כזו שטומנת בתוכה הגשמה. יותר מהכול הוא העז ובחר בדרך שלו.

זאת האגדה המשפחתית שלנו. אגדה שמלווה כל אחד מאתנו בצמתים בהם עלינו לבחור בדרך שלנו, בעצמאות שלנו על פני המוכר והידוע. ההעזה, הכלת הסיכונים ואי הידיעה ויותר מכך התשוקה להגשמה היא הכוח המניע לעצמאות. למעשה, זה מה שעומד מאחורי הקמת כל סטארט-אפ. בעבודה היומיומית שלי, אני פוגשת אנשים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים (למרות שעדיין לא מספיק) שבחרו והעזו ללכת ולמצוא את ה"טרקטור שלהם". יתר על כן, מבחינתם ה"טרקטור" שלהם עתיד לחרוש את העולם (אנחנו במכון היצוא נעשה את המיטב לסייע להם בכך).

רוח העצמאות הזו, שנושבת בנו, על אף ולמרות כל הקשיים שסביבנו ובתוכנו, היא מה שלדעתי מייחד אותנו ומושך כל כך הרבה תשומת לב עולמית אלינו. הסוף של האגדה קלישאתי והולם ליום העצמאות: סבא מוש הגיע לתל אביב, מצא את הטרקטור שלו ב"סולל בונה" ובמשך 60 שנות עבודה בחברה עזר גם לבנות את המדינה. אני מקווה שכל אחד מאיתנו ימשיך לרדוף אחרי הטרקטור שלו.

שרון סברייגו, יזמת ומנכ"לית חברת Leaderz

אין זו אגדה

לפני שנתיים יצאתי לסין כדי להסביר לסינים איך המדינה הקטנה שלנו מייצרת כל כך הרבה מיזמים מצליחים ועוד יותר אנשים עקשנים שלא מפסיקים לנסות. חברה סינית עזרה לי לנסח משפט קצר שהסביר הכל: "מיי באנפה די באנפה" - "יש מאין". כל כך פשוט - איפה שאין שום משאבי טבע, מחצבים או שטח בכלל - יש משאב אחד שצריך למצות עד הסוף - המשאב האנושי.

כבר שנה וחצי אני יזמת במשרה מלאה. ויזמות, בייחוד בעידן האינטרנט, סובבת סביב אנשים - השותפים שמאמינים, המשקיעים שתומכים, הלקוחות שמוכנים להיות שפן הניסיונות שלך ועוד אנשים שנרתמים למאמץ - ליצור יש מאין.

האתגרים שעומדים מול כל סטארט-אפ הם אדירים, וכך גם האתגרים שעומדים מול המדינה שלנו. אבל כיזמית, אני שואבת את הכוח והאמונה שלי מהאנשים המדהימים שצועדים איתי ביחד. ומשם גם התקווה שנצליח ליצור פה מקום מדהים.

רויטל רובין, מנכ"לית סנונית ויו"ר "ספרשת"

להוביל ולהשפיע

זה היה בכיתה ו' כשהגעתי לבית הספר וגיליתי שזה היום שבו היינו אמורים להגיש חיבור קצר שנושאו: "מה מסמל עבורי יום העצמאות?". לאחר מחשבה קצרה תלשתי דף ממחברתי וכתבתי: יום העצמאות מסמל עבורי "לבחור מתוך חופש". זה הכל.

אני זוכרת שהמורה התפעלה מהסלוגן וניהלנו דיון כיתתי ער על משמעות העצמאות והבחירה והקשר ביניהם. אני חושבת שזו היתה למידה משמעותית; שיח שמלווה אותי גם בחיי הבוגרים.

בבגרותי בחרתי לעסוק בניהול ומנהיגות ובחינוך טכנו-פדגוגי. בחרתי גם להיות חלק מהתוויה של פדגוגיה חדשה המבוססת על טכנולוגיות חדשניות ובהנגשת מרחבי למידה לילדים ובני נוער.

האם זה קשור ללמידה משמעותית? האם הוראה ולמידה באמצעות ריבוי טכנולוגיות פוגמת ב"עולם הערכים הישן והטוב"? האם ניתן לדבר על מורשת, ערכיות ומשמעות בחינוך ובאותה הנשימה על חדשנות טכנולוגית, מרחבי למידה וירטואליים וקידמה דיגיטלית? התשובה היא כן! אבל יש תנאי אחד והוא ההבחנה בין המטרה לאמצעי.

