יורשים חמקניים

כשמדברים על ירושה, כולם חושבים מיד על הכספים והנכסים שהם עתידים לקבל, אך אנשים מתלהבים פחות לחשוב על כך שבעיזבון כרוכים גם חובות והתחייבויות, שהמנוח לקח על עצמו בחייו, ואינם נמחקים ועוברים מן העולם יחד עימו.

הכללים לגבי חובות העיזבון הם פשוטים למדי. מי שמקבל מהעיזבון זכויות, צריך לשלם קודם לכן את החובות, והוא מקבל לידיו את ההפרש שנותר. אם החובות גבוהים יותר מהזכויות, היורש אינו מקבל דבר, אך לא ניתן לחייבו להשלים את עודף החוב שנותר מכיסו הפרטי.

אם החוב אינו גבוה כגובה הזכויות, אך שווי הזכויות הנותרות הוא בכל זאת נמוך ואינו שווה את הטרחה ועוגמת-הנפש שכרוכה בניהול החזר החובות או התעסקות עם הוצאה לפועל, היורש רשאי להסתלק מהעיזבון ולא לקחת חלק, לא בזכויות ולא בחובות, כי לא ניתן לחייב אדם לרשת אם אינו מעוניין בכך.

שני פסקי דין שהתפרסמו לאחרונה עוסקים ביורשים שרצו לוותר על החובות מבלי לוותר על הזכויות.

במקרה הראשון זוג מכר דירה שבבעלותו לקשיש בן 87, אשר נפטר כעבור זמן קצר, לאחר ששילם חלק מהתמורה בלבד. יורשיו סירבו להעביר לידי המוכרים את יתרת תמורת מכר הדירה, בטענה כי מדובר היה בעסקה בלתי כדאית, שהמנוח התחייב לה רק בשל מצבו הקוגניטיבי הירוד, שלא איפשר לו להבחין שהמוכרים הונו אותו לרכוש דירה במחיר גבוה בהרבה משוויה.

בית המשפט קיבל את תביעת המוכרים וחייב את היורשים להשלים את רכישת הדירה במחיר שאליו התחייב המנוח בחוזה, ובנוסף חייבם בתשלום שכר-טרחת הצד השני בסך 24,000 שקל.

על-פי קביעת בית המשפט, המחיר ששילם המנוח אכן היה גבוה ב-20% משווי הדירה, אך זאת אינה חריגה הנופלת בגדר תנאי עסקה בלתי הוגנים ובלתי סבירים באופן קיצוני, העולים כדי "עושק" וניצול המנוח על-ידי המוכרים אלא מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

כנגד היורשים במקרה זה עמדה העובדה שהם היו מודעים למצבו הרעוע של המנוח, ובה בעת לכך שהוא מנהל משא-ומתן לרכישת דירה ועושה עסקאות, אך לא מנעו זאת על-ידי פניה לבית המשפט בזמן אמת, אלא רק בסמוך למותו.

ילדיו של קשיש אחר אשר הלך לעולמו ניסו להתנער מהתחייבויותיו בדרך מתוחכמת יותר, על-ידי המנעות מהוצאת צו ירושה במשך 10 שנים. המנוח לקח הלוואה מאחותו לפני מותו, אך בניו התכחשו לכך, ומשהאחות תבעה, טענו כי לא ניתן לתבוע אותם אם אינם מוכרזים כיורשים באופן פורמלי.

היורשים לא נזקקו לצו ירושה כדי לנהל את הנכסים שהותיר אחריו המנוח באופן מעשי, ולכן העדיפו לדחות את הוצאת הצו, אולי עד למותה של האחות, או בתקווה שעם הזמן החוב יתפוגג בדרך כלשהיא.

גם הפעם בית המשפט פסק כנגד היורשים, בקובעו כי הם נוהגים בחוסר תום-לב בהתחמקם מהוצאת צו הירושה כדי להימנע מתשלום חובות, בזמן שהם נהנים מהנכסים שמחזיקים בידם באופן מעשי, גם אם לא באופן רשמי.

ניסיון ההתחכמות של הילדים במקרה זה יצר תקדים בעייתי, שכן תוצאת דעת הרוב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי קבעה לראשונה באופן מפורש כי ניתן לתבוע יורשים פוטנציאליים עוד בטרם נקבעו היורשים בפועל, באמצעות הליך משפטי מלא ותקין של הוצאת צו ירושה.

כך לדוגמה יכול להיווצר מצב אבסורדי שבו ילדים נתבעים לשלם חובות של הוריהם המנוחים מתוך הנחה שהם יהיו היורשים על-פי דין, אך מאוחר יותר יתברר כי אינם היורשים, אם המנוחים השאירו צוואה, או שקיימים יורשים נוספים אחרים.

המסקנה מפרשות אלה היא שהדגש הוא על פעולה בתום-לב, והניסיון ליהנות מהזכויות בירושה מבלי לשלם את החובות, תוך עקיפתו של בית המשפט, לא יתקבל יפה.

אם ליורשים קיימות טענות לגיטימיות כנגד חובות המשויכים למנוח, יש להעלותן במסגרת הליך משפטי מסודר שבו ייוצגו כל היורשים והנושים כדין.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il