הישראלי שפיצח את המנגנון הכלכלי של הטרור האיראני

אם ישנה הצדקה לשימוש בקלישאה העיתונאית: "פלוני אלמוני לא שיער בנפשו שבעתיד...", וגו', הרי שזה האירוע שעבר איתן ערוסי בבוקר ה-9 באפריל 1995. ערוסי באמת לא יכול היה לשער בנפשו שהתופת שאליה ייחשף בתוך כמה שעות, תגדיר במידה רבה את חייו, ותגרום לו להוביל מהלך בינלאומי נפיץ שאיים השבוע, קרוב לעשרים שנה לאחר מכן, לפגוע ביחסים הדיפלומטיים המהוססים שמתרקמים בין איראן לבין ארצות הברית.

ערוסי היה אז קצין צעיר במשרד התיאום והקישור (DCO) שהפעיל צה"ל מול מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בתחילת ימי אוסלו. באותו יום אביבי הוא היה מראשוני החיילים שהגיעו לזירת פיגוע ההתאבדות הרצחני סמוך לכפר דרום. מחבל של הג'יהאד האסלאמי, שנהג במכונית תופת, התנגש באוטובוס ישראלי והתפוצץ. שבעה חיילי צה"ל ואזרחית אמריקאית אחת - אליסיה פלאטו בת ה-20 - נהרגו. ערוסי זכר את המראות גם עשר שנים לאחר מכן, כשהשתחרר מצה"ל בדרגת רב סרן ונסע לארצות הברית בעקבות אשתו, אזרחית אמריקאית.

הניסיון הצבאי של ערוסי (בין היתר, הוא מילא תפקידים ביחידות מודיעין כמו 8200 ו-504, וגם עמד בראש המחלקה הערבית של דובר צה"ל) הביא אותו אל משרד התובע המחוזי של ניו יורק, שם הוא השתלב כחוקר מיוחד - תקן שנתפר במיוחד עבורו.

"לפני שהתחלתי לעבוד עם התובע בניו יורק, הם הסבירו לי שהתפקיד שלי יהיה תיקים של מימון טרור ומלחמה בטרור, כשבעצם מה שאני מציע זה הידע שלי בערבית והיכולות המודיעיניות שלי. כשהגעתי, שאלתי 'נו, איזה תיקים יש?'. והם אמרו לי: 'אין תיקים. תמצא את התיקים!'. חשבתי שזה ממש הגביע הקדוש מבחינתי והתחלתי לחפור ולחפש מידע על כל מיני פיגועים שהיו קשורים לחמאס ומשם לאיראן, ומזה הייתי צריך למצוא קשרים בתוך ניו יורק כי זה שטח השיפוט שלי".

במהלך אותם חיפושים ראשוניים שערוסי ביצע בשבועות הראשונים שלו בתפקיד, הוא קרא על התביעה שניהלו הוריה של אליסיה פלאטו נגד איראן. בית משפט אמריקאי פסק להם ב-1998 פיצויים בסך כרבע מיליארד דולר, וערוסי ראה שחלק מהכסף התקבל בסופו של דבר מסניף של קרן אלאבי במרילנד.

"אתה לא חייב להראות שכספים שהיו במרילנד הועברו למימון הפיגוע אלא להוכיח את האחריות של איראן לפיגוע", מסביר ערוסי; "עם זה אין בעיה, כי איראן מימנה את חמאס והודתה בכך רשמית, והקשרים הללו נמשכו עד תחילת הבלגן בסוריה לפני שלוש שנים. מבחינה חוקית זה מספיק כדי להפוך אותם לאחראים לפיגועים".

כשהוא מצויד במידע על התקדים של התביעה של משפחת פלאטו, החל ערוסי להתעניין באגודת הצדקה האיראנית אלאבי, וגילה שהמטה שלה ממוקם בבניין בן 36 קומות שבבעלותה בשדרה החמישית במנהטן. בשבוע שעבר - במידה רבה בזכות הגילוי הזה - החליט משרד התובע המחוזי הפדרלי בניו יורק שכספים שיתקבלו ממכירת הבניין, ששוויו מוערך בכ-500 עד 750 מיליון דולרים, יועברו לקרן פיצויים לקורבנות מעשי טרור שנעשו בהכוונה או במימון איראני.

הזכאים לפיצויים כתוצאה מההחלטה מוערכים במאות. רובם בני משפחותיהם של 241 אנשי כוחות הביטחון האמריקאים (כמעט כולם חיילי מרינס) שנהרגו בפיגוע התאבדות שביצע חיזבאללה בבסיסם בביירות ב-23 באוקטובר 1983. אחרים כוללים את 19 בני משפחותיהם של חיילי חיל האוויר האמריקאי שנהרגו בהתפוצצות משאית תופת בחובאר שבסעודיה ביוני 1996, שככל הנראה בוצע בהכוונת איראן (אם כי יש טענות שלמעשה בוצע על-ידי אל-קאעידה).