המטרה היא החינוך, ערכי היסוד והלמידה המשמעותית. קידמה והתפתחות טכנולוגית ככל אשר יהיו, הם האמצעי. אנו חייבים לשאול את עצמנו בכל עת האם הטכנולוגיה מביאה את הערך המוסף לתוך החינוך והלמידה, האם ברורה לנו המטרה? האם אנו מבינים את הפדגוגיה לפני שאנחנו יוצקים לתוכה מרחבי למידה דיגיטליים? אם נשכיל להבין את הערכים המוספים של הטכנולוגיה לתיווך הידע והעמקתו, יתממש הרעיון של שילוב הקדמה הטכנולוגית לתוך החינוך ללא פשרה על איכות הלמידה.

אורן כוכבי, מנהל שיווק וחדשנות ב-Terra Ventures

עצמאות הפוכה

קשה לנו להודות בקול רם בכישלון, זה לא משהו רע. אני חושב שזה הטבע שלנו. בעיקר בדור שמקדש וסוגד ל"אני", דור שחשוף וערום ברשת כלפי כל. חי ומתנהל במציאות וירטואלית ותמיד רוצה להשיג. לנצח. להיות טוב יותר מהאחר. גם אני אישית, לא ממש אוהב לקרוא לזה ככה אבל אנחנו נכשלים הרבה. כל יום.

אני קורא לזה שכר לימוד. לפעמים הוא מתבטא בזמן ולפעמים בכסף. אבל לרוב שכר הלימוד גובה מאיתנו המון אנרגיות ומסתיים בנקודה של התשה מנטלית. שילמתי השנה שכר לימוד יקר. פרויקט שהיה חשוב לליבי והייתי מעורב בו, הגיע לקצה חייו. הושקע בו כסף, זמן ובעיקר משאבים נפשיים רבים.

רק כך אנו לומדים. רק כשמשלמים שכר לימוד. מאוד "נוצץ" להיות יזם. אבל הדרך קשה, ארוכה ולא תמיד מתגמלת. אני מבין היום שיש לי עוד המון מה ללמוד.

אני חוגג השנה "עצמאות הפוכה". קל ומתבקש לקרוא ליזמים לצאת "לעצמאות" בשבוע הזה. "לכו תגשימו את החלום". "נמאס לנו לקבל הוראות". וכל שאר הקלישאות השחוקות. אני אלך נגד הזרם. כי קשה יותר להגיד: "צאו לעצמאות הפוכה". אחרי ששילמתי את שכר הלימוד הגעתי למסקנה, שהעצמאות שלי נמצאת כרגע בלעבוד לא במיזם שלי. לעבוד עבור אחרים. לעבוד עם אחרים. אבל אני לא מסתכל על זה כך. זהו הזמן שלי לאסוף ולהכין את ארגז הכלים לרגע האמיתי שבו אחליט שאני מוכן להיות יזם. על כל המשתמע מכך.

כמו מדינת ישראל, גם הדרך שלנו לעצמאות היא מעין רכבת הרים. היא רצופה בהפתעות, מכשולים ואתגרים אותם אנו נדרשים לנצח. וכמו המדינה, גם אני, גם אנחנו - נעשה זאת.

שרי רוט, יזמת ומנכ"לית חברת CallMe

המגזר שאינו עצמאי

בס"ד. היום הזה משמעותי בשבילי, כמו לכל אזרח אחר במדינה, מהסיבה שהוא נקודת ציון לכך שמתאפשר לי לחיות בארץ, ולכך שבני משפחתי, ניצולי השואה, מצאו כאן מקלט. ובהחלט מדינתנו הקטנה הגיעה להישגים נאים והיא מהווה מקור גאווה לכל יהודי באשר הוא.

אם תשאלו אותי על הרגשת עצמאות בהיבט הציבורי, אומר לכם שיש לפחות מגזר אחד שאינו חש עצמאות. המגזר החרדי. למה אני מתכוונת? כל הצעדים החיוביים והמבורכים שנעשים מצד החרדים, כדי להצטרף לסיפור הישראלי - מקבלים נעיצה לא אלגנטית של מקלות בגלגלים.

בניגוד לשנים הראשונות בהם התנהל השיח החילוני-חרדי סביב צביון המדינה, בשנים האחרונות הדבר החם הוא בחישה באורח החיים החרדי. דורשים מאיתנו לצמצם ילודה, וכן גם הדרישה לשוויון בנטל נגועה ברצון לשנות את אורח החיים, תבדקו את זה אובייקטיבית.

אני אספר על המקום בו התופעה הזו פוגשת אותי באופן אישי. אז כן, אני חרדית, יש לי בעל שלומד תורה במשך היום, וגם שבעה ילדים בבית. חוץ מזה, תאמינו או לא, הקמתי סטארט-אפ. בשילוב עם שני שותפים חרדים נוספים, קפצנו למים עמוקים כשבאמתחתנו כישרונות, אמביציה, עיקשות וכמובן המון אמונה.

