עיקרון איש המערות

בשבוע שעבר העניק לי פרופסור שמעון שוקן, הדיקן המייסד של בית הספר למדעי המחשב במרכז הבין תחומי בהרצליה, ספר במתנה. את הספר קיבלתי כהוקרת תודה על הרצאה בפורום החדשנות אותו מוביל פרופסור שוקן ביד רמה.

לכן, לא הופתעתי לגלות ששם הספר הוא "הפיזיקה של העתיד - כיצד ישנה המדע את גורל האנושות וחיי היום-יום שלנו עד שנת 2100". כמי שעיין כבר ביותר מספר אחד או שניים העוסקים בעתידנות, ניגשתי למלאכת הקריאה בספקנות, אבל מהר מאוד נכבשתי בסגנונו של מחבר הספר, מיצ'יו קאקו, פרופסור לפיזיקה תיאורטית.

לצורך כתיבת הספר ראיין קאקו יותר משלוש מאות מדענים מובילים ברחבי העולם ובאמצעותם ניסה להבין כיצד ישפיעו המחקרים שלהם על אורח חיינו עוד במאה הנוכחית.

קאקו מטפל בתחומי המחשבים, הרפואה, הננו-טכנולוגיה, הבינה המלאכותית, האנרגיה וחקר החלל. הוא משתמש בהנחות חוק מור (שימו לב: החוק יילך וידעך מול עינינו בעשורים הקרובים, כנראה עד אמצע המאה ה-21, כי היכולת להכפיל את כוח המיחשוב כל 18 חודש תגיע עד אז לקצה גבולותיה של הפיזיקה, לפחות כפי שאנחנו מכירים אותה יום) - כדי לשרטט עולם של אין סוף שבבי מחשב זעירים בעלי בינה מלאכותית שיימצאו בכל מקום.

עדשות מגע שנרכיב על עינינו יהיו מחוברות תמידית לאינטרנט, ינווטו אותנו למחוז חפצנו באמצעות GPS פנימי וייצרו עבורנו מציאות וירטואלית שבאמצעותה נוכל לראות דרך קירות, למשש חפצים בחנות המרוחקת מאיתנו אלפי קילומטר וכמובן לשחק בעולמות מגוונים ומרתקים.

עולם הרפואה יעבור מהפכה. באמצעות השבבים הרבים שיהיו מושתלים בגופנו וגם בתוך קירות בתינו, מכוניותינו ובגדינו, נהיה כולנו במעקב רפואי תמידי. אלפי פרמטרים רפואיים יימדדו בגופנו בכל רגע, ישודרו למרכזי בקרה וינתחו את מצבנו. כל שינוי שיצביע על אפשרות למחלה, גידול סרטני או כל התפתחות שלילית אחרת, ידווח לרופא וירטואלי שייתן מענה לבעיה הרפואית המתפתחת.

אם חלילה נהיה מעורבים בתאונת דרכים, ישדרו הבגדים שלנו והמכונית קריאות לעזרה ראשונה ויעבירו את פרטי ההיסטוריה הרפואית שלנו ואת נתוני הפגיעה לצוותי החילוץ. הנדסה גנטית תאפשר לנו להחליף איברים פגועים, לרענן אברי גוף מזדקנים ובכלל, יש סיכוי לא רע שתוחלת החיים של נכדינו ונינינו תהיה ארוכה לאין ערוך משלנו. הברכה "עד מאה ועשרים" תהפוך כנראה בעתיד הלא רחוק לקללה עבור השנואים שבאויבינו.

פנים אל פנים

הדוגמאות רבות ומרתקות, בתחומים שונים של חיינו, במיוחד עבור איש היי-טק שחווה במו עיניו, דרך הסטארט-אפים הרבים הפעילים היום בישראל, את קצה תחילתן של חלק מהמהפכות הללו. אבל, נושא מרתק לא פחות, העולה בספרו של פרופסור קאקו, הוא מה שלא ישתנה באורח חיינו, למרות כל הקידמה והאפשרויות הבלתי מוגבלות.

יש חידושים שלא ישפיעו על חיינו בגלל מה שקאקו קורא לו "תסמונת איש המערות". בגלל הגנטיקה שלנו ואורח חיי האדם הקדמון, איש המערות היה חייב תמיד "הוכחת הריגה" - הוא החזיק את פגר הציד בידיו כדי לרכוש מעמד חברתי, כדי לאיים על אויב, כדי להתרברב בפני בת זוגו.

אבות אבותינו העדיפו להיפגש פנים אל פנים כדי להבין טוב יותר זה את זה ולהעביר מסרים בדרך מובנת ומדויקת. "טוב מראה עיניים" הוא עיקרון מנחה עבור האנושות למרות כל המודרניזציה שעברנו באלפי השנים מאז התגוררנו במערות.

לשיטתו של קאקו, תבניות אלו - החקוקות באדם המודרני בדיוק כפי שהיו חקוקות באדם הקדמון, גורמות לכך שאנחנו עדיין מעדיפים לטוס לפריז מאשר לראות תמונות איכותיות ככל שיהיו של מגדל אייפל, אנחנו עדיין אוהבים ללכת לאצטדיון הכדורגל למרות שמכורסת הטלוויזיה שלנו נוכל לקבל צילומי וידיאו איכותיים ומדויקים והאוניברסיטאות שוקקות סטודנטים למרות אין ספור האפשרויות לקורסים אקדמיים של מיטב המרצים, הניתנים לצפייה מרחוק.

יש משהו אופטימי בחשיבה הזו. אם ניקח אותה עוד צעד אחד קדימה, הרי ששלל המסכים, הרשתות החברתיות והמציאות המדומה האופפים את ילדינו, בני דור המסכים, לא יצליחו לתכנת אותם מחדש, למרות שנראה לנו לפעמים שהדור הבא כבר עבר שינוי גנטי. ילדי הפייסבוק והווטסאפ בסופו של דבר כן ישאפו לפגישה פיזית עם חברים, לשיחה, לקשר עין, למשחק עם כדור אמיתי, אם רק נזכיר להם שהאפשרויות האלו קיימות והן מסקרנות ומהנות לא פחות מכל חוויה דיגיטלית הממלאה את חייהם.

ובעצם, כדאי שנזכיר זאת לא רק להם, אלא גם לעצמנו, ככה סתם, מדי פעם. כי גם אנחנו, עם כל הכבוד למרק צוקרברג ולסטיב ג'ובס, כולנו צאצאים רחוקים של אנשי המערות.

יזהר שי הוא שותף כללי בקיינן פרטנרס ומנהל פעילות הקרן בישראל