ניתוח: כך התכווץ חלקן של קרנות הון סיכון ישראליות בגיוסים

16%, זה הנתח המצטמק של קרנות הון סיכון הישראליות בחגיגת הגיוסים של חברות הטכנולוגיה המקומיות ברבעון הראשון של 2014. 673 מיליון דולרים גייסו 160 חברות היי-טק ברבעון הראשון של השנה, רק 106 מיליון דולרים הגיעו מקרנות הון סיכון, הנתח הרבעוני הנמוך ביותר שתועד אי-פעם.

"לפני שלוש שנים הקרנות היוו 40% מהמשקיעים, והיום הן פחות מחצי מכך", אומר קובי שימנה, מנכ"ל חברת המחקר IVC אונליין שגיבשה את הנתונים. הסיבה לכך, הוא מסביר, היא "שיש פחות ופחות קרנות הון סיכון ישראליות שהצליחו לגייס קרן חדשה, אז הן תומכות רק בחברות הפורטפוליו שלהן ולא יכולות לממן חברות חדשות".

שימנה מוסיף כי "נכון שהיום יש משקיעים מסוגים שונים שממלאים את החלל שהקרנות עלולות להשאיר בתחום הזה, באופן חלקי. המיקרו-מימון, חברות מיקור ההמונים, אנג'לים, חברות השקעה זרות. אבל יש חברות שמראש ברור שצורכי המימון שלהן גדולים עבור הפתרונות הללו, כי צורכיהן לא יסתכמו ב-5 מיליון דולרים אלא בכמה עשרות מיליונים. במובן זה החשיבות של קרנות ישראליות לתעשייה היא עצומה.

"בתשקיף של הקרנות הישראליות כתוב שהן יכולות להשקיע רק בחברות ישראליות. אז בזמני גאות לא מרגישים בצורך, אבל במקרה של משבר המשקיעים הזרים ילכו לאיפה שטוב להם. אנחנו לעומת זאת נישאר עם אותם פתרונות שקיימים בשוק, אבל ללא יכולת אמיתית לקרנות עם כיסים עמוקים שמנהלות 100-200 מיליון דולר, וייווצר פה איזשהו כשל שוק או מחסור".

חסר "כסף לצמיחה"

"אין מספיק קרנות ישראליות למה שקרוי כסף לצמיחה, כלומר לשלב יותר מתקדם בחיי החברה", מתייחס עו"ד שרון אמיר, שותף בכיר במשרד נשיץ ברנדס אמיר, שייצג את בעלי המניות המוכרים הן בעסקת ווייז והן בעסקת פריימסנס. למעשה, הוא מחדד, חלקן האמיתי של הקרנות קטן אפילו יותר ממה שמצטייר, משום שחלק ממה שמוגדר "קרנות" אינן קרנות במובן הקלאסי, אלא מעין אנג'לים שמשקיעים סכומים נכבדים, בקנה מידה של קרן, דוגמת הקרנות של בני שטיינמץ או של בני לנדא.

"הקרנות מתקשות בגיוסים וצריכות לתמוך בחברות הקיימות שלהן, כדי שהחלק שלהן בהשקעות המוצלחות יותר לא ידלל יותר מדי לטובת משקיעים אחרים", כך אמיר. "הן לא מצליחות לגייס קרנות חדשות, כך שיש פחות קרנות בארץ, וגם ההשקעות שלהן קטנות יותר. הן מקצות פחות כסף לסבבי ההשקעה הראשונים, ולסבבים המאוחרים, וכשצריך 60-50 מיליון דולר, אין להן הסכומים הדרושים; במיוחד לאור העובדה שקרן צריכה פיזור בהשקעות, והשקעה ממוצעת שלה אינה עולה על 9% מגודל הקרן".

- וזה גורם לתעשייה להעביר את מרכז הכובד לחברות אינטרנט?

"כן, בשעתו היינו מובילים עולמיים בתחומים כמו המוליכים למחצה והתקשורת. צמחו כאן חברות כמו אורכית, סרגון, אלווריון, ליבית, פס עבה. היום יש פחות מאלה כי זה דורש השקעות יותר גדולות. בחברות אינטרנט הפיתוח יותר זול ויותר מהיר, ולא רק בישראל".

"חלק מתהליך עולמי"

נתוני המחקר של IVC אונליין מגבים את הדברים. מעבר לכך שהיקף ההון המגויס זינק ב-53% לעומת הרבעון ראשון של 2013 (673 מיליון דולרים לעומת 439), התפלגות ההשקעות בתעשיית ההיי-טק ברבעון הפותח את 2014 נוטה בבירור לכיוון חברות האינטרנט, שגייסו כ-260 מיליון דולרים - 39% מסך ההון שגויס והנתח הגבוה ביותר שתפסו חברות האינטרנט מאז שנת 2000. תחום התוכנה ירד ל-21% לעומת 31% ברבעון הראשון של השנה שעברה. נתונים מעניינים נוספים שהתגלו הם שחברות בשלבי פיתוח מאוחרים הצליחו לגייס ברבעון הזה 227 מיליון דולרים (34%), חברות בשלב הביניים נשפו בעורפן עם 221 מיליון, ואילו חברות בשלב הראשון (סיד) תפסו 6%, ירידה של 1% לעומת הרבעון המקביל אשתקד.

