שכל אחד מכם ינסה לעשות את החשבון הבא, אם כמובן יש לכם כלי רכב בבעלותכם: כמה זה עלה לכם, כמה אתם מוציאים עליו כשאתם מבלים איתו במוסך, כמה אתם מוציאים עליו כשאתם מבלים בו על הכביש (כלומר, דלק), כמה אתם מוציאים עליו באגרות רישוי ורכב וכמה אתם מוציאים עליו בביטוחים.
קרוב לוודאי תגיעו למסקנה שמדובר באחת ההוצאות הכי הכבדות למשק בית בממוצע לחודש, קרוב אולי להוצאה על דיור (משכנתאות). משק בית שמחזיק רכב אחד בבעלותו או זוג שמחזיק שני כלי רכב עשויים להוציא על התענוג הזה כמה אלפי שקלים בממוצע בחודש, תלוי מה המרחק שבו הם גרים ממקום עבודתם.
או.קיי, אז לא חייבים להחזיק כלי רכב, אפשר להשתמש בתחבורה ציבורית, יגידו לנו, אבל איזו תחבורה ציבורית בדיוק יש בישראל? האם התחבורה הזאת נגישה, יעילה ומהירה ומסוגלת לשמש תחליף ראוי וזול להחזקת כלי רכב פרטי? האם זו תחבורה שעשויה לייתר את השימוש בכלי רכב פרטי? מובן שלא.
הנה כמה מספרים שמבהירים את העוצמות של השוק הזה: ההכנסות ממיסוי על הרכב הגיעו, נכון ל-2012, לכ-33.7 מיליארד שקל, כ-3.6% אחוזי תוצר. ההכנסות הללו כוללות מסים מגוונים: מס קנייה על רכישת כלי רכב, מכס על רכישת כלי רכב, מסי קנייה על חלקי חילוף, מכס על חלקי חילוף, בלו דלק וכמובן המס הקבוע - הלוא הוא המע"מ, שנוסף על כל מס קנייה, מכס ומס בלו.
מדי שנה עולים על הכביש יותר מ-200 אלף כלי רכב חדשים, כ-206-230 אלף בארבע השנים האחרונות. יהיה מי שיגיד: זו בדיוק ההוכחה שהדיבורים על אי-שוויון הולך וגובר בחברה הישראלית הם קשקוש אחד גדול, אבל מי שאומר זאת צריך לזכור את המשקל המהותי של ציי הליסינג ברכישות הללו ואת מי בדיוק משרתים ציי הליסינג הללו.
במקביל, מדי שנה יורדים מהכביש כ-100-130 אלף כלי רכב, כך שהתוספת נטו "על הכביש" עומדת על כ-80-110 אלף מדי שנה. המספר הזה של כלי רכב פוגש מערכת תחבורתית שלא ממש מצליחה להדביק את התוספת השנתית של כלי הרכב. כל אחד מרגיש זאת בוודאי באחד הפקקים בבוקר או אחר הצהריים.
אזרחי ישראל גם מבינים שכלי רכב, בארה"ב במיוחד, אבל גם באירופה, הם הרבה יותר זולים. זולים בעשרות אלפי שקלים. למה זה קורה? מי בדיוק מרוויח מהעלות הכבדה של כלי רכב חדש וכמובן של כלי רכב ישנים שנגזרים מהעלות של החדשים? ובכן, יש בעיקר שני "שחקני רווח" עיקריים בשוק הרכב: האחד הוא מדינת ישראל על מסיה המגוונים והאחר הוא השחקן שאתם פוגשים בהזמנת כלי רכב חדש - יבואן הרכב.
רוב סוכנויות הרכב בישראל הן פרטיות, כך שבלתי אפשרי לעמוד על שיעורי הרווחיות שלהן. החברה המרכזית, שמניותיה נסחרות בבורסה, היא דלק רכב, המייבאת את מכוניות מאזדה, פורד וב.מ.וו לישראל.
דלק רכב, בשליטת המנכ"ל שלה גיל אגמון, דורגה במקום השלישי בין יבואני הרכב ב-2013 ומתחרותיה העיקריות הן כלמוביל של משפחת חרל"פ (יונדאי, מיצובישי ומרצדס), יוניון מוטורוס של ג'ורג' חורש (טויוטה, לקסוס), סמל"ת של מיכאל לוי (סובארו, פיאט), דוד לובינסקי של משפחת מנור (פג'ו, סיטרואן), קרסו שגם היא ציבורית (ניסאן, רנו, אינפיניטי), צ'מפיון של קבוצת אלייד (פולקסווגן, אאודי, סיאט וסקודה), יו.אם.איי של משפחת עיני וקרדן (שברולט, קאדילק, איסוזו), מאיר של יעקב שחר (הונדה, וולוו, יגואר), מכשירי תנועה של צבי נטע (סוזוקי, קרייזלר), טל קאר של רמי אונגר (קאיה, סאניאנג) ושלמה סיקסט של שלמה שמלצר (אופל).
הצצנו בדוחות של דלק רכב בסוף השבוע והנה הממצאים:החברה מכרה כ-25 אלף כלי רכב ב-2013, וממוצע המחירים עומד על כ-120 אלף שקל לכלי רכב. הרווחיות הגולמית לכל אוטו עמדה על כ-19 אלף שקל, אבל זה ממוצע. כיוון שחלק משמעותי הוא מכירות לשוק המוסדי - כ-48% (חברות ליסינג) בהנחות כאלו ואחרות, המכירה לפרטיים מניבה רווחיות גולמית גבוהה יותר. עד כמה גבוהה יותר? מי יודע, אפשר להעריך שהיא נעה לכיוון ה-25 אלף שקל.
בקיצור, לא צריך לרחם במיוחד על סוכנויות הרכב. זו הרווחיות הגולמית כמובן, שממנה צריך לנקות הוצאות שכר, הוצאות פרסום, עמלות סוכנים ועוד. ההערכות הגסות שלנו, כי אי אפשר לחלץ אותן במדויק מהדוחות, הן שהרווחיות התפעולית על כלי רכב יחיד לשוק הפרטי עשויה בהחלט להגיע לכ-20 אלף שקל בממוצע. הרווחיות הנקייה נמוכה יותר: יש כמובן מסים והשפעה, לעתים דרמטית, של שערי המטבע. זו סוכנות הרכב, אבל יש מישהי שמרוויחה הרבה-הרבה יותר ממנה וקוראים לה סוכנות הרכב של מדינת ישראל.
אם נמשיך בדוגמה של כלי רכב חדש שעולה בממוצע 120 אלף שקל לאזרח, שעליו מרוויחה סוכנות הרכב כ-20 אלף שקל (שוב, לא נקי, באופן גולמי בלבד), נראה שאם מביאים בחשבון את המסים (מסי קנייה מעל 70%, תלוי באיזה סוג רכב מדובר, מכס ומע"מ), חלקם עשוי להגיע לכ-90%-100% ממחיר כלי הרכב המקורי.
כלומר, אותו כלי רכב שעולה בשער הנמל כ-50 אלף שקל בממוצע, נמכר לכם בכ-120 אלף שקל בממוצע. נא להכיר: שוד הרכב הגדול, שהשודדת הכי בכירה בו היא לא אחרת מאשר מדינת ישראל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.