דה לוקס: מאורת הבשרים המעושנים בשוק הפשפשים

לפני כמה שבועות נשארתי לבד לשלושה ימים עם בני הצעיר. אשתי והבכור נסעו לערבה הרחוקה לרדוף אחרי ציפורים. כרגיל. מה שלא היה רגיל, היה זמן האיכות שלי עם בני הצעיר. את הערב השני לבד/יחד שלנו העברנו בסניף הצפון תל אביבי של מסעדת ההמבורגרים וולפנייטס. ולא, אני לא הולך לכתוב עליה כאן. ולא מפני שאינה מוצלחת, מסוגה. אבל בכל זאת, מה כבר אפשר לכתוב על מזללת המבורגרים שהיא חלק מרשת, טובה ככל שתהיה.

למה בכל זאת אני מספר לכם את כל זה? מפני שנזכרתי בוולפנייטס כשביקרתי בפונדק דה לוקס, "מאורת" הבשרים המעושנים החדשה בשוק הפשפשים. ולא רק בה. גם באגאדיר. ובמוזס. ואפילו במקדונלד'ס. ולא, לא אוכלים כאן המבורגרים בכלל.

אז למה בכל זאת? משני טעמים. ראשית, מפני שפונדק דה לוקס מוכיח שצריך לקחת ילדים ברצינות. אני תמיד נהגתי כך, ומתברר שהמקום החדש הזה, שלא עושה רושם כאילו דווקא ילדים הם קהל היעד שלו, עושה זאת לא פחות טוב. למען האמת הרבה יותר טוב. כי אני, בניגוד למקום החמוד הזה, ממש לא יודע איך מכינים בשרים כאלה. וגם אילו הייתי מנסה ללמוד, לא נראה לי שהשכנים שלי יתלהבו מהרעיון שאתחיל לעשן בשרים בדירת השיכון המצ'וקמקת שלי.

ולמה אני שם את המילה "מאורה" במירכאות? מפני שבניגוד לרושם שנוצר בתקשורת (הנה, אפילו אני קניתי את השטות הזו מקריאה מרפרפת אצל הקולגות), ואולי גם על-ידי יחסי הציבור של המקום, הרי הוא אינו מאורה כלל וכלל. וזה קצת חבל. מצד שני, יכול להיות שאילו הוא כן היה כזה, אני הייתי נהנה אפילו יותר, אבל אז הילדים היו נבהלים קצת, ואז מה עשינו.

אז לא, פונדק דה לוקס אינו מאורה, אלא עוד מסעדה סטייל שוק הפשפשים של שנות ה-2000. אבל נחמדה. אין כאן שולחנות ליותר משלושה או ארבעה סועדים, ורוב השולחנות הם בכלל לזוג וגם זה בדוחק. אופציה נוספת, והטובה מכולן, היא להתנחל על הבר. כך נהגנו אני ושני בניי. וגם העיצוב אולי אינו מאורתי, אבל הוא חמוד ומדליק ולא מלוקק. החל בשלטים הגדולים שמכריזים על סוגי הבשר וכלה בקיר המתכת שמולם. אם בכל זאת תשבו בחוץ, תוכלו למשש את הסחורה של מוכר העתיקות בידיכם מבלי לקום מהכיסא. ממש כך. יתרונה הגדול של דה לוקס הוא שהיא ממוקמת ברחוב הראשי של השוק, שבו, בניגוד לסמטאות שהפכו למלוקקות משהו, נותרו עוד כמה סוחרי שמונצעס אמיתיים. אבל יאללה, מספיק מגזין בניין ודיור, או איך שלא קוראים לזה.

אחרי שהברמן הצעיר והלא ממש מבין בבשר, גמר לספר לנו מה אין, הזמנו כמעט את כל מה שיש. מאה גרם של - לשון, בטן חזיר, חזה אווז ופיקאניה (שפיץ צ'אך) ו"רבע" אסאדו. הבשרים הגיעו במהירות והיו כולם, ללא יוצא מן הכלל, מצוינים: עסיסיים, אפופי ניחוח מעושן ונוטפי שומן - לפחות בנתחים שיודעים לעשות זאת כמו האסאדו (שפונדרה), החזיר והאווז, וסתם טעימים לאללה בנתחים הרזים יותר, הפיקאניה והלשון. בשר חזירי וגברי (סליחה על השוביניזם הרגעי) שגרם לי לוותר בזריזות על המזלג ולהתנפל באצבעות שלופות על כל הפרוסות המגרות האלה ולשאול את עצמי כמה זמן צריך לעבור כדי שאפשר יהיה לחזור לכאן שוב, כלכלית וקרדיולוגית.

לצד הבשר נהנינו מאוד גם מלחם תירס מתוק וממכר, מצ'יפס סופר מקצועי - דק ופריך, מתבשיל שעועית כבד ועשיר מהזן הקאובויי הקלאסי שהזכיר לי את הסרט ההוא עם טריניטי ועם במבינו "גם מלאכים אוכלים שעועית", ומצלוחית חמוצים. הרטבים הביתיים המעולים - ברביקיו, מיונז-חזרת וקטשופ-סלק - נותרו מיותמים רוב הזמן, למרות איכותם. מי צריך רוטב עם בשר כל-כך מרושע ואכזרי; במובן הטוב של המילה כמובן.

קינחנו בעוגת גבינה ניו יורקית דחוסה וטובה, שקושטה באגס מבושל ביין. אחלה. התעלמתי מאוסף הוויסקי האמריקאי המפואר שהביט בי מהמדף (בכל זאת, צהריים עם הילדים), ולתדהמתי מצאתי את עצמי מלווה את כל הכבודה הזו בבירה מכבי מהחבית, זו שלא הייתם תופסים אותי שותה אותה אפילו מת. מתברר שלא טוב להיות סנוב, אפילו לא בעניין חשוב כמו בירה. לא תמיד חייבים להיות גבר ולשתות גולדסטאר. כיף גדול.

פונדק דה לוקס

פרטים: עולי ציון 7, שוק הפשפשים, יפו; טל' 5233186-03; א'-שבת 24:00-12:00

מחירים: 100 גרם חזה אווז - 25 שקלים, 100 גרם פיקאניה - 19, 100 גרם בטן חזיר - 21, 100 גרם לשון - 20, "רבע" שדרת צלעות אסאדו בקר - 48, צ'יפס - 8, תבשיל שעועית - 8, חמוצים - 8, עוגת גבינה ניו יורקית - 29, רבע ליטר מכבי מהחבית - 18 שקלים

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל שקל

כדאי להכיר

פיקאניה. הפיקאניה הוא שמו הדרום אמריקאי של הנתח האחורי המכונה בארץ שפיץ צ'אך. זהו חלק שרירי אחורי, היושב ממש מעל השייטל (ראמפ סטייק) ומכונה באנגלית rump cover או rump cup או top sirloin cup, אם כי בארצות הברית תתקשו לקבל חלק זה בנפרד בשל צורת חיתוך שונה. בצרפתית זהו ה-culotte. כל זה לא ממש משנה מכיוון שבארץ קצבים מכירים אותו היטב. הכינו ממנו רוסטביף או סטייקים על האש, נהדרים לא פחות מזה שאתם מכינים מהסינטה הנצחית.