"החלק המשמח", מסביר שימנה, "הוא שהרבעון הנוכחי התאפיין בעלייה גדולה ביכולת של חברות סטארט-אפ ישראליות לגייס כסף ולממן את המשך הפיתוח והשיווק שלהן. החדשות הטובות פחות הן זהות המשקיעים, ופה השמחה מהולה קצת בעצב. בד בבד עם הנהירה של משקיעים זרים לישראל, רואים דעיכה גם בסכומים וגם במספר העסקות של משקיעים ישראלים ושל הקרנות הישראליות".

אהרן מנקובסקי, שותף מנהל בקרן הון סיכון פיטנגו, מסרב מצדו להתרגש יתר על המידה מירידת חלקן של הקרנות. "בשנים האחרונות", הוא מסביר, "הקרנות הישראליות משקיעות באופן מסורתי סביב 500 מיליון דולר לשנה. אם השיעור שלהן בכלל ההשקעות יורד, צריכים להיות מרוצים: זה אומר שההשקעות האלה מצליחות להביא יותר כסף. נתון מעניין נוסף הוא ששיעור החברות הישראליות שבין משקיעיהן לפחות קרן ישראלית אחת, עומד על יותר מ-80%. במרבית המקרים, קרנות אחרות (זרות) לא משקיעות בחברה שאין בין משקיעיה לפחות קרן ישראלית אחת. כלומר הקרנות הישראליות ממלאות את תפקידן בהבאת העולם לכאן".

- ועדיין, בעבר הקרנות הישראליות השקיעו הרבה יותר, גם נומינלית.

"בשנה-שנתיים האחרונות הקרנות התייצבו, לאחר שבעשר השנים שקדמו לכך, הן מספר הקרנות והן גובה השקעתן הלכו וירדו כל הזמן. אבל זה היה חלק מתהליך עולמי. היו הרבה יותר מדי קרנות בשנת 2000, עם הרבה יותר מדי כסף, שהגיע להרבה יותר מדי חברות לא מתאימות. בשוק הישראלי היו בשנת 2000 מאה קרנות, והיום יש בין 15 לעשרים, ובהשוואה, השוק האמריקאי ירד באותה תקופה מאלף קרנות לכ-300. הבטון התקשה, התיישבנו על הרצפה, ועכשיו הגענו לגודל ההגיוני לשוק".

"למה קרנות פנסיה מניו יורק יכולות ופסגות והראל לא?"

אלישע ינאי קורא לפתוח את דלתות ההיי-טק למוסדיים

אלישע ינאי, לשעבר נשיא מוטורולה ישראל וכיום יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה - שרק בשבוע שעבר, בשיחה עם גלובס, טען כי מדיניות הממשלה בסוגיית שער הדולר תמיט אסון על תעשיית ההיי-טק הישראלית, וכי "לא ירחק היום שבו אלה יתמודדו עם אלפי מפוטרים שלא ימצאו את מקומם בארץ ויצאו לרעות בשדות זרים" - מפנה גם במקרה זה את האצבע המאשימה לכיוון ירושלים. וליתר דיוק כלפי ההגבלה שיצר האוצר על דמי הניהול שגופים מוסדיים בישראל יכולים לשלם לקרנות מתמחות, כדוגמת קרנות הון סיכון; הגבלה שחיסלה כמעט לגמרי, כך ינאי, את האופציה של גוף מוסדי להעביר חלק מהכספים לניהול קרן הון סיכון.

- אחת הטענות של הגופים המוסדיים היא ש"אנחנו לא מבינים בהיי-טק".

"לכן אנחנו, כאיגוד, מקווים לרכז עבור המוסדיים מאגר של מומחים בתחום ההיי-טק, כמו חיים שני ומשה ליכטמן (קרן ההשקעות IGP), שבנוסף גם יגבו דמי ניהול יותר הגיוניים ועם רווח מתון יותר למנהלים במקרה של אקזיט. המשקיעים המוסדיים יוכלו לקבל מאותם המומחים ייעוץ ולהשקיע ישירות בחברות הטכנולוגיה, ולא באמצעות קרנות הון סיכון".

- אתה מצפה לסיוע ממשלתי?

"אם תהיה תוכנית גיבוי ממשלתית זה יהיה טוב, אבל הייתי מעדיף ללא המדינה. ההיי-טק הישראלי גייס בכל שנה, בעשור האחרון, בין 1.5 מיליארד ל-2.2 מיליארד דולר, כלומר כ-20 מיליארד דולר. האקזיטים בעשור האחרון הגיעו אל מעל 45 מיליארד דולר. הבעיה היא ש-80% מזה אלה קרנות ומשקיעי חוץ.

"אני מבין שבשלב מסוים היה קל ופופולרי להשקיע בנדל"ן ברומניה ובלאס וגאס, אבל זה לא צלח", מתריס ינאי בגופים המוסדיים, שבין היתר מנהלים את כספי הפנסיה של אזרחי ישראל. "אני לא באמת כועס עליכם, אבל מה דעתכם שאת הכסף שלנו תשקיעו בחברה ביבנה, ברחובות ובגליל? לא צריך לעלות על מטוס ואפילו מדברים שם עברית, ובמקרה עובדים שם הילדים או השכנים שלנו. למה קרנות פנסיה מלוס אנג'לס ומניו יורק יכולות ופסגות והראל לא?".