מעבר לכך, ישנן גם חמש משפחות ישראליות-אמריקאיות, שקרוביהם נהרגו בפיגוע ההתאבדות הכפול שביצע חמאס במדרחוב בירושלים ב-1997.

על-פי החוק בארצות הברית, חלוקת הכספים תתבצע לפי סדר הגשת התביעות, אולם עוד חזון למועד: סגן שר החוץ של איראן הודיע לאחרונה כי ארצו מתכוונת להילחם בהחלטה האמריקאית באמצעים משפטיים. בהודעת סוכנות הידיעות האיראנית נטען כי ממשלת ארצות הברית רודפת אחרי מוסד תמים ופוגעת באסלאם ובחופש הדת. בהודעה לא היה זכר למעשים שבמימונם ובהכוונתם הואשמה איראן.

מבנה פיננסי יצירתי

הדרך לגילוי חברת הקש האיראנית הייתה רצופה מכשולים ביורוקרטיים - "ראית הרבה עשן, אבל לא אש", נזכר ערוסי, "ממש ירייה באפילה".

- לא ידעת מאיפה להתחיל.

"היה מאיפה להתחיל. כשאתה עובד בגוף של אכיפת חוק בארצות הברית עומדים לרשותך כל מיני כלים כדי לחקור, גם אם יש לך רק חשד. השלב הראשון היה לקבל דוחות על פעילות חריגה שכל גוף שמנהל פעילות פיננסית מחויב להזין לתוך מערכת של משרד האוצר האמריקאי. גיליתי כל מיני דוחות לגבי פעילות של אלאבי, התחלתי להפעיל מקורות והגעתי לחוקרת ישראלית לשעבר שכתבה ב-1992 באיזה מאמר שאלאבי מממנת את חיזבאללה. התקשרתי אליה, שאלתי אותה מה ההוכחה לטענה הזו, והיא חיברה אותי למישהו ששנתיים-שלוש לפני כן ניסה לקנות את הבניין של אלאבי. הוא סיפר שבמסגרת המגעים העסקיים הוא נאלץ להיפגש עם אדם בשם ג'וואד זריף, שהיה אז השגריר האיראני באו"ם. שאלתי אותו למה נאלץ להיפגש איתו. הוא אמר לי, 'מה זאת אומרת, הבניין הוא של האיראנים. צריך את האישור שלהם'".

במלים אחרות: ערוסי קיבל אינדיקציה ראשונה לכך שאלאבי אינה לחלוטין כפי שהיא מציגה את עצמה - אגודת צדקה בלתי תלויה שמקדמת את התרבות האסלאמית-שיעית בארצות הברית - אלא שהיא קשורה בטבורה לממשלת איראן.

"בשלב הזה התחלנו לשלוח צווים לכל הבנקים שקשורים איכשהו לאלאבי והתחלנו לזהות חברות שפעילות בארצות הברית ומחוץ לארצות הברית והעברות של כספים בסכומים מדהימים מאלאבי לחברות קש באי ג'רזי, מקלט מס ידוע. קראנו גם הודעות דואר אלקטרוני של אנשים מעורבים, וכשמצאתי כל מיני שבבי מידע, אמרתי לבוסים שלי שאנחנו חייבים לתקוף".

- כלומר, עד עכשיו כל החקירה בכלל התנהלה באופן סמוי.

"כן, לקח לי בערך שלושה חודשים שבהם באתי אל הבוסים שלי בכל יום כדי שירשו לי לפתוח חקירה רשמית ולהקדיש לה משאבים ולערב את משטרת ניו יורק. היו שם כל מיני העברות לגורמי טרור בינלאומיים, ואמרתי להם: 'איך המקום הזה יושב אצלכם יותר מ-25 שנה מתחת לאף ואף אחד לא עושה שום דבר?!'. בסופו של דבר נכנסו לתמונה גם האף.בי.איי והאיי.אר.אס (מס ההכנסה האמריקאי, ש' ס') ועם הזמן התמונה הלכה והתבהרה".

- מה גילית, בעצם?

"שמדובר בארגון צדקה שפעל בימי השאה, ושאחרי המהפכה ב-1979 המולות השתלטו עליו, על הבניין שממנו הוא פעל ועל כל הנכסים שלו, והשתמשו בו כבסיס כספי בניו יורק. הבניין הזה נהרס ונבנה שוב, ומי שנתן את ההלוואה של 40 מיליון דולר לבנייה היה בנק מלי - אחד הבנקים האיראניים הגדולים, שנמצא ברשימת תומכי הטרור, ושנחשב לאחד התומכים בפרויקט הטילים והגרעין של איראן. גילינו שההלוואה הזו מעולם לא שולמה והם בנו שם מבנה פיננסי מעניין: בנק מלי הקים חברה באי ג'רזי ופתח חברה בניו יורק בשם תאגיד אסא, שקנתה מהבנק את ההלוואה. אלאבי הייתה מחויבת להעביר כל חודש 40% מההכנסות מהבניין לאסא ומצאנו אימיילים שהשגנו בין נציג אסא בניו יורק לנציג בנק מלי באיראן, שהראו את כל זה".

