עוקץ הקשישים: הסיפור מאחורי קריסת "בית ההשקעות אקזיט"

דוח על קריסת בית ההשקעות אקזיט (שקרס לפני כשנתיים) מתאר הונאת קשישים על-ידי אייל וליאת אנקורי, אשר שלשלו את הכספים לכיסם תוך שהם מבטיחים למשקיעים תשואה גבוהה בסיכון נמוך. הדוח הוגש לאחרונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, איתן אורנשטיין, בפרשת העוקץ בה נעלמו 17 מיליון שקל מכספי המשקיעים.

לפי הדוח, אייל וליאת אנקורי "גרמו לחברה לנזקים כבדים, אשר הובילו בין היתר לקריסתה של החברה ולאובדן מיליוני שקלים אותם השקיעו נושי החברה".

אותם נושים-משקיעים הם "ברובם המוחלט עשרות אם לא מאות זוגות הקשישים אשר נפלו קרבן למעשי המירמה מבית מדרשם של המשיבים... שמצדם ניצלו לרעה את חולשתם והוציאו מהם במירמה את סכומי-עתק של החל מעשרות אלפי שקלים ועד לסכומים הגבוהים ממיליון, אותם שלשלו לכיסם או לכיסי אחרים מטעמם...

"מעשיהם של המשיבים מהווים הפרה חמורה של חובות הזהירות והנאמנות אותם הם חבים לחברה, כמו גם ניהול עסקי החברה בתרמית ותוך כוונה להונות את נושי החברה. הכול תוך שימוש שלא כדין בכספי ונכסי החברה, בין בדרך תרמית של ממש או לכל הפחות שלא כהוגן תוך עצימת עיניים".

את הדוח החמור הגיש לאחרונה רו"ח עופר אלקלעי בתוקף תפקידו כמפרק של החברה, באמצעות עו"ד עובדיה כהן.

הדוח מתאר את השיטה בה התנהל העוקץ: בני הזוג אנקורי שלטו במספר חברות ו"יצרו מצגים כלפי המשקיעים כאנשים עשירים מאוד, אשר עשו את הונם תוך שימוש ביכולתיו 'המופלאות' של אייל אנקורי כאשף פיננסי בעל עסקים חובקי-עולם, ויחד מנהלים אשכול חברות מצליח אשר בו בין היתר בית השקעות בשם 'אקזיט בית השקעות'".

בדוח צוין כי השימוש בצמד המילים "בית השקעות" היה חלק מהעוקץ, שכן לא היה מדובר בבית השקעות של ממש: "השימוש במילים 'בית השקעות' נעשה תוך כוונה תחילית להטעות את המשקיעים וליצור מצגי-שווא כוזבים בעליל, שעל-ידם הצליחו המשיבים בשכנוע זוגות הקשישים להפקיד בידם ובידי 'בית ההשקעות' כביכול את כל חסכונותיהם שחסכו פרוטה לפרוטה במשך שנים, תוך הבטחות כי מדובר בהשקעה 'בטוחה' ו'ללא כל סיכון' אשר תשולם בגינה ריבית גרנדיוזית".

אייל אנקורי שימש כמנכ"ל אקזיט וכמנכ"ל החברות האחרות בבעלות בני הזוג, שהיו קשורות לעוקץ. הדוח מציין כי הוא "עשה בחברות ככל העולה על רוחו, תוך שהוא פועל לריקון הכספים מהחברות". ליאת אנקורי מוזכרת בדוח כמי שהייתה שותפה למעשי המירמה, כגון פעילות בגיוס הכספים מהקשישים.

לבני הזוג יש 3 ילדים, והם התגרשו, אולם בדוח נכתב כי מדובר בגירושים פיקטיביים: "גם הסכם הגירושים בין המשיבים מועמד בספק בשל חוסר אמינותו והאותנטיות שלו, שכן נדמה כי הדבר נעשה לשם הברחת רכושם המשותף והסרת האחריות מהמשיבה לצורך שמירה על הרכוש הנ"ל, הנאמד במיליוני שקלים".

