בריכות השחייה יותר מסוכנות מאקדח טעון; כך תתגוננו

בספר "פריקונומיקס", רב המכר שכתבו הכלכלן סטיבן לוויט וכתב הניו יורק טיימס סטיבן דבנר (המהדורה העברית בהוצאת כתר), הם מתריעים על כך ש"לעתים קרובות הורים מפחדים מהדברים הלא נכונים". כך למשל, הם מציינים, אותם הורים לא ירשו לבתם לשחק עם חברה אחת בגלל שהוריה מחזיקים אקדח בביתם, ובמקום זאת יעודדו אותה לשחק עם חברה אחרת, שבחצר הוריה יש בריכת שחייה.

"הנתונים מראים כי החלטתם רחוקה מלהיות החלטה נבונה. בכל שנה טובע ילד אחד על 11 אלף בריכות ביתיות בארה"ב. במדינה שיש בה 6 מיליון בריכות שחייה, משמעות הדבר שבכל שנה מתים כ-550 ילדים לפני הגיעם לגיל עשר. בה בעת, על כל מיליון אקדחים או רובים, נהרג ילד אחד. במדינה שבה יש כ-200 מיליון רובים ואקדחים, משמעות הדבר ש-175 ילדים מתחת לגיל עשר מתים מפליטת כדור מדי שנה. במילים אחרות: סיכוייה של בתם למות גדולים פי מאה לערך בתאונת בריכה אצל החברה האחת, מאשר במשחק באקדח בבית החברה השנייה".

ואצלנו, בראשית החודש נפתחה רשמית עונת הרחצה, ועוד לפני פתיחתה כבר טבעו שלושה פעוטות - כולם בבריכות ביתיות קטנות ולא בים הסוער. בריכות השחייה הפרטיות, שהיו פעם נחלתם של בעלי וילות מפוארות בלבד, הפכו בשנים האחרונות נפוצות מאוד - למרות העלייה במחירי המים והקריאות שישראל מתייבשת - בין היתר בגלל הירידה הדרסטית במחירן. מחירה של בריכת שחייה ביתית יכול להתחיל כיום ב-70-75 אלף שקל בלבד לבריכה מתועשת (שמגיעה מוכנה) או לבריכה יצוקה מפיברגלס, ועד מאות אלפי שקלים לבריכות בנויות מבטון. המחיר תלוי לא רק בגודל הבריכה, אלא גם בחיפויים ובתוספות.

פחות מ-10 ס"מ

הבעיה היא שרובנו לא ממש רואים בבריכה סכנה ברורה ומיידית. קשה לחשוב על מקום שנועד בעיקר לבילוי ולהנאה, ודאי עבור הילדים, לכזה שגם יכול חלילה לקפח את חייהם.

ארגונים כמו "בטרם" חוזרים מתריעים על כך שילדים קטנים יכולים לטבוע אפילו במים שגובהם פחות מ-10 ס"מ, וכי תאונות "בית ופנאי" מהוות 22.3% ממקרי תמותת הילדים מפגיעה (מבין הפגיעות ללא הפגיעות המכוונות, ונניח כרגע בצד את הפגיעות המכוונות). הסיבה המובילה לתמותה מבין פגיעות הבית והפנאי בקרב ילדים בגילאי 17-0 היא טביעה. גם בג'קוזי, אגב.

אסף ניאגו, מנכ"ל חברת ספיר בריכות שחייה, מעריך כי בכל שנה נבנות בארץ מאות בריכות שחייה פרטיות, והקצב הולך וגובר. החברה שלו לבדה התקינה בשנה שעברה כ-250 בריכות בכל הארץ, ובהחלט לא רק ביישובים מבוססים. ניאגו מספר כי כמחצית מבין הלקוחות שלו, ובדרך כלל הצד הנשי מבין בני הזוג, אינם מוותרים על התקן בטיחות - גדר, כיסוי לבריכה, או מערכת התראה אלקטרונית שצפה על המים. "יש לאחרונה מודעות מאוד גדולה לנושא הזה, בעיקר לכיסויים חשמליים, שסוגרים את הבריכה לגמרי". בשנה שעברה התקינה ספיר כיסויים כאלה בכ-40% מהבריכות שבנתה - עלייה של 35% לעומת השנה שלפני כן.

"הכיסוי מופעל על ידי קוד שיכול להיות רק בידי ההורים או על ידי מפתח, ואפשר אפילו לקבל התראה בסמס אם מישהו פתח את הכיסוי. הכיסוי עמיד למשקלים מאוד גדולים, כך שגם אם ילדים מועדים על זה, הם לא יכולים לטבוע. גם הגדרות לא חייבות להיות מפגע: יש גדרות שאפשר לפרק כשבאים אורחים".

- בכמה זה מייקר את העלות?

