הפריפריה אינה איוולת

במאמר שפורסם ב"גלובס" בשבוע שעבר, טוענת מירב מורן כי צריך להפסיק את סבסוד התחבורה הציבורית מירוחם לשדה בוקר, ובאופן כללי קוראת למדינה לחדול מתקצוב יישובים קטנים ורחוקים - וקוראת לתושבי אלו לעבור לגור בערים.

תושבי הפריפריה הם החזית הביטחונית של מדינת ישראל ורבים מהקיבוצים, כמו שדה בוקר, הם קיבוצים ותיקים שסייעו לאורך ההיסטוריה וגם היום לעצב את גבולות מדינת ישראל.

יוצאי אותם יישובים היו ועדיין הראשונים להתגייס לצה"ל, הם מחנכים ומלמדים אהבת הארץ, מאות אלפי תיירים משתמשים בשירותיהם וברוח היזמות שלהם כאשר הם מגיעים ארצה ומעשירים את כלכלת ותדמית המדינה, ותוצרתם החקלאית מספקת משרות לאלפי אזרחים.

אגב, ידוע לכל שעסקים קטנים ובינוניים, כמו אלו הקיימים בשדה בוקר וברבים מיישובי הפריפריה, מספקים יותר משרות ביחס להשקעה הממשלתית מחברות ענק שלהן המדינה מעניקה עשרות מיליארדי שקלים בהטבות מס והנחות שונות.

הפתרון האמיתי הוא לא לסלק את אותם יישובים - אלא לחזק אותם, להשקיע בפריפריה ולקרוא לעוד אנשים למצוא בה את מקומם.

עיר ענקית חסרת גיוון

מורן מאשימה את תושבי שדה בוקר ויישובים מסוגו בהשתייכות ל"מעמד הביניים", בהיותם דוגמה ל"מצעד איוולת הציוני" ובהיותם חסרי זכות קיום. לא סתם בחרה הכותבת בקיבוצו של מי שהקים את מדינת ישראל החברתית - מירב מורן בעצם מבקשת שהמדינה תפסיק לסבסד הכול. זו גישה קפיטליסטית נאו ליברלית וצינית, לפיה אם אין לך זכות קיום כלכלית - אין לך זכות קיום בכלל.

שהרי מה ההבדל בין סבסוד תחבורה ציבורית עבור מי שבחר לחיות ביישובים מרוחקים ובין סבסוד המדינה למי שבחר ללמוד אומנות? מה ההבדל בין "שפיכת מיליארדים" על פרויקטים ש"אינם כלכליים" ובין סבסוד השמירה על הטבע והשטחים הפתוחים במדינת ישראל? מדוע על המדינה להשקיע בעניינים "לא כלכליים" כמו סבסוד האקדמיה, התרבות, סל הבריאות, קבוצות ספורט לנוער או לימודי שפה לעולים חדשים?

אין הצדקה לקיומם של יישובים בפריפריה? מהיכן החוצפה? מדינת ישראל היא רק מה שמתרחש במדינת תל-אביב ולא רק מי שמועסק בהיי-טק וגר בעיר זכאי לתמיכת המדינה. מורן שוכחת שתושבי שדה בוקר, כמו כלל תושבי הפריפריה, משלמים מסים כמו כל אזרח, מסים שהולכים אחר כך למימון בתי חולים, מוסדות תרבות וגם סלילת מחלפים יקרים שיחסכו פקקים בערים הגדולות, מסים שגם מאפשרים למדינה להעניק אחר כך הטבות מס לחברות ענק כמו "אינטל", שלטענת מורן תוכל להקים 3 מפעלים בארץ בכספי סבסוד התחבורה לפריפריה.

נזכיר כי חלק מהתושבים לא יכולים ולא יכלו להרשות לעצמם לרכוש מגורים במרכז, ושגם לא באמת היינו רוצים לחיות בעיר אחת ענקית וחסרת גיוון.

מורן כמובן לא תוהה מדוע לא לחייב חברות שכאלו להקים את מפעליהן במקומות כמו ירוחם ולהשקיע בהכשרת עובדי היי-טק מקרב התושבים באזור, ובכך לחסוך את הנסיעה לאותם יישובי פריפריה "מיותרים" לגישתה.

מתפרנסים מעבודת כפיים

גרוע מכל - מורן מנסה לצייר תמונה מעוותת כאילו תושבי היישובים הקטנים בפריפריה נולדו עם כפית זהב בפה, אבל ברור לכל מי שאי-פעם ביקר באלו שלא כך הדבר. תושבי היישובים הקטנים בפריפריה הם לרוב אנשים שמתפרנסים מעבודת כפיים, אנשים ערכיים שבחרו להגשים את החזון הציוני וליישב את הארץ, תוך שהם חיים לעיתים במציאות של קו עימות וללא שירותים ממשלתיים קרובים.

כאשר תושב שדה בוקר צריך לגשת לביטוח הלאומי או לסניף של משרד הפנים הוא מחויב לנסוע לבאר-שבע, למרות שגם המסים שהוא משלם ממנים את פעילותם של אלו. יותר מהכול אלו אנשי שמגשימים בעצמם את החזון הציוני שבזכותו אנחנו חיים כאן היום.

אין לי אלא להצר על כך שכתבת ישראלית רואה ברעיון הציוני כמעשה איוולת. אני תוהה מדוע בכלל מישהי שכזו בחרה בעצמה לגור במדינת ישראל, שהרי כל קיומנו כאן אינו כלכלי. מדינת ישראל משקיעה עשרות מיליארדי שקלים מידי שנה בקיומו של צבא למדינת ישראל, עסק לא כלכלי בעליל. לגישתה של מורן כולנו כנראה צריכים לעבור לגור בשווייץ.

הכותב הוא יו"ר ראש מועצה אזורית רמת נגב