המשקיעים הכי "צעירים" נולדו ב-1945

לפי הדוח, בני הזוג הבטיחו למשקיעים בטוחות להחזר השקעתם והתשואה בגינה, כמו למשל רישום הערת הזהרה לטובתם על נכס נדל"ן בפלורידה. בחקירה התברר כי נכס הנדל"ן כלל לא היה בבעלותם. "בכך הוליכו המשיבים שולל את נושיהם, רימו אותם והוציא מהם כספים במירמה", נכתב בדוח.

יתרה מזאת - אקזיט הוצגה כסניף של חברת מרטון האמריקאית, אולם בדוח צוין במפורש כי "זה לא היה נכון, ולא ברור בכלל מי ומה זאת 'חברת מרטון העולמית'".

"המשקיעים קיבלו תחילה את תשלום החודשי מהחברה בסכומים זניחים ביחס לסכום ההשקעה מצדם, כאשר תשלומים אלה נועדו ליצור רושם כוזב של קיום ומימוש החוזה והנבת תשואות ופירות 'להשקעה', שכאמור לא הייתה יותר מאשר תרמית וגניבה ממש. אולם, גם תשלומים זניחים אלה פסקו כבר בדצמבר 2011", נכתב בדוח.

בדוח צוין עוד כי בני הזוג גייסו כספים מקשישים בשל חוסר ההבנה שלהם בשוק ההון וברזי עולם המשפט, וזאת כחלק מההונאה. "הצעירים שבחבורה נולדו בשנת 1945 לכל היותר", נכתב בדוח. "כלפי המשקיעים נעשה שכנוע טלפוני מאסיבי, כשמובטח להם כי כל שצריכים לעשות הם, הוא רק להגיע לפגישה לשמיעת ההצעה האטרקטיבית, תוך הבטחת שובר שי בדמות ארוחת בוקר או מתנה כלשהי...

"הנציגים, בהדרכתם של המשיבים, פנו אל הקשישים פניות חוזרות ונשנות בהצעה 'חד-פעמית' לשקיע את כספיהם ללא כל סיכון, תוך יצירת מצגים טלפוניים אודות 'ההצעה שיכולה לשנות את חייהם'. עד שלבסוף, חלקם היו 'נשברים' ומגיעים לפגישה".

אותן פגישות מתוארות בדוח כאגרסיביות במיוחד ובמטרה לא לתת לקשישים לצאת ממשרדי אקזיט מבלי לחתום על עסקה. לפי הדוח, בפגישות הוצגו מצגים כוזבים.

במאי 2011 החל להתעורר קושי כספי באקזיט, לאחר שלפי הדוח בני הזוג אנקורי משכו כל העת את כספי המשקיעים: "כבר מתחילת הפעילות ניתן להיווכח כי כסף שנכנס מהבעלים מהר מאוד מוצא את דרכו החוצה, בין אם לאייל אנקורי או ליאת אנקורי, בין אם בצ'קים ללא הסבר ובין אם לחברות קשורות.

"כחודשיים לאחר הפעילות כבר יוצאים כספים מהחשבון לטובת הלוואות לחברות קשורות - דבר שאינו סביר בתחילת פעילות, וכן כחודשיים מתחילת הפעילות מוחזרות הלוואות הבעלים וקיימות הלוואות מהבנק - מה שמוביל למימון חיצוני גבוה ולגרעון בהון לאחר 4 חודשי פעילות. ניתן לומר כי החברה נוהלה מתחילת הפעילות ועד סופה במימון דק ובאופן קיצוני ביותר. המימון הדק מגיע לשיאו ותחילתו של הסוף בערך בחודש מאי 2011".

בדוח צוין כי לקראת קריסתה של החברה, בני הזוג אנקורי פעלו להברחת נכסים כדי לדאוג לעצמם.