הביטאון שאוהבים לקבל בחינם

היום (ד') מקדיש "ישראל היום", הביטאון של משפחת נתניהו ופטרונה שלדון אדלסון, שני עמודים מרכזיים וחלק מהעמוד הראשון לכתבת נאצות והכפשות על ח"כ איתן כבל. הכתבה כולה היא לגופו של כבל, לא לגופו של עניין.

מה קרה? קרה שכבל יזם הצעת חוק שתחייב את כל עיתוני המדינה לגבות תשלום עבור רכישת העיתון (מינימלי), כדי למנוע תחרות בלתי הוגנת.

המסר העולה מן הקמפיין הוא שהצעת החוק של כבל תגרום לסגירת הביטאון. למה? מכיוון שאנשים לא ירצו לשלם עבורו, לדעת אנשי "ישראל היום". למה לא ירצו לשלם? כי הוא נחות לדעת רבים לעומת עיתונים אחרים.

השאלה היא מי צריך עיתון שלדעת בעליו ועורכיו אנשים לא יהיו מוכנים לשלם עבורו?

לפחות תמורה סמלית?

בהצעת החוק כתוב שכל עיתון במדינה יהיה חייב לדרוש "תמורה סמלית - לא פחות מ-70% ממחיר של עיתון יומי". הכי זול בשוק.

הלך הביטאון והזמין "סקר", שממנו עלה כי 70% ומעלה מתנגדים להצעת החוק ולסגירת העיתון. המספרים שהביטאון פירסם בעמודו הראשון הם סובייטיים בעליל. 70 אחוזים, 90, כמו בימי סטלין. השאלה החייבת להישאל היא: האם האנשים שהביעו את תמיכתם בביטאון מוכנים לשלם עבורו?

התשובה לגבי רובם היא כנראה שלילית - הם אוהבים אותו כי הוא חינמי.

מי מפחד מחופש הביטוי?

ביטאון המשפחה טוען שיש עיתונים שבהם חופש הביטוי אינו קיים. מה אפשר לומר על ביטאון שאסור בו לכתוב מילות ביקורת על ראש הממשלה? ועל רעייתו? ועל כל מי שנתניהו חפץ ביקרו? תמונות של שרה מתפרסמות בקביעות וללא כל הצדקה מקצועית; ידיעות ומאמרים עוברים ממשרד ראש הממשלה הישר אל עמודי העיתון.

עיתון כזה מבקש לפגוע בעיתונים האחרים לא באמצעות תחרות מקצועית הוגנת, אלא על-ידי כספי ההימורים של איל הקזינו שלדון אדלסון. האיש הזה, כך דווח, הרוויח בשנה הקודמת סכום של עשרות מיליארדי דולרים מבתי הקזינו שלו. בשבילו להחזיק לבד את "ישראל היום" זה עניין של מה בכך. אבל האם אנחנו רוצים שהדמוקרטיה בישראל תהיה בידיו של אדם כזה?

העונש שקיבל כבל

לא קל לחברי הכנסת לחוקק חוק שיעצור את אדלסון. הם יודעים שישלמו מחיר אישי מעל דפי החינמון, כפי שהביטאון עשה היום (ד) לאיתן כבל.

כבל, חבר כנסת עם אינטגריטי, העלה את הצעת החוק שתחייב כל עיתון במדינה לדרוש תמורה, קטנה ככל שתהיה. אבל בביטאון של שלדון-ביבי מעדיפים להתקיים לא בעזרת איכות עיתונם, אלא באמצעות כספי ההימורים של פטרונם.

הציבור חייב להבין: היום זה איל הימורים, מחר זה יכול להיות ברון סמים (להבדיל, כמובן).

תנאי תחרות שווים

שיהיה ברור: אני בעד המשך קיומו של הביטאון. בשם חופש הביטוי. אבל בתנאי תחרות שווים.