המידע שהתקבל מהחקירה הזו פתח תיבת פנדורה נוספת, שממנה התפתחה חקירה שונה לחלוטין. החקירה הזו הצביעה על כך ששורה של בנקים בינלאומיים - שהגדולים שבהם היו לויד'ס, ברקליס וקרדיט סוויס - ניהלו קשרים עם איראן ועקפו את הסנקציות האמריקאיות על המדינה. "הבנקים דאגו שהפרטים של האיראנים יימחקו מכל הטפסים והם גם הודו בזה בסופו של דבר ושילמו קנסות ענק", מספר ערוסי. "לויד'ס שילמו 330 מיליון דולר, ברקליס שילמו כחצי מיליארד דולר וקרדיט סוויס שילמו כמיליארד דולר".

ההליך שהוביל ערוסי הביא לכך שכבר ב-2010 החרים הממשל הפדרלי את הבניין במנהטן עד תום ההליכים, וכל הכנסותיו מהשכירות עברו לחשבון של הממשל - כ-20 מיליון דולרים בחודש. "מה שקרה עכשיו זה שמשרד התובע המחוזי הפדרלי של מנהטן אישר למכור את הבניין ואת כל הנכסים של אגודת הצדקה, וכל ההכנסות יינתנו למשפחות של נפגעי טרור. אני מעריך שמדובר ביותר מ-1.2 מיליארד דולר. לדעתי הבניין שווה משהו כמו 750 מיליון דולר ויש נכסים בקווינס, במרילנד, בטקסס, בקליפורניה ועוד".

ערוסי מעריך שהממשל הפדרלי נמנע מלהשתמש למטרות פיצוי נפגעי טרור בכספים איראניים מוקפאים שמוחזקים בארצות הברית מאז משבר בני הערובה האמריקאים בשגרירות בטהראן, כדי שלא להחמיר את היחסים המתוחים גם כך בין המדינות. "אם הממשל היה רוצה, הוא היה משתמש בכספים שמוקפאים אצלו מאז, אבל הוא לא מעוניין כי יש לגביהם עדיין התדיינות בהאג. האמריקאים לא היו אקטיביים בנושא הזה". שימוש בכספים מוחרמים של אגודת צדקה, הוא אומר, נוח לממשל הפדרלי בהרבה.

"האיראנים מחפשים אותי"

ערוסי, רב-סרן במילואים שבתפקידו האחרון ניהל את המחלקה לקשר עם התקשורת דוברת הערבית בחטיבת דובר צה"ל, שירת ביחידה 8200 במודיעין כאלחוטן דובר ערבית ("הוריי ממוצא לבנוני ותימני ולמדתי ערבית ברצינות מכיתה ג'); יצא לקצונה והוצב כקצין קישור במנגנון ה-DCO לתיאום ביטחוני עם הפלסטינים. עם הזמן ועם ההתקדמות בסולם הדרגות נדד בין הרצועה לגדה. בתפקידו האחרון במערך ה-DCO הופקד על פירוק משרדי התיאום בבית לחם, לאחר מבצע חומת מגן, ועל חיסול מנגנון התיאום והקישור הישיר. מאוחר יותר שירת כשנתיים ביחידת 504 של אמ"ן, ועם הקמת מערך התקשורת דוברת הערבית בדובר צה"ל, מונה לעמוד בראשו.

כיום הוא משמש כסמנכ"ל מודיעין עסקי בחברת ארקנום: "אנחנו מתעסקים עם פרויקטים של מודיעין עסקי ברמות אסטרטגיות", הוא מסביר. "זה אומר, בעצם, שאנחנו נותנים ייעוץ לממשלות, לבנקים ולחברות בינלאומיות בתיקים גדולים, כשההתמחות שלנו היא איתור נכסים. אנחנו לא מתעסקים במודיעין ממקורות גלויים אלא במה שמעבר לכך".

הוא מתגורר בישראל ומבקש לא לפרט מעבר לכך על משפחתו ("אני יודע שהאיראנים מחפשים אותי", הוא מנמק) ומספר מעט מאוד על אופי עבודתו. פרשה גדולה שבה החברה שבה הוא עובד הייתה מעורבת ושניתן לפרסם פרטים על- אודותיה היא פרשת מיידוף. שירותיה של RGI, החברה האם של ארקנום, שערוסי מילא בה תפקיד עד 2010, נשכרו על-ידי הנאמן שמינה בית המשפט בניו יורק כדי לאתר את הנכסים הרבים שהעלים איש שוק ההון המושחת: "זה היה משהו ענק", משחזר ערוסי, "וניסינו לאתר נכסים של האנשים שסייעו לו. לשמחתי מצאנו חלק, אבל לצערי רוב האנשים הללו היו יהודים ולא מעט מהכסף הגיע לישראל".

