אוהדי בני יהודה, איפה הייתם לפני שהספינה כבר טבעה?

1. בסופו של דבר ירדו לליגה הלאומית שתי הקבוצות ששהו הכי הרבה מחזורים מתחת לקו האדום.

מתוך 33 מחזורים, שהו בני יהודה ורמה"ש, ביחד וכל אחת לחוד, 26 פעם מתחת לקו האדום לעומת 14 פעמים בהן שהתה מכבי פ"ת באזור הדמדומים והפועל עכו שעשתה זאת בשני המחזורים הראשונים. רמה"ש שעד המחזור השמיני לא צברה נקודה ובני יהודה שנחתה לאזור המסוכן במחזור החמישי, שילמו את מחיר העונה שלהן. לגבי בני יהודה אפשר לומר שמה שאמרו על קבוצות בסדר הגודל שלה - שבין 2009/10 ל-2012/13 שיחקה ארבע פעמים ברציפות במוקדמות הליגה האירופית - ש"להן זה לא יקרה", תמיד התגשם. כך בית"ר ירושלים ב-1980, כך הפועל כפ"ס ב-1983, כך הפועל ת"א ב-1989, כך קרה גם לה.

2. בסופו של דבר ירדו ליגה הקבוצות שעשו הכי הרבה רעש העונה וקיבלו את ההחלטות הכי גרועות, וזה כולל את כל המערכת, מההנהלה ועד לקהל. בני יהודה הביאה אתמול (שבת) 10,000 איש לבלומפילד והיו שם מחזות קורעי לב של ילדים בוכים ונשים שמנחמות את בני זוגם המתייפחים, אבל הייתה גם תלישת כסאות, השלכת בקבוקי ליטר וחצי על ספסל אשדוד והתפרצות של אוהד שרץ לעברו של ניר קלינגר. לא זו בלבד שבני יהודה לא הביאה את כמות הקהל הזו לשאר משחקיה, מה שהיה בוודאי מפרנס היטב את קופת המועדון ואולי משדרג את מצבת השחקנים, חלק מהאוהדים היו עסוקים במחאה כלפי משה דמאיו בעיצומה של העונה, מה שגרר קנסות כבדים.

מי שחושב שמחאות מהסוג הזה - כמו סיפור ההימורים הלא חוקיים והצבת פושט רגל בראש המערכת ברמת השרון - לא מחלחלות לחדר ההלבשה, טועה. דרור קשטן - מאמן שעמד במצבים כאלה בעבר - התפטר כי לא יכול היה לעבוד במדמנה כזו, גם אם סביבת העבודה הקרובה שלו הייתה מחבקת, ושלושת השבועות בהם חיכתה הקבוצה למאמן חדש, היו קריטיים לרכש ולשיטת משחק חדשה, מה שאיחר את מסע ההיחלצות.

בני יהודה הייתה חלשה מדי, פגיעה מדי, נאיבית מדי, כדי להתמודד בתחתית, וירדה בצדק. אולי כואב להיפרד מקבוצה שהביאה 10,000 איש לבלומפילד, בשבוע בו עולות נתניה - שהביאה 19,000 אלף לר"ג - והפועל פ"ת - שהביאה 8,500 למושבה - אבל קהל אינו עוד מדד בכדורגל מקצועני. רמה"ש (ירדה) ובני יהודה (במאבק הישרדות לקראת המחזור האחרון) נמצאות כמעט באותו מצב בליגה לנוער, בעוד שמכבי פ"ת נמצאת במקום השלישי... תשתית ניהולית ומקצועית, הרבה יותר חשובים לקיום מאשר קהל.

3. בסופו של דבר ניצלה הקבוצה שפתחה עם הכי הרבה שחקני בית בהרכב - שישה - וגם נתנה צ'אנס לשוער ששיחק שנתיים בליגה א', וקיבלה ממנו בגדול, וגם מייצרת יותר כסף משחקני הבית שלה (רק מעניין איפה הכסף...) לעומת יריבותיה לתחתית. מכבי פ"ת, עד כמה שזה יישמע מוזר, הוא מועדון בריא יותר, שאלמלא התדמית הגרועה של מנהליו, ובעיקר הזיקה המזיקה למועדון של יו"ר ההתאחדות, הייתה נמצאת במקום גבוה יותר, מעל אשדוד לדוגמא. לאורך זמן זה לא יספיק.

4. בעונת 1965/66 היו 7 מ-16 הקבוצות בליגה שכונתיות או פרבריות. בעונת 2014/15 לא תהיה אף אחת כזו. במובן הזה טעו אוהדי בני יהודה בציפיות שלהם מהמועדון, השריד האחרון לאותנטיות. האליפות ב-1990 והסגנות ב-1992, כמו גם ההופעות באירופה, יצרו מצג שווא - כפי שקורה בבאר שבע כבר קרוב ל-40 שנה. בני יהודה עשתה הרבה יותר מכפי יכולותיה, משאביה, והאטרקטיביות שבה (למשקיעים), ואם לא תעלה בחזרה, כנראה שאף אחת מהדומות לה כבר לא תעשה זאת. סוף עידן.

 אוהדי בני יהודה במחאה נגד משה דמאיו / צלם: שלומי יוסף