Big Bambu, מיצב ענק של התאומים דואו ומייק סטארן, שהוצג לראשונה ב-2010 על גג מוזיאון מטרופוליטן (MET) בניו יורק, ומוקם בימים אלה במוזיאון ישראל בירושלים, הוא המחשה מצוינת לדרך הארוכה שעשו המוזיאונים מאז שנקראו בית נכות, הדיפו ריח פורמלין והילדים נדרשו ללכת בהם על קצות הבהונות.
האם השוטטות בשבילי ההליכה שבמפלסי הגובה השונים במיצב - המורכב מ-7,000 מוטות במבוק ומשמונים קילומטרים של מיתרי טיפוס, מתפרס על-פני כ-500 מטרים רבועים ומתנשא לגובה של 16 מטרים - היא חוויה מוזיאלית או פארק שעשועים? והאם העובדה שהוצג במטרופוליטן בניו יורק ובביאנלה בונציה, וכעת במוזיאון הלאומי שלנו, הופכת אותו למוצג מוזיאלי לגיטימי?
מוזיאונים רבים בעולם - גם כאלה מן השורה הראשונה, המשופעים בשכיות חמדה שאפשר רק להתקנא בהן - חייבים להמציא את עצמם כל העת מחדש כדי להישאר בפוקוס, והם מפעילים גימיקים שונים כדי לשווק ולמתג את עצמם גם לקהל של שנות האלפיים, שכן המוזיאונים תפקידם לא רק לשמור על אוספי התרבות אלא גם לתווך אותם לציבור הרחב.
אם האולמות שוממים - המוזיאון לא עשה את שלו. יום המוזיאונים הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-18 במאי ברחבי העולם (בישראל יצוין השנה ב-19 במאי בשל ל"ג בעומר), ושיעמוד השנה בסימן מוזיאונים יוצרים חיבורים (Museums collections make connections), הוא הזדמנות טובה לבצע צלילה קצרה למגוון הרחב שמציעים כיום המוזיאונים בארץ ולדרכים שאותן הם נוקטים כדי להנגיש את עצמם לקהל הרחב.
איך ממחישים חניטה
כרבים מעמיתיה, גם אורית לב-שגב, סמנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא בירושלים, עסוקה בסוגיית האיזון הנכון בין הרצון להנגיש את אוספי המוזיאון לקהל גדול ככל האפשר לבין החובה לשמור עליהם. סוגיה אחרת היא איך לאפשר לציבור לחגוג במוזיאון אירועים כדי לאזן תקציב, אך לשמור על המוניטין שלו ועל יוקרתו, ולא לאפשר אירועים שיגרמו זילות של המקום המכובד. "כשהבת שלי, שהיא חובבת שירה, חגגה בת מצווה במוזיאון, ארגנו הדרכה על שירת נשים בעולם העתיק", היא מספרת. "כשילד מדריך את האורחים שהגיעו לכבודו בנושא הקרוב ללבו, זו העצמה שאין שנייה לה, ומגיעים אלינו מהעולם לעשות את זה".
בזמן שמוזיאוני מדע בארץ ובעולם מתבססים יותר ויותר על חוויית hands-on - איך גורמים למוזיאון של מוצגים דוממים להלהיב, בעולם שכולו קרוסלה של מולטימדיה ושל סמארטפונים? רותמים אותם לעניין. לב-שגב: "מדריכי השמע שלנו, למשל, מאפשרים רמות העמקה שונות; בתערוכת ספר הספרים שילבנו אייפדים וטלוויזיות פלזמה; עבור הילדים יצרנו את שמשי, דמות וירטואלית מהעולם העתיק המלווה אותם בסיורים, ובין האביזרים השונים יש לנו מד גובה בצורת מגדל בבל ואפילו ערכת חניטה להתנסות".
גם עפרה רימון, מנהלת ואוצרת מוזיאון הכט בחיפה, שחוגג השנה 30, מנווטת בין ארכיאולוגיה למולטימדיה. המוזיאון הפרטי, פרי יוזמתו של ד"ר ראובן הכט המנוח, מי שהיה הבעלים של ממגורות דגון, מחזיק אוסף מרתק של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות המקרא, הכנענית ועד שלהי התקופה הביזנטית, שנמצאו בארץ ישראל. זאת בצד אוסף אימפרסיוניסטי מרשים וציורים של ציירים יהודים כמו מודיליאני, פיסארו ובמיוחד יוסף ישראלס, צייר יהודי הולנדי.
באגף החדש של המוזיאון הותקנו עמדות מולטימדיה. "חששתי מהפעלות שיפגעו באווירה המיוחדת, ושהמבקר יביט במסכים ויחמיץ את המוצג המקורי", מודה רימון. "לשמחתי הצלחנו לחבר את האגף החדש לישן תוך שימוש באלמנטים עיצוביים זהים, ועם זאת לחדש.