תיק שמייצג טוב יותר את אופן פעולתה של ארקנום, ושערוסי מסרב לחשוף לפרטיו, עוסק בחברה בינלאומית ענקית שהיתה מעוניינת להיכנס למהלך עסקי עם חברה מאחת מנסיכויות המפרץ: "בתיק הזה, למשל, הם רוצים לדעת שהבעלים של החברה לא מחובר בדרך כזאת או אחרת ליורש העצר. צריך, במקרים כאלה, להשתמש במקורות ולדעת איך לאסוף נתונים מכמה וכמה מקומות ולחבר את הנקודות. האפשרות העיקרית שעומדת בפנינו היא של מודיעין אנושי ואלה צריכים להיות אנשים אמינים. זה לא פשוט, אבל אפשרי. ברגע שיש לך מקור אנושי עם מקורות מידע משלו - אתה מלך".

- כמו במקרה של אלאבי.

"נכון. במקרה של אלאבי, פריצת הדרך הגיעה באמצעות מקור אנושי שהתברך בגישה, במוטיבציה וביכולת להביא את המידע".

ערוסי אומר שאותו מקור פעל מטעמי מצפון, אך כשהוא נשאל אם אותו מקור עלום קיבל תשלום בעבור שירותיו, הוא ממלא את פיו מים. איש מודיעין נשאר איש מודיעין, גם אם הוא לא מועסק על-ידי ממשלה.

לוחמה משפטית

ארגון שורת דין פוגע בטרור במקום שהכי כואב לו - הכיס

מייסדת ארגון שורת הדין, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, היא האישה שמאחורי אנספור תביעות שמוגשות ברחבי העולם נגד ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור. במשך השנים שבהן פועל הארגון מתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, זכו לקוחותיה בפיצויים בסך מעל מיליארד דולר שמהם שולמו עד כה יותר מ-100 מיליון דולרים. החלטת התובע המחוזי הפדרלי של ניו יורק להעביר את הכספים, שיתקבלו ממכירת נכסי אגודת אלאבי בעיר, תשפיע ישירות על שבעה מלקוחותיה - בני משפחותיהם של הרוגים ופצועים בפיגוע ההתאבדות הכפול במדרחוב בירושלים בפברואר 1997.

דרשן-לייטנר היא בת 41, תושבת ההתנחלות חשמונאים ואם לשישה ילדים. פעילותה במסגרת שורת הדין הכניסה אותה בשנת 2011 לרשימת חמישים הנשים המשפיעות בישראל של ליידי גלובס. כיום, לצד פעילותה השותפת בארגון, היא מצויה בעיצומו של מאבק מתוקשר בממשלת ישראל, לאחר שזו החליטה לחזור בה מנכונותה לשלוח עדים למשפט נגד בנק אוף צ'יינה שמתנהל בבית משפט פדרלי בוושינגטון, ובו נתבע הבנק על סיועו לפעילויות טרור.

"בתוך זמן קצר מתחילת פעילותנו הצלחנו לקצור הצלחות והוצפנו בפניות של נפגעי טרור", היא מספרת בראיון קצר ל-G. "כיום אנחנו מייצגים מאות אנשים בתביעות מול החמאס, הג'יהאד האסלאמי, פתח, חיזבאללה, הרשות הפלסטינית, סוריה, איראן, צפון קוריאה וגם נגד בנקים שמסייעים במימון טרור - כמו בנק אוף צ'יינה. כל אחד יכול להגיש תביעה נגד ארגון טרור אם הוא נמצא בישראל. אזרחים אמריקאים יכולים להגיש תביעות גם אם הם נמצאים בארצות הברית, אבל אזרחים אמריקאים יכולים להגיש תביעות גם נגד מדינות תומכות טרור, דבר שאזרחים ישראלים לא יכולים לעשות. בארצות הברית העבירו חוק שלפיו מדינות תומכות טרור לא זכאיות ליהנות מחסינות ריבונית, ולכן ניתן לתבוע אותן בבית המשפט. בארץ אין חוק כזה".

- כמה יקבלו המשפחות הישראליות בתביעה נגד איראן?

"קשה לי לומר, כי יש עוד מאות תובעים אחרים בתיק הזה, כולל משפחות של קורבנות של פיגועי התאומים מ-11 בספטמבר 2011, שאין לי כל-כך מושג איך הם קשורים לעניין הזה".