כדאי להכיר: בר יין איטלקי, שובב וקליל עם אוכל מעולה

הילדים טיפסו על כיסאות הבר הגבוהים כמו גדולים. אמנם ישבנו מסביב לשולחן עגול, גבוה וקטן למדי, ולא על הבר עצמו, אבל גם את זה הם כבר עשו איתי בזמן האחרון. אפילו הצעיר. פתאום הבנתי כמה גדולים הם כבר. הסתכלתי סביבי ונזכרתי. בדיוק כאן, בפינה הזו, ישבתי הרי כל-כך הרבה פעמים כשעוד קראו לזה יהודה הלוי סנדביץ' בר, מקום ותיק, מהסוג שהיום היו מכנים מיתולוגי אף שבעצם הוא פשוט היה מקום. מקום פשוט וטוב, שצריך היה לשרוד לנצח. אלא שתל אביב כידוע אינה רומא או לונדון, ושום דבר בה אינו שורד לנצח. חבל. אבל מילא. אם את כסית לקחו לנו, מה לנו כי נלין על איזה סנדביץ' בר שכונתי, טוב ככל שיהיה.

המקום הזה, שלידו התגוררתי לא מעט שנים אי-אז, הפך בינתיים למסעדה אופנתית בשם גסטרופאב יהודה הלוי 58, כתובתו כמובן. גם זו אמורה הייתה להחזיק מעמד הרבה יותר זמן ממה שהוקצב לה בשעון החול העצבני של עולם המסעדות המקומי. ובכן, גם הגסטרופאב הנ"ל לא שרד, אבל גם לא מת לגמרי. בפינה היפה שבה שכן, אחת היפות בעיר, במבנה הפינתי העגול משהו, מול העצים היפים והרחוב הישן והמקסים הזה, ממשיך אחד מיוצריו, החשוב שבהם, את פועלו הקולינרי, רק תחת שם אחר.

על השף מיכאל גרטופסקי כבר שוררתי כאן כשכתבתי על מסעדתו הגלילית ביסטרו מיכאל שביישוב לימן. גרטופסקי היה גם עד לא מזמן השף בפועל של מסעדת סושיאל קלאב בשדרות רוטשילד, וכיום הוא רק משגיח עליה מרחוק, או שאולי גם זה לא. לא יודע. הגסטרופאב היה אמור להיות גרסת הברים של גרטופסקי להמונים אם תרצו. אולם הוא, כאמור, לא שרד.

במקום זה, חבר כעת גרטופסקי המוכשר והשרמנטי לאבי קשי, נצר למשפחת אצולה של ממש במושגי עולם האוכל המקומי - אביו, שמוליק, היה אחד מבעלי הבית במסעדת מי ומי המיתולוגית (הפעם באמת), השוכנת עד היום לא רחוק מכאן בדרך מנחם בגין, זו שאני עוד קורא לה ביני לביני - דרך פתח תקווה.

יחד פתחו השניים, גרטופסקי וקשי (עם עוד כמה שותפי צללים מן הסתם) את צ'יקטי, בר יין איטלקי שכזה, מקום צעיר, שובב, קליל וחמוד, או בקיצור, כל מה שאני לא. צ'יקטי, כמתחייב משמו, אמור להציע דברים קטנים באיטלקית. כוסות יין טובות מתוך תפריט איטלקי נהדר שאני באורח פלא התעלמתי ממנו בבוטות (ומשלל הקוקטיילים המגרים), והזמנתי בירה גרמנית טובה (לוונבראו) מהחבית, ולצדם מנות קטנות ולא מחייבות שאמורות לשעשע את היין (או הבירה...) ועל הדרך גם אותנו.

התחלנו עם צלחת טעימות איטלקית. קשי הסביר שהיא תשתנה מדי פעם, אבל בכל מקרה על הצלחת הגדולה שנחתה על שולחננו חיכו לנו חצי ארטישוק טרי ונהדר (חתוך לאורכו), שבושל, ואחר כך נצלה על הפלנצ'ה והוגש עם איולי מצוין. מסביבו שכבו כמה פלפלים קלויים, בצל צלוי, סלט מדליק של שעועית בובס גדולה עם קוביות נקניק סלסיצ'ה, שני חריצי גבינות איטלקיות נדיבים - פקורינו וקפרינו*, גוש מוצרלה, וכמה פרוסות נקניקים בדמות פרושטו (מקומי) ונקניק קופה.

המשכנו עם שני כדורי ארנצ'יני - אורז של ריזוטו מעורבב בגבינות ובפטריות מצופה ומטוגן. עם הארנצ'יני הוגש סלסה ורדה - רוטב ירוק של עשבי תיבול. שוב, מנה מצוינת ומדליקה. מנה צמחונית נוספת - פונגי אל קרטוצ'ו - ערימת פטריות יער צלויות בשקית נייר עם תועפות פרמזן. שיגעון של דבר. כמה טיפשי ופשוט, ככה טעים.

הילדים התחזרו על פיצות סלומי (שם כולל למיני נקניקים, כמו שרקוטרי בצרפתית) קטנות, לוהטות וממכרות, שכוסו ברוטב עגבניות טוב, במוצרלה ובפרוסות נקניק סלמי איטלקי. גם קרפצ'ו הלוקוס שתובל בשמן זית וקושט בשברי פיסטוקים היה לא פחות טוב. דג טרי מתובל בעדינות שאפילו הפיסטוקים לא הצליחו להפריע לה. עוד מנה - שיפוד קטן של נתח קצבים שנצלה בדייקנות והוגש עם עצם מח עסיסית ועם ערימת ארוגולה. יופי של מנה.

קינחנו בטירמיסו עם רום מאיירס ועם פנקוטה מעוטרת תותים מבית היוצר של מיכל בוטון, הקונדיטורית המוכשרת כשד, שכובשת לאחרונה מקום של כבוד בלא מעט תפריטי קינוחים בתל אביב. צ'יקטי הוא מקום לא מחייב ומדליק במיוחד, ותאמינו או לא, אני למשל לא מאמין, אבל הספקתי לבקר בו כבר שוב. ואם זו אינה המלצה, איני יודע איך לשכנע אתכם.

כדאי להכיר

גבינת קפרינו. (Caprino) היא גבינת עזים איטלקית. מקור השם הוא במילה Capra - עז באיטלקית. בימינו מיוצרת הגבינה גם מחלב בקר או משילוב של שני סוגי החלב. ישנה גרסה טרייה או מיושנת של הגבינה. הגרסאות המיושנות מתיישנות לפחות חודש.

צ'יקטי

פרטים: יהודה הלוי 58 תל אביב, טל' 03-6853499, בכל יום מ-18:00 עד אחרון הלקוחות.

מחירים: פיצה סלומי - 38 שקלים, צלחת טעימות איטלקית - 64, ארנצ'יני - 26, פטריות - 36, שיפוד נתח קצבים - 58, קרפצ'ו לוקוס - 46, פנקוטה - 38, טירמיסו - 38 שקלים

השורה התחתונה

יקר (מנות קטנות) אבל שווה