"זה תלוי בגודל הבריכה, כי לכל בריכה תופרים בחו"ל כיסוי בהתאם למידות שלה, אבל באופן עקרוני זה מוסיף בערך 15%-20% לעלות. ברור שככל שהבריכה יותר קטנה העלות היחסית של זה גבוהה יותר - אבל בבית עם ילדים יכול לקרות אסון תוך שנייה, ואנשים יודעים את זה. המודעות עלתה מאוד".

שהילדים לא ישלמו את המחיר

עם כל הכבוד למחצית הלקוחות שמוסיפים לבריכה שלהם התקני בטיחות, מה עם החצי השני? ומה עם כל הבריכות שנבנו בעבר, לפני שהגדרות והכיסויים נכנסו לאופנה?

הבעיה העיקרית היא שאין בישראל כל הנחיות בטיחות מחייבות לבריכות פרטיות, אלא רק לבריכות ציבוריות. בבריכה שיש בה עד 30 מתרחצים, החוק גם אינו מחייב שיהיה מציל. באשר לבריכות בצימרים, העניין מורכב: בריכה בצימר פרטי בודד, או כזו ששייכת לעד ארבעה צימרים, נחשבת לפי החוק בריכה פרטית, ולכן גם בנוגע אליה אין הנחיות מחייבות. בהתאם לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשע''ג 2013 - רק מי שבבעלותו חמישה צימרים ומעלה, הצימרים טעוני רישוי וגם בריכת השחייה. הבעיה היא שהתקנה הזו נכנסה לתוקף רק בדצמבר האחרון, ובאחריות הרשויות המקומיות לאכוף את קיומה - מה שמחזיר את הכדור אלינו הצרכנים. כשאתם מתקשרים להזמין מקום בצימר, אל תתביישו לשאול גם על התקני הבטיחות.

המוסד לבטיחות ולגהות, שהוא מלכ"ר והמלצותיו אינן מחייבות, פרסם רשימה של המלצות לבעלי בריכות פרטיות (ראו מסגרת). בראש הרשימה הזו נמצאת השגחה על הילדים, אך אחריה שורה ארוכה של הצעות שמניחות שהורה לא יכול להיות עם העיניים על הילד בכל רגע נתון, ועלולות להיות הסחות דעת או רשלנות - אבל הילדים לא צריכים כמובן לשלם עליהן. לפיכך, התקני הבטיחות סביב הבריכה צריכים לפצות ככל האפשר על כשלי אנוש כאלה.

גם מכון התקנים הישראלי פרסם לאחרונה "דירוג ישראלי לבית בטוח לילדים", ולפיו מי שרוצה לבנות בית בטוח יכול לקבל מגן אחד או שני מגנים, בהתאם לעמידה בסטנדרטים מסוימים. הדירוג של מכון התקנים כולל פרק שעוסק בבריכות שחייה בבתים פרטיים, וקבלן או אדם שרוצה לקבל מגן אחד, למשל, צריך לעמוד בתנאים הבאים: "לגדר את הבריכה בגדר בגובה 1.30 מטר; יותקן מנעול בשער הכניסה לבריכה; יותקנו חיישנים המתריעים מפני כניסת אדם לבריכה (גלאי נפח); יותקנו התקנים המאפשרים את כיסוי הבריכה כשהיא איננה בשימוש; יותקן מפסק חירום חשמלי בקרבת הבריכה".

"בוועדות המומחים לכתיבת התקן היו שותפים גם ארגון בטרם, גם אדריכלית וגם הקבלנים", מספרי אנדרי מטיאס, ראש אגף הסברה במוסד לבטיחות ולגהות. "הרעיון הוא שקבלן שרוצה למכור בית ולפרסם שהוא יותר בטוח לילדים, כך שמבוגרים וזוגות צעירים ירצו לקנות אותו, יקבל ממכון התקנים אישור ויוכל לפרסם את זה. זה גם לא מוסיף הרבה לעלות הבנייה".

אבל גם התקן של מכון התקנים הוא וולונטרי ואינו מחייב, וכפי שראינו למשל במקרה של תקן הבנייה הירוקה - מה שלא מחייב, הטמעתו מתקדמת בקצב צב.

31 פעוטות טבעו

כמו בתחומים רבים, גם בנושא של בטיחות בריכות (ובטיחות בכלל) ישראל מפגרת אחר העולם גם בתקינה וגם באכיפה.

בצרפת, בבריטניה, בניו זילנד ובדרום אפריקה יש תקנות המחייבות להקיף את בריכת שחייה פרטיות בגדר. בארה"ב אין הנחיות כאלה, ומקרי הטביעה כאמור רבים מאוד, ובשנים האחרונות יש כמה מדינות ורשויות מקומיות שהחלו להכניס אותן לתקנות הבנייה שלהן.