עובדת היותנו חרדים מרחפת בכל מפגש ראשוני, דעות קדומות חוגגות. "לא כולם כמוך" הוא משפט רווח, ואני עומדת ומשתאה: למה לפספס ציבור ענק, נדיר באיכויותיו וביכולותיו, ובמקום לכבד ולהעריך את אורח חייו, תוך התמקדות ומינוף הצדדים החזקים שבו, שיכולים לתרום למדינה המון, לקצץ את כנפי המעוף שלו? בעולם המערבי, רואים אותנו כפוטנציאל עסקי נטו, בשונה מהגישה הישראלית אודותיה אני מדברת. עבורי, עם כל התרומה שלי למדינה, עדיין אין שוויון הזדמנויות ועצמאות. אסיים בנימה אופטימית: עוד לא אבדה תקוותינו להיות עם חופשי, וללא דעות קדומות, בארצנו.

יעל ארד, יו"ר מוגובי, מחזיקת מדליה אולימפית ופעילה בתחום ההיי-טק הישראלי

היזמות היא חיידק

מדינת ישראל מספיק קטנה ועדיין צעירה כך שהפרטי והלאומי מיטשטשים לעיתים קרובות וכל הצלחה של הפרט מייצרת גאווה לאומית אמיתית. מדי יום אנחנו "פותחים את העיתונים" (ביטוי עתיק לצריכת מידע מהתקשורת) וכל הישג ייצוגי - כלכלי, ספורטיבי, אקדמי מייצר אצלנו תחושת גאווה לאומית.

דווקא מתוך הקושי, נוצרת כאן מסורת כמעט בלעדית של יזמות פורצת גבולות המלווה בנחישות תעוזה ישראלית שפעם קראו לה בזלזול משהו "חוצפה ישראלית" והיום בכל העולם לומדים את ה"חוצפה" הזו בקורסים של יזמות.

היזמות היא חיידק פנימי שהופך לדלק, לתבערה של מי שמעז להציב מטרה שלכאורה אינה ריאלית, ולצאת לטיפוס על ההר הגבוה בעולם - הר המצוינות. בראש ההר הזה נמצאים פרסי הנובל, המדליות האולימפיות, המבצעים הנועזים, האקזיטים הגדולים.

עודד רן חרמוני, שותף השקעות ב"רודיום" בעמק הסיליקון

אני נושא את שמו

השבוע הזה שבין יום השואה ויום העצמאות, הוא "הימים הנוראים" האישיים. אלו ימים של מחשבות, תקווה וכאב, כישראלי, כיהודי, כמשפחה שכולה והם רק מתעצמים מאז המעבר לחו"ל.

שלוש שנים בעמק הסיליקון ובכל שנה, יש שני מועדים שאני תמיד מנסה להיות בהם בארץ. כי נשבעתי שאעשה זאת. יום הזיכרון לחללי יום הכיפורים ויום הזיכרון הכללי לחללי מלחמות ישראל.

יש פה קהילה ישראלית ומגובשת בעמק והיא קצת מזכירה את ישראל של הילדות עם הפרגון והעזרה. יש פה עצב אמיתי ביום הזיכרון וגאווה אמיתית ביום העצמאות. למרות כל זאת, אלו הימים שהתחושה הרחוקה מתעצמת. אלו ימים של סולידריות וכאב שחייבים לעבור בארץ ושל תקווה ביום העצמאות שמרגישים רק בארץ.

כשעברנו לפה, לעמק הסיליקון, לפני כשלוש שנים, נשבעתי שאבקר בכל שנה את קברו של אבי. 40 שנה עברו מאז המלחמה ההיא, שבה אבי, רס"ן עודד חרמוני, מבוגרי הניצחון המהיר של ששת הימים, מיהר לצאת לחזית ביום הראשון פן יפספס מלחמה קצרה. רק התמונות מלפנות בוקר של אותו יום ראשון למלחמה, שעות ספורות אחרי שחגג את יום הולדתו ה-28 עם עוגה שנאפתה עוד לפני יום הכיפורים, מעידות על ההבנה שהכל התפורר.

עשרה ימים אחרי אותה תמונה, אני נולדתי ואימי קראה לי בשמו של אבי - עודד חרמוני והוסיפה רק את השם השני "רן" כי היא ידעה שהוא חיפש שם קצר ושמח. מאז, אני נושא את שמו, אותו שם שנשקף מקברו בבית הקברות בקריית שאול בתוספת ז"ל, הוא גם שמי בחיי.