בזכות העובדה שזהו המוזיאון היחיד השוכן בקמפוס (באוניברסיטת חיפה), נוצר שיתוף פעולה עם המחלקות השונות - בכלל זה עם החוגים למחשבים ולמערכות מידע - הטכנולוגיה המתקדמת זמינה מאוד עבורנו, והם פיתחו אצלנו תוכנות מולטימדיה מתקדמות. למשל, ליד מוצגים שונים הותקנו ברקודים הניתנים לסריקה על-ידי הסמארטפון, וכך נפתח למבקרים עולם רחב של מידע נוסף, מוצגים נוספים בתערוכה. גם באגף האמנות יותקנו בקרוב ברקודים לטלפונים חכמים".
אחד ממוצגי הדגל של המוזיאון הוא ספינה בת כ-2,400 שנה, שהתגלתה באוגוסט 1985 בחוף מעגן מיכאל. גוף העץ של הספינה השתמר להפליא, ובסביבתה נמצאו כשבעים כלי חרס מסוגים שונים ששימשו את אנשי הצוות הקדמונים, ומקורם בקפריסין ובמזרח יוון.
מרבית מטענה של הספינה היה צפחה כחולה שמקורה זוהה באי היווני אוויה (Evia). "אין דבר כזה בהרבה מוזיאונים בעולם", אומרת רימון. "גם בספינה נעשה שימוש במולטימדיה בדמות מסך מרובע המשמש מעין 'מפרש', שעליו מוקרן סרטון המתאר את תהליך שליית הספינה ושימורה, עד להצבתה במוזיאון".
אגב, מוזיאון הכט הוא בין הבודדים שהכניסה אליהם אינה כרוכה בתשלום כל השנה.
בין חנות רהיטים למוזיאון
עיצוב הוא מונח חדש יחסית, שנולד במהפכה התעשייתית. "המוזיאונים לעיצוב הם הארכיאולוגיה החדשה, השיקוף של התרבות החומרית שלנו", אומרת גלית גאון, האוצרת הראשית של המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס ומוזיאון העיצוב בחולון. "למשל, עשינו מחקר שלם על גני משחקים לילדים, שהיו פעם מקום מקסים לגלות בו את העולם בגבהים שונים והפכו למקום ברוטלי של מתקנים מוגנים עד זרא, שחוסמים את המבט ואי-אפשר לגלות מהם עולם.
התחקינו אחר ההיסטוריה של גני המשחקים במאתיים השנים האחרונות, ויצרנו חמש תחנות במטרה להניע את הילדים במרחב, ללכת בשיווי משקל, לטפס, להשתולל. זהו מהלך מוזיאלי שמנגיש סוגיה חברתית, ואנחנו מקווים שיתגלגל החוצה אל מתכנני השכונות".
מצד שני, קיימת כיום בארץ תחושה שהקהל המבוגר מגיע למוזיאון בציפייה שישעשעו לו את הילדים. "מוזיאון זה לא בייביסיטר, שהמבוגר אמור לשבת בו עם הנייד על האוזן", אומרת גאון. "להיפך, הוא המקום שבו המבוגר יכול לקחת את הילד ביד ולעבור איתו חוויה מלמדת. במוזיאון הקריקטורה והקומיקס, למשל, אנחנו מחלקים דפים שנועדו לדרבן את המבקר המבוגר להתחיל שיחה עם הצעיר ולנהל עמו דיון על ההבדל בין חנות רהיטים למוזיאון, למשל".
מדרך הטבע, מוזיאוני הדגל הממוסדים של מדינת ישראל גורפים את היוקרה, נוגסים ביסים גדולים יותר בעוגת התקציב המדולדלת, ומותירים את המוזיאונים האחרים לרחמי הרשויות המקומיות או נדבנים פרטיים. "אל תלכו אחר הפופולרי דווקא ואל תזרמו עם כולם ועם המודעות הגדולות ביותר", מציעה גאון. "בחרו במה שבאמת מעניין אתכם".
ב-19 במאי יפתחו כשבעים מוזיאונים ברחבי הארץ את שעריהם לציבור, ללא תשלום, במטרה לחשוף את העושר התרבותי שבהם ולקרב את הקהל הרחב אל המדע, האמנות, הארכיאולוגיה, העיצוב, ההיסטוריה ואל התרבות. רשימת הפעילויות המלאה ושעות הפתיחה של המוזיאונים - באתר www.icom.org.il ובאתרי האינטרנט של המוזיאונים השונים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