המובילה בעולם בתחום זה היא אוסטרליה, שם התקנות מעוגנות בחוק בכל המדינות, והן הולכות ומחמירות. על פי התקנות שם, כל מאגר מים בעומק של יותר מ-30 ס"מ נחשב לבריכה, וכל בריכה קבועה צריכה להיות מגודרת כך שילדים קטנים לא יוכלו להיכנס לשטחה.

גם האוסטרלים מזכירים שהשגחה הורית היא הבסיס לכל, אבל הם מניחים שעלולות להיות טעויות או רשלנות. לכן השער בגדר המקיפה את הבריכה צריך להיטרק מעצמו, כך שגם אם ההורה שכח לסגור אותו (נניח, רדף לרגע אחרי ילד אחר שלו, שלא לומר ענה לטלפון) הוא לא יישאר פתוח וילד יוכל לחמוק דרכו. מי שאינו פועל על פי התקנות צפוי לקנסות כבדים - והם אכן ניתנים.

גם באוסטרליה עוקבים בחרדה אחר מקרי הטביעה ואחר הסיבות להם. תוכנית בת ארבע שנים שהוכנה שם נועדה להפחית את מספר מקרי הטביעה בכל הגילים ובכל המקומות, והיא כוללת מחקר, תקינה ואכיפה.

בשנת 2013 טבעו במדינה 31 פעוטות עד גיל 4, ובעקבות זאת בחלק מהמדינות שם החמירו עוד יותר את נהלי הבטיחות הקשורים לבריכות שחייה פרטיות: מעתה, הבונה או הבעלים של בריכת שחייה חדשה יצטרך להודיע לרשות המקומית כי בנה בריכה כזו עוד לפני שמילא אותה במים, להודיע כי התקנת הגדרות הושלמה, וקנס יוטל על מי שלא יעמוד בדרישות הללו.

כיוון שבאוסטרליה מבינים שאין להניח שתוספת העבודה הזו תוטל על הרשויות ללא פיצוי, הבונה בריכה משלם אגרה בגובה 170 דולר, שמכסה את עלויות הפיקוח של הרשות.

בריכות שחייה פרטיות: כללי בטיחות

השגחה: אין תחליף להשגחה רצופה, צמודה ומתמדת על הילדים אשר נמצאים בקרבת בריכת השחייה

גידור: כל בריכת שחייה צריכה להיות מגודרת באמצעים שימנעו גישת ילדים אל שפת המים. הגידור צריך למנוע באופן פיזי את האפשרות לטפס מעליו, לזחול מתחתיו או לעבור דרכו.

כאשר הגידור קבוע - יש להתקין בשער הכניסה מנעול עם אפשרות לנעילה אוטומטית. המנעול צריך להיות מוגבה מעבר להישג ידם של ילדים.

על שערי הכניסה לבריכה ועל דלתות גישה לבריכה מומלץ להתקין אזעקה קולית שתפעל כאשר הדלתות נפתחות באופן לא מבוקר.

כאשר הבריכה בנויה מעל למפלס הקרקע - יש להתקין אמצעים יעילים למניעת טיפוס אל שפת הבריכה, או לדאוג להסיר סולמות כשהבריכה איננה בשימוש.

מומלץ להשתמש בהתקנים המאפשרים לכסות את פני הבריכה כאשר איננה בשימוש. אם ההתקנים מונעים לחלוטין את הגישה למים, הם יכולים לבוא במקום גידור.

אין לאפשר הימצאות של מיתקנים ניידים, צעצועים בעלי גלגלים, תלת-אופניים וכד' בשטח הבריכה (ילד המשחק בהם עלול ליפול לתוך המים).

יש לאפשר מבט חופשי, בכל עת, אל שטח הבריכה. גם מתוך הבית.

מומלץ לסמן על דופן הבריכה כל 20 ס"מ של הפרש בעומק המים. את המעבר למים עמוקים - בעומק של 120 ס"מ - מומלץ לסמן מעל פני המים וגם על שפת הבריכה

כל פתח שאיבה של המים יש לסגור באמצעות מנעול או התקן נעילה אחר.

יש להחזיק בהישג יד ציוד לחילוץ וארגז עזרה ראשונה.

מערכת החשמל סביב הבריכה ובבריכה חייבת להיות אטומה מפני חדירת מים ורטיבות, ותופעל ב"מתח בטיחות נמוך מאוד" (12V).

בתאורה ובציוד המופעלים במתח נמוך ניתן להשתמש רק במרחק של לפחות 5-3 מטרים משפת הבריכה.

מערכת החשמל צריכה לכלול מפסקי מגן המופעלים בזרם דלף (ממסרי פחת) ברגישות של 30 מילי-אמפר. את המפסקים יש לבדוק לפחות פעם בחודש.

את הכימיקלים המשמשים לניקוי וחיטוי הבריכה יש לאחסן במקום סגור, מוצל, מאוורר, נעול ומשולט.