כמה נתונים מדאיגים במיוחד פורסמו בשבוע שעבר. מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.1% , נמוך משמעותית מהתחזיות והוכיח בפעם המי יודע כמה שלמרות משחקי המספרים בנתוני האבטלה והצמיחה, מדינת ישראל בדרך הבטוחה למיתון אם לא יתעוררו קברניטי הכלכלה המנומנמים במגדל השן בירושלים.
שיעור האינפלציה ממשיך לרדת ונושק לגבול התחתון של היעד (1%). ירידה מתחת לגבול התחתון להזכירכם, מסוכנת לכלכלה לא פחות מפריצת הגבול העליון ולעתים אף יותר. כמעט כל סעיפי המדד מצביעים על ירידה בביקוש ונתון זה מצטרף לנתון הירידה במכירות הרשתות שפורסם כמה ימים קודם לכן. כשמדובר בתקופת חגים שבאה לידי ביטוי בדרך כלל בעלייה במכירות ובמדד, זה מדאיג במיוחד.
הנתונים המדאיגים יותר ומשום מה טרח מישהו להצניעם כך שכלל לא זכו לפרסום באמצעי התקשורת היו נתוני סחר החוץ של ישראל. גם היבוא וגם היצוא בירידה חדה. הגירעון המסחרי הסתכם ב 7.7 מיליארד שקלים אולם מה שמדאיג במיוחד הינה מגמת היצוא- מנוע הצמיחה שכל כך נוח להתפאר בו. היצוא ירד ב 15% במונחים שנתיים, נתון מדהים שאינו זכור מזה זמן רב, אם בכלל.
הירידה ביצוא מאפיינת את רוב מרכיביו החל מהתעשייה המסורתית, דרך טכנולוגיה מעורבת ועד לטכנולוגיה עילית. אין זה מתפקידנו לפתח תיאוריות קונספירציה למיניהן אבל לא נראה לכם מוזר שנתונים כה חשובים שזוכים מדי חודש להבלטה כשהלמ"ס מפרסמת אותם ולמרות שהיו כל כך חריגים לשלילה לא שמענו מילה על כך באמצעי התקשורת?
הנתונים מדאיגים אף יותר כשלוקחים בחשבון שנתוני היצוא כוללים את חברת אינטל. הבה נצא מתוך הנחה זהירה שהתועלת למדינה מחברה כמו אינטל עולה על עלות המענקים שהיא מקבלת. אם נפריד את נתוני אינטל מכלל היצוא הישראלי תעלה תמונה עגומה במיוחד של הדרדרות הענף. להזכירכם מדובר בענף שמהווה המרכיב העיקרי לצמיחה בישראל וליציבות הכלכלית.
הגורם העיקרי לירידה הינו כמובן שער הדולר. התעשיינים ורבים מחברי אנשי המקצוע מתריעים כבר זמן רב שהתעשייה הישראלית לא תוכל להתמודד עם שערים ברמה של 3.5 שקלים לדולר. הנתונים המחמיאים יחסית שהתפרסמו במהלך הרבעון השלישי והרביעי של 2013 , סימאו את עיניהם של מקבלי ההחלטות במשק ואלו התעלמו מנורת האזהרה שהוצבה לנגד עיניהם.
כל כלכלן מתחיל יודע שנדרש פרק זמן של ששה עד שמונה חודשים עד שהשפעת שער הדולר הנמוך מתחילה לחלחל לנתונים ואת אשר יגורנו בא לנו, ועוד איך!
מה שמדאיג במיוחד הינה העובדה שהשקל הישראלי לא מתחזק בזכות הכלכלה היציבה אלא בעקבות מניפולציות בוטות בשערו. עובדה זו בולטת במיוחד בשבועיים האחרונים כשהדולר מתחזק בכל העולם אולם השקל בשלו. הוא מתחזק למרות התערבות בנק ישראל, למרות שהגירעון המסחרי היה צריך לתרום לפיחות השקל(למעלה משני מיליארד דולר עודף יבוא) וכמובן בניגוד למגמה העולמית. מה שהכי גרוע שקברניטי הכלכלה מעדיפים להעלים עין, להניף ידיים אל על ולזעוק שזה גורל משמיים.
יתרה מכך אם בתקופה כזו יש חבר בוועדה המוניטרית של בנק ישראל שסבור שצריך להעלות ריבית, בו בזמן שאנו קרובים לחציית הקו התחתון של יעד האינפלציה ובשעה שבגוש האירו מדברים על צעדי הקלה כמותית ואולי אף הפחתת ריבית ובארה"ב עוד רחוק היום בו יחלו בהעלאתה, מישהו כאן בבעיה.
אם חבר אחר בוועדה, פרופסור רפי מלניק הודף את דרישת התעשיינים לקבוע שער רצפה (ואולי הוא צודק כי צעדים אחרים יהיו יעילים יותר אבל זה כבר דיון נפרד) ובאותה נשימה טוען כי בידי בנק ישראל כלים נוספים להתמודד עם עוצמת השקל, אולם לנוכח הנתונים בנק ישראל מתמהמה מלנקוט בהם, מישהו כאן בבעיה.
כדאי שתתעוררו רבותי כי הנתונים מוכיחים שלא מדובר באזעקת שווא.
החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