40 שנה עברו, וזה לא מעט זמן. ואם בעבר התרחקתי מהחיבור בין יתמות וביני ולא רציתי שיזהו אותי עם אובדנה של המשפחה ועם אבי שנהרג, עכשיו, כשאני בעצמי אבא, אני דווקא מרגיש הכי קרוב. ודווקא המרחק מישראל עוד יותר מעצים את זה.

אל"מ (מיל.) רמי פייג, יזם היי-טק, לשעבר רמ"ח טכנולוגית בחיל מודיעין

יזמות במדים

זוהי השנה הראשונה בחיי הבוגרים בה לא אצדיע לדגל בטקס יום העצמאות אשר מרגש את המשתתפים בו בכל שנה מחדש. השתחררתי לאחרונה לאחר שרות של 26 שנים ביחידה הטכנולוגית. במהלך השנים עבדתי יחד עם רבים אשר הינם יזמים בנשמתם. אנשים אשר הוגים רעיונות יצירתיים בוקר וערב, והופכים בכישרון רב את החזון למוצרים אשר הינם בחזית הטכנולוגיה העולמית.

יום עצמאותנו נחגג בצמידות ליום הזיכרון, ובכך מדי שנה אנו נחשפים מחדש למחיר העצום שדורות שלמים שילמו עבור החרות בה זכינו. היזמים שבמדים דואגים מדי שנה לפתח מערכות מתוחכמות אשר מטרתן לשפר את ביטחון המדינה אל מול האיומים המתגברים.

יום העצמאות הינו יום של אחדות בעם. בערב החג הרחובות הומי אדם, מהדור הבוגר ועד לצעיר ביותר. כולם עוטים חולצות לבנות, חלקם עדיין עם מדבקת "יזכור" מבית הספר או בתי העלמין. יום השבתון המתקיים למחרת הינו אתנחתא מצוינת כדי להיזכר בהישג המדהים שהתחולל במדינת ישראל בעשורים החולפים. למרות היותנו מדינה קטנה אשר חלק משמעותי מתקציבה מופנה לצרכי הביטחון, התעשיות הטכנולוגיות הפכו למובילות בעולם ולמודל לחיקוי.

אין ספור חברות נרכשו או הפכו לחברות בין לאומיות, ומנגד חברות ענק החליטו להקים מרכזי פיתוח בישראל לאחר שהבינו את האיכות האנושית המצויה בשוק המקומי. אין לי ספק כי לאנשי היחידות הטכנולוגיות בצה"ל, אשר השתחררו ועברו לתעשייה האזרחית, חלק מכריע בהפיכתנו למעצמת היי-טק.

טל ברנח, יזם היי-טק ומשקיע אנג'ל

נרחיב את המעגל

הגענו ל-48 השעות הכי מטלטלות שאנחנו חווים בישראל. זה מתחיל עם ערב יום הזיכרון שבו כולנו מתכנסים ומרכינים ראש לזכר הנופלים. לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות ממלחמות, חברים שנפלו ובני משפחה. ואז בבת אחת אנחנו עוברים לערב יום העצמאות וחגיגת חירותנו עוצמתנו ועצמאותנו עולה אצל כל אחד מאיתנו וממלאת אותנו גאווה.

כשאני מתבונן מה קרה אצלנו בתעשיית ההיי-טק אני רואה את החלק היפה בעצמאותנו. במשך הרבה שנים הוקמו תעשיות מתוחכמות בישראל שנשענו על תעשיית הביטחון המפוארת שלנו. בתחילת שנות ה-90 התחילו לקום סטארט-אפים בתחומים שונים ובאמצעות הקרנות שהוקמו באותן שנים התחילו לגייס כסף ולפתח מוצרים.

בשנתיים האחרונות יש פריחה עצומה של חברות סטארט-אפ שהוקמו, לא כולן יצליחו אפילו רק חלק קטן מאוד מהן אבל כמות היזמים המוכשרים שיש אצלנו היא באמת מדהימה.

החלום שלי לסיום - בואו נרחיב את המעגל ונייצר תשתית שלכל ילד וילדה שחיים בקרבנו תינתן האפשרות לקבל חינוך שיאשפר להם לחלום כמו שאנחנו חולמים. שגם באופקים ובשדרות ובדימונה ובשלומי ובקריית שמונה ובאום אל פאחם יקומו יזמים שיוכלו להיכנס למעגל של התעשייה שאני כל כך גאה בה ובטוח שהיא המנוף שתמשיך לדחוף את המדינה שלנו להישגים רבים נוספים!

 יום העצמאות שלי